בע"מ 4352-24 בע"מ 4352-24

1.לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ח' זנדברג), אשר ניתנה ביום 7.5.2024 ברמ"ש 15213-12-23 (להלן: הליך הרשות במחוזי). במסגרת ההחלטה נידונה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת דכאן נגד החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (השופטת א' אביגיל יהלומי), אשר ניתנה ביום 22.11.2023 בתלה"מ 24204-10-21 (להלן: ההליך הראשון), וההחלטות המשלימות אותה מימים 29.11.2023, 30.11.2023, 5.12.2023 ו-6.12.2023 (להלן: החלטות הביניים). לבקשה דנן צורפה בקשה לעיכוב ביצוע החלטות הביניים (להלן: הבקשה הנלווית).

2.למען הבהירות, אציג בקצרה את הרקע להליך דנן. בגדרי החלטות הביניים הורה בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, על העברת הקטינה, בתם של המבקשת והמשיב, למרכז קשר בשכונה אחרת; על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה; על קבלת עמדה של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; ועל מינוי מומחה פרטי מטעם בית המשפט לבחינת טענות הצדדים. עוד הורה בית המשפט לענייני משפחה על הטלת הוצאות משפט על המבקשת לטובת אוצר המדינה, בסכום של 5,000 ש"ח, בשל הפרת הוראות בית המשפט והתנהלות בלתי מקובלת כלפי הצוות המקצועי המטפל בקטינה – וזאת, לאחר שהמבקשת הוזהרה כי אם לא תחדל מהתנהגותה תחויב בהוצאות.

3.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטות הביניים, אשר נדונה במסגרת הליך הרשות במחוזי. בקשתה לעכב את ביצוע החלטות הביניים עד לסיום הליך הרשות במחוזי נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' דורות) מיום 18.12.2023. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה בהחלטתי מיום 25.12.2023 בגדרי בע"מ 9022/23.

4.ביום 16.1.2024 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ח' זנדברג) בגדרי הליך הרשות במחוזי את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. על החלטה זו ביקשה המבקשת בשנית לערער לבית משפט זה, ובקשתה התקבלה בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ד' מינץ וא' שטיין) מיום 21.3.2024 בבע"מ 802/24. בגדרי פסק דין זה, קבענו כי הליך הרשות במחוזי לא נתן מענה לטענותיה של המבקשת ביחס לסגירתו של ההליך הראשון טרם מתן החלטות הביניים. משכך, קיבלנו את הערעור במובן זה שהשבנו את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שתיבחנה טענות המבקשת בסוגיה זו.

5.ביום 7.5.2024 ניתנה החלטתו המשלימה של בית המשפט המחוזי (השופטת ח' זנדברג) בגדרה נדחתה בשנית בקשת רשות הערעור של המבקשת, תוך התייחסות לטענותיה כפי שנקבע בפסק דיננו מיום 21.3.2024. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

6.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

7.בפסק דיננו מיום 21.3.2024, נתנו למבקשת רשות ערעור וקיבלנו את הערעור לנוכח היעדר ההתייחסות של בית המשפט המחוזי בגדרי הליך הרשות במחוזי לטענותיה ביחס לסגירתו של ההליך הראשון. טענות אלו זכו למענה בגדרי ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור דנן, וקביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לטענות אלו נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה. לנוכח האמור, וכן בשים לב לסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, המאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לסטות מסדרי הדין הרגילים, טענות המבקשת אינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על החלטת של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

8.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה הנלווית נדחית אף היא יחד עם הבקשה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.