בע"מ 3671/06 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 23.3.06 (השופטים שטמר, כהן ווילנר) בתיק ע"מ 348/05, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.11.05 (השופטת מירז) בתיק ת"ע 2960/02.

ב.(1) ביום 4.4.02 הגישו המשיבים בקשה לקיום צוואתו של המנוח פלוני מיום 3.1.02. בצוואה זו, השלישית שערך המנוח, ציווה את כל עזבונו למשיבים, קרובי משפחה עמם התגורר בתקופה האחרונה בחייו, לאחר שמצבו הבריאותי התדרדר. ביום 24.4.02 הגישו המבקשים, אף הם קרובי משפחה בקרבה דומה, התנגדות לקיום הצוואה, הן בטענה שלמנוח לא היתה כשירות משפטית לצוות בעת הצוואה השלישית, והן בטענות של השפעה לא הוגנת מצד המשיבים וצוואה לטובת עדים. ביום 9.11.05 דחה בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין מקיף ומנומק, את התנגדות המבקשים, וקיים את הצוואה. בית המשפט מינה מומחה רפואי מוסכם שקבע כי המנוח היה בעל כשירות משפטית מלאה לחתום על הצוואה. לכך צירף בית המשפט את עדות אחד הרופאים המטפלים, וראיות נסיבתיות. כן קבע בית המשפט כי בנסיבות מוטל הנטל להוכיח השפעה בלתי הוגנת על המבקשים, ונקבע כי הוא לא הורם (כך תוך ניתוחה של הלכת דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נב(2) 813). כן נדחתה הטענה בדבר צוואה לטובת עדים, משנקבע כי המשיבים לא נטלו חלק בעריכת הצוואה, ושאין לראות בעורכת הדין שנטלה חלק בעריכת וחתימת הצוואה, שליחה של המשיבים. בית המשפט קבע כי המשיבים טיפלו במנוח במסירות ובנאמנות, ומסיבה זו, כך העריך, מצא המנוח לנכון לשנות את צוואתו לטובתם.

(2) ערעור שהגישו המבקשים נדחה ביום 23.3.06. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי "פסק הדין מבוסס על קביעות מהימנות שבית המשפט קמא ייחס לעדים שהופיעו בפניו ואנו סבורים כי אין מקום שנתערב בממצאיו העובדתיים. אנו סבורים שבית המשפט קמא סקר כראוי את הראיות שהיו לפניו וניתח אותם באופן נכון ויישם את הדין על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו" (עמ' 2). כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ג.בבקשה, הערוכה ומפורטת, טוענים המבקשים כי היה ראוי להחיל על עריכת הצוואה את תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז - 1977 שכותרתה "בירור הכשרות המשפטית וחופשיות הרצון", ולפיה:

"לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה ; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שישמר בידי הנוטריון".

נטען כי עורכת הדין שערכה את הצוואה היא נוטריונית, ומסיבה זו היה ראוי להחיל עליה את התקנה האמורה. אכן, מודים המבקשים כי הצוואה הנדונה אינה צוואה בפני רשות (כהגדרתה בסעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965), אך נטען כי אין זה סביר שהחלטת עורכת הדין לשמש כעד לצוואה בעדים, במקום כנוטריון בצוואה בפני רשות, היא הקובעת את חובותיה, ואלה צריכות היו להיקבע לפי התקנה האמורה. כן נטען כי עורכת הדין פסולה מלשמש כעד מן הטעם שהיא מונתה בצוואה כמנהלת העזבון, ומסיבה זו היא נחשבת נהנית מהצוואה ואסור לה לקחת חלק בעריכתה (סעיף 35 לחוק הירושה). לבסוף טוענים המבקשים נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, ונגד העובדה שבית המשפט המחוזי קיצר במקום שהיה עליו להאריך ולא נימק את החלטתו.

ג.אין בידי להיעתר לבקשה. אין דרכה של ערכאת ערעור לדון מחדש בממצאי העובדה של הערכאה הדיונית, כל שכן בממצאי מהימנות (ראו ע"א 10225/02 יפה פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ (לא פורסם) - השופט טירקל). הדברים מעוגנים בשכל הישר ובנסיון החיים. במקרה דנא ממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לכשירות מבוססים, בין היתר, על חוות דעת של מומחה מוסכם (ראו ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמארי (טרם פורסם), פסקה י"ב). אם כך הדברים בערכאת ערעור ראשונה, קל וחומר שאין מקום לדון בטענות בגלגול ערעורי נוסף. גם הטענות האחרות אינן מצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי. אך מעבר לכך, גם לגופו של עניין סבורני כי אין מקום להתערבות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים.

