בע"מ 4383/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב (סגנית הנשיא (כתארה אז) ברלינר, סגן הנשיא המר והשופט שוחט) מיום 6.4.09 בתיק ע"מ 1100/05 בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט גייפמן) מיום 3.2.05 בת"ע

15230/99. עניינה של הבקשה - מחלוקת בנוגע לתקפות צוואה של אם המבקשת והמשיב, תאומים.

עובדות והליכים

ב.

המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה התנגדות לתביעת אחיה, המשיב, לקיום צוואת אמם המנוחה (להלן המנוחה ). נטען, כי הצוואה נערכה בהשפעה בלתי הוגנת של המשיב על המנוחה - שלא היתה באותה עת בצלילות הדעת; כי הצוואה הוחלפה בפרק הזמן שבין אישור הצוואה להפקדתה; וכי המשיב נטל חלק בעריכתה. בית המשפט לעניייני משפחה תיאר בפירוט את השתלשלות האירועים בהליך עריכת הצוואה. לענייננו די לציין, כי המנוחה נפטרה בשנת 1998 ממחלת הסרטן בעודה בת 58. כעשר שנים לפני מותה, בשנת 1988, הגישה המנוחה בקשה לבית המשפט המחוזי למנות לה אפוטרופוס, בנימוק כי אין היא יכולה לדאוג לענייניה ושהיא נתונה ללחץ מתמיד של ילדיה; לראיה הגישה חוות דעת פסיכיאטרית, בה אובחנה כבעלת הפרעה אישיותית, תלותית, חסרת ביטחון, שרמתה השכלית בינונית ומטה. בית המשפט הוציא צו מניעה האוסר על ילדיה וחתנה לקבל את זכויותיה בנחלה במושב ניר צבי כל עוד היא בחיים. בשנת 1993, לאחר שחלתה, העבירה המנוחה למשיב שתי דירות בתל אביב, שאותן ירשה מהוריה, וזאת ללא כל תמורה. ביום 29.6.93 הוחתמה המנוחה – כדברי בית המשפט - על בקשה לאשר את הבן כבן ממשיך לעניין הזכויות בנחלה. ביום 24.3.94, כארבע שנים לפני מותה, ערכה המנוחה צוואה בפני עדים, בה זיכתה את המשיב בכל רכושה. ביום 15.6.94 ערכה המנוחה צוואה חדשה, בפני רשות, הדומה בתוכנה לצוואה הקודמת - ושהיא נשוא הבקשה הנוכחית.

ג.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות המבקשת לקיום הצוואה, וקבע כי התקיימה עילה לפסילתה בשל השפעה בלתי הוגנת. נומק, כי הצוואה נערכה שעה שהמנוחה היתה נתונה להשפעת יתר בעקבות טיפולים שעברה, ונוכח אישיותה התלותית וחסרת הביטחון. נקבע, כי המשיב ניצל באופן לא הגון את מצבה של המנוחה והשפיע עליה לחתום על הצוואות. מנגד נקבע, כי לא הוכחו טענות המבקשת לעניין העדר צלילות דעת של המנוחה והחלפת עותק הצוואה בבית המשפט המחוזי, שם נערכה בפני הרשמת; ברם, בית המשפט קבע, כי די בהוכחת ההשפעה הבלתי הוגנת על מנת לפסול את הצוואה.

