בע"מ 4244/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיאה י' שנלר, סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר ) מיום 18.5.2015 בעמ"ש 30921-11-13, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופט י' שקד ) מיום 3.10.2013 בת"ע 100760-09, ת"ע 100761-09 ות"ע 100763-09. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות המשיבים לקיום צוואת המנוחה, וכן קיבל את עתירתם למתן צו ירושה, תוך דחיית בקשת המבקש לקיום הצוואה; ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה; ומכאן בקשה זו.

רקע והליכים קודמים

ב.

המנוחה הלכה לעולמה בשנת 2007 והיא בת 78, ללא זוגיות או ילדים, ורכושה נאמד על-ידי הצדדים במאות מיליוני שקלים. חמשת אחיה ואחיותיה של המנוחה הלכו לעולמם לפניה, ורק אחד מתוכם נישא והוליד ילדים – אלה המשיבים בפנינו, יורשיה של המנוחה על פי דין. כארבעה חודשים לאחר פטירת המנוחה, הגיש המשיב 1 בקשה למתן צו ירושה וכחודשיים לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לקיום צוואתה של המנוחה, לפיה המנוחה הורישה לו את כל רכושה.

ג.

ביני וביני, הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 1004-09) הנסב על אותה פרשיה, ומייחס למבקש עבירות שונות ובהן זיוף צוואת המנוחה. ביום 1.9.2013 זוכה המבקש מן המיוחס לו מחמת הספק. (השופטת ל' מרגולין-יחידי) , אולם צוין כך בהכרעת הדין:

"התמונה שנפרשה לנגד עיני מבססת חשדות כבדים מאד כלפי הנאשם, והנאשם ניצב בחקירתו הנגדית לא פעם כשאין בפניו מענה ממשי לשאלות, לתמיהות ולתהיות שהוטחו בו... אכן, הסיפור שמסופר על ידי ההגנה אינו מספק הסבר חלופי מלא וקוהרנטי, ואילו הייתי נדרשת להעדיף את אחד הנרטיבים על סמך סבירותם והיתכנותם, הייתי מעדיפה את הנרטיב של המאשימה. אך לא העדפה ממין זה עוסק המשפט הפלילי, אלא הוא דורש לשם הרשעה הכרעה מובהקת מעל לספק סביר" (פסקה 4 לפסק הדין).

הדברים מובאים לשלמות התמונה, אף כי דעת לנבון נקל כי יש הבדל מהותי בין נטלי הראיה במשפט האזרחי לעומת הפלילי, ואנו ענייננו בתיק אזרחי.

ד.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין מפורט ומנומק, קיבל כאמור את טענות המשיבים ודחה את גרסת המבקש, תוך שקבע את הממצאים העובדתיים המרכזיים הבאים: ראשית , נקבע כי במועד בו לכאורה נחתמה הצוואה על-ידי המנוחה,

היא לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה ולא ידעה להבחין בטיבה, ודי בכך לקבל את התנגדות המשיבים לקיומה. שנית , נקבע – כנאמר, מעבר לצורך – כי

חתימת המנוחה על הצוואה זויפה, וגם מטעם זה יש לקבל את התנגדות המשיבים לקיום הצוואה וכן להיעתר לבקשתם למתן צו ירושה. אשר לכשירות המנוחה, ביסס בית המשפט את קביעותיו בין היתר על מומחה לפסיכיאטריה מטעם בית המשפט, אשר מצא בחוות דעתו כי "בתאריך עריכת הצוואה, לא הייתה המנוחה כשירה לערוך צוואה ולהבין את משמעותה" (פסקה 32 לפסק הדין). אשר לקביעתו כי הצוואה זויפה, נסמך בית המשפט בין היתר על חוות דעת שנערכה על-ידי מומחה להשוואת כתבי יד והוגשה מטעם המשיבים; וכן על חוות דעת שנערכה במסגרת ההליך הפלילי הנזכר על-ידי מומחית מטעם המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בהסכמת המבקש ולאחר שזה סירב למינוי מומחה מטעם בית המשפט. עוד נמצא, כי גרסאותיו של המבקש לקשריו עם המנוחה היו לא אמינות, וכי בניגוד לטענותיו, הוא "לא היה קרוב אל המנוחה, לא סעד אותה , לא טיפל בה, וודאי שלא היה לה כבן – כפי שטען בהליך... (פסקה 167 לפסק הדין)". בית המשפט סיכם בקבעו כך: "נחה דעתי כי המסקנה שהמנוחה לא הכירה את התובע מסתברת יותר מהמסקנה שהמנוחה הכירה אותו" ( שם ).