ד.המבקשים לא הראו מקור נורמטיבי להחלת תקנות הנוטריונים על נוטריון העורך צוואה לפי הוראות סעיף 20 לחוק הירושה. בעשותו כן אין הוא מתפקד כנוטריון - כרשות, כי אם כעד. לכל אחת מצורות הצוואה כללים מוגדרים היוצרים איזון פנימי. לא הוצגה סיבה לשנות מאיזון זה במקרה דנא. בצוואה בפני רשות דין נוטריון כדין שופט (סעיף 22(ז)), ובלעדיו אין עדים לצוואה, בצוואה בעדים משמש עורך הדין כעד אחד משניים. דברים שבכל יום הם שעורכי דין מהוים עדים לצוואה. אין בכך שעורכת דין היא גם נוטריונית כדי למנוע ממנה ללכת בדרך זו. דומה כי עיקר טענת המבקשים היא כי עורכת הדין בחרה לערוך צוואה בעדים כדי לעקוף את דרישת התעודה הרפואית, שכנטען לא היתה ניתנת למנוח במצבו. טענה עובדתית זו נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, בהסתמך על חוות דעת רפואיות, ובהן של מומחה בית המשפט. אין מקום להטלת סירכה בעורכת הדין, שנקבע לגביה כי לא נפל פגם בהתנהגותה.

ה.ביחס למינוי עורכת הדין כמנהלת העזבון; סבורני כי העובדה שעורכת הדין כמנהלת העזבון, אינה הופכת אותה, בנסיבות, לזוכה במובנו של סעיף 35. כך קבע בעבר בית משפט זה ביחס לשכר טרחתו של מבצע הצוואה:

"צדק השופט המלומד באמרו, שאין זו זכייה מן הצוואה במובן סעיף 35, כי המדובר בשכר-טרחה, שמבצע הצוואה יהיה זכאי לקבל כתמורה עבור שירותים שיספק, ושכר זה וגובהו כפופים לביקורת בית המשפט, כמו כל פעולות המבצע במילוי תפקידו. וגם אם ניתן היה לראות בשכר-טרחה זה זכייה, ואינני אומר זאת, אין זו זכייה ישירה הנופלת במסגרת האיסור על-פי סעיף 35" (ע"א 576/78 ברוריה לשצינסקי נ' פרידה סולוביציק , פ"ד לה(1) 686 - השופטת שטרסברג כהן; ש' שילה, פירוש לחוק הירושה (חלק א', תשנ"ב) 310).

פרשנות מצמצמת לסעיף 35 ניתנה לאחרונה גם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב: "המונח 'זוכה' בו נוקט ס' 35 לחוק הירושה להבדיל מהמונח 'נהנה' מכוונת לכך שרק הוראת צוואה המזכה במנה כלשהי , באופן ישיר את המעורב בה פסולה היא ואין להרחיב את הפסול להוראה המזכה את המעורב במנה או בטובת הנאה באופן עקיף" (עז' (תל אביב) 2661/02 י.ש נ' י.א (לא פורסם) - השופט שוחט; ההדגשה הוספה - א"ר). מבלי לקבוע מסמרות, ברור כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי מקרים חריגים, ככל שניתן לחשוב על כאלה, בהם ייחשב עו"ד המבצע את הצוואה כזוכה לפי סעיף 35.

ו.באשר לטענת העדר ההנמקה בבית המשפט המחוזי, איני רואה דופי בכך שבית המשפט אימץ את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט לפסוק באשר לדחיית ערעור ולהסתפק בכך, בהתקיים התנאים שבתקנה, קרי – שעה שאין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. הממצאים תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות טעות שבחוק. אכן, רצויה ומבורכת תמיד הנמקה מפורטת, ויש המבקרים את השימוש בתקנה 460(ב) שמא לא קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט שלערעור (בן-נון, הערעור האזרחי, מה' 2 בעמ' 106-105, הע' 65, עמ' 423-422 הע' 113); ואולם, המציאות בבתי המשפט גורמת לעתים להכרח שלא יגונה - ראו רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3) 679, 681-680 (הנשיא שמגר); לעניין הנמקה ותקנה 460(ב) ראו גם רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (טרם פורסם). בנידון דידן סקר בית המשפט המחוזי את התיק בקצרה והגיע למסקנה שאין מקום להתערבות בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. אף אני בדעה כי אין מקום להתערבות בו בנסיבות.

ז.כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.