בע"מ 1468/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב ו ו' פלאוט ) מיום 26.1.15 בעמ"ש 10992-04-14, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופט נ' פישר ) מיום 10.2.14 בתמ"ש 48540-05-12. עניינה של הבקשה – סכסוך בין בני הזוג אגב הליך גירושין, שהבקשה מתמקדת ברכיב אחד שלו – בעלות בנכס מקרקעין.

ב.

בני הזוג נישאו בשנת 2000, ולהם שלושה ילדים משותפים. בשנת 2003 הגישו השניים תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אולם לאחריה המשיכו לגור ביחד מספר שנים נוספות. בשנת 2012 הגישו בני הזוג תביעות הדדיות לבית המשפט לענייני משפחה שכללו רכיב מזונות, מדור, משמורת וחלוקת רכוש. יצוין כאן, כי שאלות מסוימות שהיו במחלוקת והוכרעו בבית המשפט לענייני משפחה הוחזרו (חלקן בהסכמה) אליו על-ידי בית המשפט המחוזי, ואינן בגדרי הבקשה הנוכחית. שאלה מרכזית שעמדה במחלוקת בין הצדדים הייתה בעלות על קרקע שרכש המבקש בהרצליה בשנת 2007 ונרשמה על שמו בלבד, בעוד שהמשיבה ביקשה כי בית המשפט יורה על רישומה על שם שני הצדדים, בטענה שנרכשה בכספיהם המשותפים. שאלה זו היא העומדת גם במרכז הבקשה הנוכחית.

ג.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענת המבקש, לפיה הקרקע דנא נרכשה בכספי אביו ובנאמנות עבורו, ומכאן שעלה בידי המבקש לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, לפיה עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסיהם. נקבע לעניין זה, בהסתמך בין היתר על עדות האב, כי הקרקע היא לאמיתה רכושו של האב, אף שנרשמה על שם המבקש, ולכן אינה באה בגדרי הרכוש המשותף של בני הזוג העומד לחלוקה. נדחתה איפוא תביעת המשיבה לבעלות משותפת בקרקע.

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה בנוגע לבעלות בקרקע. נקבע, כי על הטוען לסתירת תחולתה של החזקה בסעיף 5 כאמור רובץ נטל כבד, ואילו המבקש, אשר מסר גרסאות סותרות בעניין מקור הכספים לרכישת הקרקע והסיבה לרישומה על שמו ולא על שם אביו, לא עמד בנטל זה. לכן, קבע בית המשפט המחוזי כי הקרקע באה בגדרי הרכוש המשותף של בני הזוג, ולכן, מכוח סעיף 5, יש להורות על כך שמחצית מהזכויות בקרקע שייכות למשיבה. בית המשפט יסד הכרעתו, בין השאר, על סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, שלפיו "לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או על החלטה של בית משפט לעניני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לעניני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור".

ה.

מכאן בקשה זו, שנטען כי היא מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, והיא אימתי תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. קונקרטית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתערבו בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה לעניין הבעלות בקרקע, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה התרשם ישירות מן העדים אשר העידו לפניו וקבע את ממצאיו בהתאם. לגופם של דברים נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את טענת המבקש לפיה הקרקע נרכשה בנאמנות בעבור אביו, שעה שחומר הראיות, לרבות העדים השונים, מצביעים כי כך היה.

ו.

לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. חרף הטענה לחשיבות הבקשה והסוגיה המועלית בה, ענייננו בסכסוך רכושי קונקרטי בין הצדדים אשר אינו מצדיק דיון בבית משפט זה בגלגול שלישי (בע"מ 4047/14 פלוני נ' פלונית , פסקה ו' (2014); בע"מ 8228/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ד' (2014)); והדברים נכונים גם במקרה בו מצאה ערכאת הערעור להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, כבענייננו (בע"מ 2940/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ט' (2014); בע"מ 7252/14 פלונים נ' פלונית , פסקה י"א (2014)). הטענה כי יש לקבוע כללים להתערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית יש בה כדי לשבות קמעא את הלב, אך ברי כי אין מקום לקביעת כללים בכגון דא ויש להותיר זאת לקביעה בכל מקרה לגופו, והשכל הישר הוא יועץ רב קסם תדיר.