ה.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט פירט את טענות הצדדים ואת ממצאי הערכאה קמא, וקבע, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי ניתן לדחות את הערעור משנמצא כי אין מקום לדחות את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, התומכים במסקנה המשפטית שהתקבלה בהתאם. מעבר לצורך – כנאמר – ציין בית המשפט, כי די בכל אחת מקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה – כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה וכי חתימתה זויפה –להיעתר להתנגדות המשיבים לקיום הצוואה ולמתן צו לקיום ירושה. אשר לקביעה כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה, סוגיה זו עלתה לדיון מלכתחילה ביוזמתו של המבקש, אשר ניסה לקעקע את הטענה כי חתימת המנוחה זויפה, באמצעות טענתו כי מצבה הנפשי של המנוחה היה מעורער בעת חתימתה על הצוואה, ולכן חתימתה נראתה שונה. בהמשך לכך, לא נמצא פגם בכך שבית המשפט הסתמך על חוות הדעת הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה המנוחה לא הייתה כשרה כאמור לערוך צוואה. אשר לקביעה כי חתימת המנוחה זויפה, נמצא כי בית המשפט לענייני משפחה ביסס קביעה זו כדין, בהסתמך כאמור על חוות הדעת מומחית לכתב יד מטעם המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה, אשר הוגשה כאמור בהסכמת הצדדים, וכן על מכלול הראיות המצביעות על היכרות חלקית, אם בכלל, בין המבקש למנוחה.

הבקשה

ו.

ליבה של בקשה זו בהשגות המבקש על אופן ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ועל ממצאיו העובדתיים. בין היתר נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בכך שלא איפשר למבקש להגיש למומחה הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט חומרים רפואיים חשובים, לרבות תצהיר עדותו של רופא נוסף שבדק את המנוחה עובר למועד חתימת הצוואה, תשובות המנוחה לשאלות בית המשפט בהליך קודם, ייפוי כוח עליו חתמה המנוחה לאחר עריכת הצוואה ועוד. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שמינה את מומחית המחלקה לזיהוי פלילי כמומחית מטעם בית המשפט לעניין בדיקת כתב ידה של המנוחה, אף שהדבר נעשה בהסכמת בא כוח המבקש דאז, אשר הוחלף לימים. נטען לעניין זה, כי בא כוח המבקש דאז "נאלץ להסכים" לכך, אולם לא הוסבר טיב האילוץ. בנוסף נטען, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בכך שאפשר הרחבת חזית ודן בטענת כשירותה של המנוחה לחתום על צוואה משזו לא נטענה, וכן שגה בכך שלא נתן למבקש הזדמנות להתגונן מפני טענה זו. בסופו של יום, מתבססת הבקשה על טענת עיוות דין או תחושת עוול.

דיון והכרעה

ז.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, אין בידי להיעתר לה. הלכה היא כי בית משפט זה נעתר לבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי במשורה, כאשר יש בהן סוגיה בעלת עניין משפטי או ציבורי החורג מעניינם הקונקרטי של הצדדים. ענייננו שלנו אינו בא בגדר אלה, ובמובהק, שעה שהבקשה כולה נסבה על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה ועל אופן ניהול ההליך על-ידיו, סוגיות אשר ההתערבות בהן כערכאת ערעור מוגבלת מתחילה, קל וחומר בגלגול שלישי (בע"מ 3671/06 פלוני נ' פלוני (2006); בע"מ 5240/10 פלונית נ' פלונית (2010)). אכן, יתכן כי בשל עיוות דין פרטני יינתן דיון בגלגול שלישי (ראו ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשמ"ה-2005), 215; ואולם עיון בפסקי הדין ובבקשה אינו מבסס דבר מעין זה.

