בע"מ 4313/15 פלוני נ. פלוני

1.

סכסוך בין יורשים על דירה בעיר ראשון לציון (להלן גם: הנכס ), ששוויה מוערך ב- 3,350,000 ₪. המבקשים הם שלושה אחים, שאחת מהן מתגוררת - על פי טענתה - בדירה והיא מחזיקה במעמד של דיירת מוגנת. המשיבים הם ילדיה של האחות הרביעית שנפטרה.

2.

תחילתו של הסכסוך בתביעה לפירוק השיתוף בנכס שהגישה המבקשת 2 לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה כי המבקשים 1 ו- 3 ירכשו את הנכס, ישלמו את מלוא התמורה לקופת הכינוס (היינו את כל שווי הנכס, כולל את חלקם שלהם בנכס) ולאחר שישולמו המיסים והוצאות אחרות מהכסף שנכנס לקופת הכינוס, יחולק הכסף שנותר בין כל היורשים, ביניהם המבקשים עצמם, על פי חלקם (החלטה מיום 27.1.2014 בתמ"ש 43966-09-11).

3.

המבקשים הגישו תביעה לביטול ההחלטה בטענה כי הסכמתם האמורה הושגה בלחץ של בית המשפט. במסגרת התביעה החדשה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה המבקשים יודיעו אם הם מוכנים לרכוש את הנכס. הובהר למבקשים כי תנאי לרכישתם הוא תשלום מלוא התמורה לקופת הכינוס. המבקשים הודיעו לבית המשפט כי הם מעוניינים לרכוש את הנכס, אך כי הם מסכימים לשלם רק את חלקם היחסי לקופת הכינוס. בית המשפט ראה בהודעת המבקשים משום סטייה מההסכמה הדיונית ודחה את תביעת המבקשים.

4.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע (למעשה המדובר בבקשה לסעד זמני בערעור המכוון, כעולה מן הבקשה, למנוע את מכירתו של הנכס לצד ג'). בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' פלאוט ) נעתר לבקשת המבקשים אך התנה את מתן הצו בהפקדה של 1,000,000 ₪. בהחלטתו קבע בית המשפט כי סכום זה משקף את חלקם היחסי של המשיבים בנכס - 7/24, על פי הנטען בכתב התביעה המקורי.

5.

המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה להבהרת ההחלטה, בה טענו כי חלקם היחסי של המשיבים בירושה הוא קטן יותר מכפי שנטען בכתב התביעה המקורי, ועומד על 7/32 שהם 732,812 ₪. המבקשים הסבירו כי לאחר הגשת התביעה הסתלק מן הירושה בנה הבכור של האחות המנוחה והעביר למבקשת 2 את חלקו בירושה. לפיכך ביקשו המבקשים מבית המשפט להעמיד את סכום ההפקדה לצורך קבלת הצו על סכום זה, וכן ביקשו שיובהר האם עליהם להפקיד את מלוא סכום זה או שמא להפחית ממנו סך של 167,500 ₪ המהווה 5% משווי הנכס כולו, שהפקידו בקופת הכינוס במסגרת ההליכים השונים. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין מה להבהיר בהחלטתו.

כלפי החלטות אלה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע.

6.

טענתם העיקרית של המבקשים בבקשת רשות הערעור היא, כי בית המשפט המחוזי שגה משהתנה את מתן הצו בהפקדת סכום של מיליון ₪, סכום שאינו משקף את חלקם היחסי של המשיבים. נטען כי אין בידי המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט את הסכומים שהם מעבר לסכום המשקף את חלקם של המשיבים.

7.

מנגד, טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה. נטען כי המבקשת 2 איננה דיירת מוגנת והיא כלל לא מתגוררת בנכס, גם על פי הצהרתה שלה, כך שעסקינן לא בדירת מגורים כי אם בפסק דין כספי שאין הצדקה לעכב את ביצועו. כמו כן נטען כי המבקשים לא צירפו את כונס הנכסים לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי ואף לא את הצד השלישי שכבר חתם על הסכם מכר עם הכונס. אשר לחלקם היחסי בנכס, טענו המשיבים כי חלקם, בצירוף חלקה של המבקשת 2, שהייתה בין המוכרים בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין בהליך הקודם, עומד על 60% מהנכס. בשל כך טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה, וכי החלטת בית המשפט המחוזי שהתנתה את מתן הצו בהפקדה של מיליון ₪ עשתה למעשה חסד עם המבקשים, שכן היא לא הביאה בחשבון את ההוצאות שגרמו המבקשים למשיבים.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וכן לקבל את הערעור כפי שיפורט להלן.

9.

נקודת המוצא לדיוננו היא, כי בית המשפט המחוזי נעתר באופן עקרוני לבקשת המבקשים למתן סעד זמני בערעור, ומכאן שסבר כי התנאים בדבר סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הנבחנים לצורך מתן הסעד התקיימו (זאת הגם שהחלטתו ניתנה בהעדר תשובת המשיבים משאלה לא הגישו תשובה כפי שנדרשו בהחלטה קודמת של בית המשפט). אין על כן צורך להידרש במסגרת החלטה זו לתנאים אלה, והנחתי היא כאמור כי הם התקיימו. יש אפוא לבחון את הוראת בית המשפט בדבר גובה ההפקדה הנדרשת בלבד.

10.

החלטתו של בית המשפט המורה על הפקדת סכום של מיליון ₪ כתנאי למתן הסעד הזמני התבססה - כעולה מההחלטה עצמה - על ההנחה שחלקם היחסי של המשיבים הוא כנטען בתביעה המקורית. ואולם עתה התברר, כי חלקם היחסי הוא נמוך מכך. המשיבים לא מכחישים זאת, אך בתשובתם טוענים כי חלקם היחסי בצירוף חלקה של המבקשת 2 (שבתחילת ההליכים הייתה בין בני המשפחה שרצו למכור את הנכס) הוא גבוה מהנטען על-ידי המבקשים. ברי כי אין לקבל טענה זו. חלקם היחסי של המשיבים הוא שצריך לענייננו, שכן המחלוקת הנוכחית היא בין המבקשים (כולם) לבין המשיבים.

מכאן שאין עוד הצדקה להפקדת הסכום שעליו הורה בית המשפט, ויש לקבל את הערעור כך שעל המבקשים יהיה להפקיד סכום של 565,312 ₪ בקופת בית המשפט המחוזי לצורך קבלת הסעד הזמני. סכום זה משקף את שווי חלקם היחסי של המשיבים, שכאמור לא הוכחש, בהפחתת הסכום שכבר הפקידו המשיבים בקופת הכינוס.

11.

אשר על כן, הערעור מתקבל. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ₪.

הצו הארעי שנתתי בהחלטתי מיום 22.6.2015 יעמוד בתוקפו עד ליום 7.7.2015. אם לא יפקידו המבקשים את הסכום האמור בסעיף 10 שלעיל בקופת בית המשפט המחוזי עד למועד זה, יפקע הצו.