ד.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע (בפסק דין מפיו של השופט שוחט), כי המשיבה לא עמדה בנטל השכנוע להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת. נומק, כי על מנת לפסול צוואה יש להוכיח שההשפעה על המצווה לוותה באי הגינות מוסרית, כגון שלילת רצונו החופשי. נקבע, כי המנוחה היתה עצמאית מן הבחינה השכלית ולא היתה תלותית במשיב עד כדי השפעה מצדו על רצונה. תימוכין לקיום הצוואה נמצאו בעדויות רופאת המנוחה ד"ר שצברג ועורך הדין בלנגה, שטיפל בענייניה; הללו מסרו, כי המנוחה הביעה בפניהם את רצונה לערוך צוואה ולהוריש את כל רכושה למשיב. הוסף, כי אין בעובדה שהמשיב התלוה לטיפולי אמו ושהה בקרבתה כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת. באשר לחוות הדעת הרפואיות שהוצגו בערכאה הקודמת, בית המשפט המחוזי לא מצא בהן הוכחה לטענת המבקשת. צוין, כי אף בית המשפט לענייני משפחה לא אימץ את חוות הדעת כלשונן ונהג באופן זהיר ביישומן. לבסוף נקבע, כי נוכח הוראת סעיף 25 לחוק הירושה, התשס"ד-2004 רשאי בית המשפט לקיים את הצוואה חרף העובדה שנגועה היא בפגם צורני (היעדר אישור הרשות השיפוטית על פניה). באשר להתערבות בממצאיה של הערכאה הדיונית הסתמך בית המשפט על הוראת סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. נאמר, כי סעיף זה מקנה לערכאת הערעור סמכות רחבה להתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנעשה במקרה זה. צויין, כי התערבות שכזו נדרשה בנסיבות, כיוון שבית המשפט לענייני משפחה לא נתן דעתו כדבעי לתשתית עובדתית מהותית.

ה.

בבקשה הנוכחית נטען נגד התערבות בית המשפט המחוזי בממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט לענייני משפחה. נאמר, כי הסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 9 מתוחמת לקבלת ראיות חדשות בערכאה הערעורית; אך במקרה דנן, כך נטען, החליף בית המשפט את מסכת העובדות שנקבעה בערכאה הדיונית, ובכך חרג מסמכותו. לגופו של עניין נטען, כי המבקשת התגוררה, בהסכמת המנוחה, בבית השייך לה, ואף העניקה לה אותו לאחר שעזבה את המשק. הוסף, כי היחסים בין המבקשת והמנוחה היו ידידותיים ושל אהבה, ואין סיבה הגיונית שתנשל אותה מירושתה, לבד מלחצו של המשיב עליה. בנוסף הצביעה המבקשת על ראיות המורות כי המשיב השתלט באופן ברוטלי – כנטען – על נכסי המנוחה ללא מודעותה ורצונה. לבסוף נאמר, כי שגה בית המשפט המחוזי משהכשיר את הצוואה חרף הפגם שבה; הוטעם, כי הפגם מהווה מרכיב יסודי של הצוואה ואינו צורני בלבד, וכי המשיב לא עמד בנטל להוכיח את כשרותה.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש, אם גם בצער על שתאומים, שהקרבה האנושית ביניהם מאז צאתם מרחם אחד גדולה מאין כמוה, נמצאים במאבק מעין זה. ראש לכל, אין מדובר במקרה המעלה שאלה משפטית או ציבורית חשובה, המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). חרף נסיונה של המבקשת לעטות על התיק אדרת משפטית רחבה, ענייננו בסופו של יום בפרשנות עובדתית של נסיבות עריכת הצוואה, ובכגון דא אין ניתנת ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי, גם אם מדובר בסוגיה שנחלקו בה הערכאות (ראו בש"א 4511/05 עירית בת ים נ' גני יפית (לא פורסם) (השופט כתארו אז א' ריבלין)). הסוגייה המרכזית במקרה הנוכחי עניינה בשאלה האם נתקיימו רכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת, שבכוחה להביא לפסלות הצוואה. הכרעה בשאלה זו תימצא בניתוח עובדתי ובפרשנות בית המשפט את הנסיבות. אמרה על כך השופטת שטרסברג-כהן:

"השאלה אם הופעלה על המצווה השפעה היא שאלה של עובדה. השאלה אם השפעה זו היתה בלתי הוגנת היא שאלה ערכית נורמטיבית ועל בית המשפט לקבעה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי, כשהוא מכוון דעתו לרצונו האמיתי של המצווה" (ע"א 4902/91

שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה , פ"ד מט (2), 441, 449-448).

ו.

אינני סבור כי יש בנסיבות מקום להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי, הגם שהן שונות מאלה של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי בדק את מכלול העדויות, חוות הדעת והנסיבות שהביאו לעריכת הצוואה ולשיטתו לא מצא פגם בהליך. איני רואה מקום כי בית משפט זה ישוב ויידרש למסכת העובדתית. וזאת אף אם התערב בית המשפט המחוזי, שלא כשיגרה, בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום.