ח.

ואכן, למקרא הדברים לא מצאתי פגם בפסקי הדין של בתי המשפט שקדמו. כפי שצוין, בית המשפט לענייני משפחה ביסס את פסק דינו על שני אדנים חלופיים – חוסר כשירות המנוחה לחתום על צוואה, ונושא זיוף חתימתה על הצוואה. קביעות אלה התבססו על חוות דעת מומחים וכן על עדים רלבנטיים, ומנגד גרסתו של המבקש, כפי שעלתה בין היתר מעדותו בפני בית המשפט לענייני משפחה, נדחתה לחלוטין. אשר לטענה כי בא כוח המבקש "נאלץ" להסכים להגשת חוות הדעת מטעם המחלקה לזיהוי פלילי לא מצאתי הסבר מניח את הדעת ל"אילוץ" זה, והרי בית המשפט לענייני משפחה ציין מפורשות כך:

"הגם שמסקנת המומחית בחוות הדעת היא כאמור, סירב התובע להצעת בית המשפט למנות מומחה נוסף, מטעם בית המשפט, ותחת זאת העדיף כי חוות דעת זאת (שהוגשה כחוות דעת בתיק הפלילי מטעם המז"פ) תשמש כחוות דעת מטעם בית המשפט בהליך נשוא פסק דין זה" (פסקה 181 לפסק הדין).

מכל מקום, ראוי היה כי תובא לכל הפחות עמדת עורך הדין אשר ייצג את המבקש באותה עת, כדי שיובהר פשר האילוץ הנטען; משלא נעשה כן, אין להלום טענה זו.

ט.

אוסיף, כי מעיקרא מעוררת גרסת המבקש לא מעט תהיות אובייקטיביות – מדוע תוריש אישה שדעתה צלולה את כל רכושה, הנאמד כאמור במאות מיליוני שקלים, לאדם שאף לגרסת המבקש היכרותה עמו קלושה, ובלשון המבקש עצמו – "יהודי פשוט... אשר היה בזמן הנכון ובמקום הנכון", כאשר קרובי משפחתה עודם בין החיים? אמנם, ניכר כי לאורך השנים היו למנוחה ובני משפחתה סכסוכים, ואף סכסוכים קשים, והיה בידיה להדירם מירושתה, אולם מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה על פניו, מכל מקום,

כי אף בתקופות אלה המשיכו מפגשים בין המנוחה לבין בני משפחתה, או למצער חלקם (פסקה 168 לפסק הדין). את רצונה האמיתי, אם ניתן להתבטא כך, נטלה עמה המנוחה לעולם שכולו טוב, ואין לו לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות. כאשר מוסיפים לאמור שמבחינה סובייקטיבית המומחים והעדים השונים מצביעים על כך שהמנוחה לא חתמה על הצוואה ומכל מקום לא הייתה כשירה לחתום עליה, נראה כי בדין קבעו בתי המשפט בשתי הדרגות כי יש לקבל את התנגדות המשיבים לקיום הצוואה וליתן בידיהם צו ירושה, ומנגד –שלא להיעתר למשאלת

המבקש לקיום הצוואה.

י.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. בשולי הדברים אוסיף: המשיבים זכו להון רב בירושה, ושאלה גדולה היא אם דבר זה ביטא את רצון המורישה לאמיתו, גם אם הצוואה למבקש לא קוימה והירושה היא על פי דין. ייכבדו המשיבים – ככל שלא עשו כן עד כה – ויעשו

להנצחת שמה של דודתם הערירית, כדי שבהיעדר צאצאים, לפחות ייחרת שמה במעשה צדקה מתאים (ראו בע"מ 8784/13 פלוני נ.

פלונית (2013). אם חובה משפטית אין כאן, חובה מוסרית יש ויש; ושוב, אם נעשו פעולות הנצחה בהיקף מתאים, הנה מה טוב.