בע"מ 9022-23 בע"מ 9022-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' דורות), אשר ניתנה ביום 18.12.2023 ברמ"ש 15213-12-23, ואשר דחתה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (השופטת א' אביגיל יהלומי) אשר ניתנה ביום 22.11.2023 בתלה"מ 24204-10-21, וההחלטות המשלימות אותה מימים 30.11.2023, 5.12.2023 ו-6.12.2023. בהחלטותיו הורה בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, על העברת הקטינה, בתם של המבקשת והמשיב, למרכז קשר בשכונה אחרת; על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה; על קבלת עמדה של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; ועל מינוי מומחה פרטי מטעם בית המשפט לבחינת טענות הצדדים. עוד הורה בית המשפט לענייני משפחה על הטלת הוצאות משפט על המבקשת לטובת אוצר המדינה, בסכום של 5,000 ש"ח, בשל הפרת הוראות בית המשפט והתנהלות בלתי מקובלת כלפי הצוות המקצועי המטפל בקטינה – וזאת, לאחר שהמבקשת הוזהרה כי אם לא תחדל מהתנהגותה תחויב בהוצאות.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.ביחס לטענות המבקשת באשר להוצאות אשר הושתו עליה, כלל הוא כי החלטות ביניים הנוגעות לאופן ניהול ההליך על ידי הערכאה הדיונית, ובכללן החלטות על השתת הוצאות, מצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. לפיכך, ככלל, ולמעט במקרים חריגים ומיוחדים, תימנע ערכאת הערעור מהתערבות בהחלטות בכגון דא (ראו: רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן, פסקה 11 (11.07.2018); רע"א 9162/16 עזרא נ' הזנק להצלחה בע"מ, פסקה יב (05.01.2017); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1600-1599 (מהדורה שלוש-עשרה, 2020)). סבורני כי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

4.ביחס ליתר טענות המבקשת, מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. סבורני כי מאזן הנוחות במקרה דכאן נוטה לטובת ביצוע החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר נסמכו על מספר דו"חות מטעם העובדת הסוציאלית, על אופי הקונפליקט בין בעלי הדין ועל טובתה של הקטינה. ממילא, ומבלי להקל ראש בהשלכות האפשריות של החלטות בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט אלו של ההחלטה בדבר העברת הקטינה למרכז קשר חדש – אין בהוראות אלה כדי להוביל למצב דברים בלתי הפיך. זאת ועוד: הלכה היא עמנו כי בית משפט זה אינו מתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, אלא במקרים נדירים וחריגים (ראו, למשל: רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 16 והאסמכתאות שם (26.4.2017)). המקרה שלפניי איננו כזה.

5.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.