ז.

אכן, אין מדרכה של ערכאה ערעורית להתערב בממצאי הערכאה הדיונית, ואכן התערבות מעין זו איננה חזון נפרץ. (ראו ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד הספרדים (לא פורסם) אולם ייתכנו מקרים חריגים, כגון שהדברים אינם מבוססים דיים או נמצא פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, בהם התערבות הערכאה הערעורית מוצדקת (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב (2) 582, 594 (השופטת - כתארה אז – ביניש); ע"א 10409/06 רובין נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית

(לא פורסם)). במקרה דנא ציין בית המשפט המחוזי:

"בענייננו, הונחה בפני בית המשפט קמא תשתית עובדתית ברורה שיש בה – נוכח הכללים שנקבעו בחוק הירושה וההלכות שסבבו כללים אלה בפסיקה – כדי לשלול קיומה של השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מתשתית עובדתית זו כאילו לא קיימת, ונמנע מלבחון ולשקול אותה אל מול הממצאים עליהם בחר לבסס את פסק דינו" (פסקה 18).

ח.

בית המשפט המחוזי נדרש לענין זה לעדויות רופא המנוחה ועורך דינה שהזכרנו מעלה. אך הוא נימק את התערבותו גם בהסתמך על סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. סעיף זה הוא ייחודי. נזדמן לי לציין (בע"מ 8863/03 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)) בעניין פרשנות סעיף זה, כלהלן:

"כידוע, גישת המחוקק, המוצאת ביטויה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, היא גמישות בנושא ראיות וסדרי דין (סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה). ולענייננו - וזו עיקר - סעיף 9 לחוק זה קובע, כי "לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לענייני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור". לעניין זה ראו ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט , סעיף 80 בעמ' 92, המציין ש"מדובר ב'שמיעה מחדש' במובן הרחב ביותר, ואין בית המשפט שלערעור כפוף לכללים המסדירים את דרך בירור הערעור בבתי המשפט הרגילים...". לפיכך בדין נהג - בכל הכבוד - בית המשפט המחוזי, שהורה היתר לעצמו להידרש למכלול הנושאים שבהם עסק בפסק דינו. לפיכך יש בכך חריג שבדין לכללים בדבר אי התערבות בממצאי עובדה של בית משפט בערכאה הראשונה."

ט.

המבקשים נדרשים לסעיף 9 בתוך מסגרת האפשרות להוספת ראיות ולאשר נאמר בבע"מ 1913/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסם). אך לענייננו, משלא דן בית המשפט המחוזי בראיות נוספות, דבר אפשרי על פי הסעיף, אלא בפרשנות חומר הראיות שעמד לפני בית המשפט לענייני משפחה אין צורך להידרש לשאלה זו, אלא אך לציין כי סמכותו של בית המשפט המחוזי בכגון דא היא רחבה, ועל כן את יכולת התערבותו הערעורית יש לפרש באופן רחב. סבורני, כי התערבות ערעורית בממצאי ערכאה דיונית במקרים כגון אלה מתיישבת עם לשונו והגיונו של סעיף 9 האמור. על כן לא היתה מניעה בפני בית המשפט המחוזי לצלול לעומקן של הראיות בתיק בבחינתו שלו, כדרך שעשה. להלכה – כפי שמציינת המבקשת – יכול היה גם בית משפט זה, אילו נתן רשות ערעור, לעשות כן (בע"מ 8863/03 הנזכר), אך משאין מקום בנסיבות להרשות ערעור, אין שאלה זו עולה.

י.

אחזור ואומר בחתימת הדברים, כי קריאת התיק גורמת עצב רב נוכח מצב היחסים שאליו הגיעו אח ואחות תאומים, שאין קרוב מהם, איש ואשה שהם בשר מבשרו של זולתו. חרף ההיסטוריה העגומה, שאינה צופנת אופטימיות יתר, אוכל רק להביע תקוה כי על אף התוצאה המשפטית ימצאו דרך לבוא לעמק השוה, שיתן ביטוי לאחוה מבטן אמם.

י"א.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.