בע"מ 802-24 בע"מ 802-24

השופט א' שטיין:

1.לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ח' זנדברג), אשר ניתנה ביום 16.1.2024 ברמ"ש 15213-12-23 (להלן: ההליך קמא). במסגרת ההחלטה נידונה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת דכאן נגד החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (השופטת א' אביגיל יהלומי), אשר ניתנה ביום 22.11.2023 בתלה"מ 24204-10-21 (להלן: ההליך הראשון), וההחלטות המשלימות אותה מימים 29.11.2023, 30.11.2023, 5.12.2023 ו-6.12.2023 (להלן: ההחלטות). בהחלטות הורה בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, על העברת הקטינה, בתם של המבקשת והמשיב, למרכז קשר בשכונה אחרת; על מינוי אפוטרופוס לדין לקטינה; על קבלת עמדה של עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960; ועל מינוי מומחה פרטי מטעם בית המשפט לבחינת טענות הצדדים. עוד הורה בית המשפט לענייני משפחה על הטלת הוצאות משפט על המבקשת לטובת אוצר המדינה, בסכום של 5,000 ש"ח, בשל הפרת הוראות בית המשפט והתנהלות בלתי מקובלת כלפי הצוות המקצועי המטפל בקטינה – וזאת, לאחר שהמבקשת הוזהרה כי אם לא תחדל מהתנהגותה תחויב בהוצאות.

2.למען שלמות התמונה יצוין כי בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט א' דורות), אשר ניתנה ביום 18.12.2023 בהליך קמא, בגדרה נדחתה בקשתה לעיכוב ביצוע ההחלטות, נדחתה בהחלטתי מיום 25.12.2023 בגדרי בע"מ 9022/23.

3.המבקשת טוענת כי ההחלטות ניתנו תוך פגיעה בעיקרון סופיות הדיון שכן ההליך הראשון, במסגרתו ניתנו ההחלטות, נסגר בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (השופט א' כץ) מיום 12.12.2021 (להלן: החלטת השופט א' כץ). המבקשת הוסיפה וטענה כנגד פסק הדין קמא, במסגרתו נדחתה טענתה כי התיק סגור. מנגד, המשיב סמך את ידיו על פסק הדין קמא ועל נימוקיו.

4.לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפנינו וכן בפרטי התיק במערכת "נט המשפט" עולה, לכאורה, כי התיק אכן נסגר בהחלטת השופט א' כץ. עם זאת, בית משפט קמא סבר, בשגגה, כי טענות המבקשת על סגירת התיק מופנות כלפי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ירושלים מיום 19.6.2023. לנוכח כך שהחלטה זו אינה פסק דין, ולא הובילה לסגירת התיק, סבר בית משפט קמא כי דין הטענה להידחות ואין בה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור. משכך, פסק הדין קמא לא הכריע בטענות המבקשת ביחס להחלטת השופט א' כץ וכן ביחס לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לתת את הסעדים הזמניים אשר ניתנו בגדרי ההחלטות במסגרתו של תיק סגור.

5.אמנם, בענייני אפוטרופסות ומשמורת, חלים על בית המשפט לענייני משפחה סדרי דין גמישים יותר, אשר מטרתם להגשים את עיקרון טובת הילד (ראו והשוו: רע"א 3411/16 פלוני נ' משרד הרווחה ירושלים, פסקאות 19-17 לפסק דינו של השופט פוגלמן (20.6.2016)). עם זאת, הפסיקה עמדה על כך שבמקרים מסוימים "החלתה של גמישות יתרה עשויה לגרום להתמשכות הליכים מעבר לסביר, דבר אשר בסופו של יום עשוי להוביל דווקא לפגיעה בקטין שבמוקד ההליך, הזכאי לוודאות ולסופיות ההליכים המשפטיים בעניינו" (ראו: בש"א 1824/16 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 4-3 להחלטת הרשמת בנמלך והאסמכתאות שם (16.6.2016)). ויודגש, במקרה שבפנינו, על פניו, לא הוגשה על ידי מי מהצדדים להליך בקשה לעיון חוזר בהחלטת השופט א' כץ ולא נטען כי חל שינוי בנסיבות אשר מצדיק פתיחה מחודשת של ההליך.

6.בנסיבות אלו, יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שייבחן האם אפשר היה לקיים את הדיונים שקוימו במסגרתו של תיק שכבר נסגר; או לחלופין, האם התקיימו התנאים הנדרשים לפתיחת ההליך מחדש בהיעדר בקשה בנושא.

7.אשר על כן, החלטנו לדון בבקשה שלפנינו כבערעור וכן לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין קמא ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא לבחינת טענות המבקשת ביחס לסגירת התיק בהחלטת השופט א' כץ. זכויותיהם וטענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.