ז.

יצוין, כי סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה (שלא נכלל בהצעת החוק – הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (ריכוז סמכויות השיפוט), תשנ"ה-1994, הצעות חוק תשנ"ה, 151), אף מרחיב במידה ניכרת את סמכויותיה של ערכאת הערעור ביחס לערעור בעניינים אזרחיים (ופליליים) אחרים; כנאמר בו, "לערכאת הערעור נתונות אותן סמכויות הניתנות לפי החוק לבית המשפט לענייני משפחה כגון מינוי מומחים, סטייה מסדרי הדין למען הצדק, קבלת ראיות בלתי קבילות וכיוצא באלה", במידה הדומה במידת מה למודל ה"ערכאה הכפולה" הקונטיננטלי, המזכה בשמיעה כפולה, לרבות של ראיות, בשתי ערכאות (ש' שוחט וד' שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 401-400 (תש"ע-2009); וראו גם בע"מ 8863/03 פלוני נ' פלונית , פסקה ח(2) (2004); בע"מ 1913/05 שאוליאן נ' עזבון שאוליאן , פסקה ט(4) (2005); בע"מ 4383/09 פלונית נ' פלוני , פסקה ט' (2009); בע"מ 2338/09 פלונית נ' פלוני , פסקה 29 (2009); רע"א 3190/12 בן דוד נ ' בן דוד , פסקה 7 (2012); ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי

571-568 (מהדורה שלישית, תשע"ב-2012; א' גורן וע' דרורי "בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על בית המשפט לענייני משפחה – סוגיות דיוניות ומודל ההתערבות הראוי" ספר מנשה שאוה 321, 358-352 (א' ברק וד' פרידמן עורכים, 2006) (להלן גורן ודרורי ); ש' לוין פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט , 93-92

(תשס"ג-2003); ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד , 221-220 (מהדורה שניה, תשס"ח-2008). סמכות מעין זו לא הוצעה על-ידי הועדה לבחינת יישום דיני המשפחה

(ועדת השופט א' שינבוים ע"ה) מ-תשמ"ז-1986 שבה נאמר (עמ' 30, פסקה י"ב), שאין מציעים לשנות דבר ביחד להליכי הערעור המקובלים (שם ממדור לענייני משפחה בבית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון); ראו על הועדה מאמרו של סגן הנשיא מ' דרורי "מחצית יובל לדו"ח ועדת שינבוים וח"י שנים לבית המשפט לענייני משפחה" מאזני משפט 147 (תשע"ד-2014)). ואולם, סעיף 9 מצא את דרכו לנוסח הסופי של החוק. עם זאת, מובן כי אף בהינתן סעיף 9, לא תמהר ערכאת הערעור לשמוע עדים מחדש ולהתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים שלפניה וקבעה ממצאיה בהתאם, והכל כמובן בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי; יתכן גם כי ניתן לשקול במקרים מתאימים את ה"מודל הפרגמטי", כלשונם של גורן ודרורי, ואת ההבחנה שהם עורכים בין העדת עדים (בערכאת הערעור) שהיא קשה, לבין הגשת מסמכים שהיא נוחה יותר ( גורן ודרורי , בעמ' 358-355). בנוסף, משבחרה להתערב, מטבע הדברים על ערכאת הערעור לנמק זאת כדבעי. בענייננו, משנימקה ערכאת הערעור את הטעמים להתערבותה בממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה ופעלה בהתאם לסמכות המוקנית לה כאמור בסעיף 9, לא מצאתי טעם להתערבותנו (על היעדר הנמקה כעילה להתערבות בגלגול שלישי ראו רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל

(1990); רע"א 4672/14 גליק נ' מדינת ישראל , פסקה י"ב (2015)).

ח.

לגופם של דברים אציין, מעבר לצורך, כי שעה שיחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון כבר בשנת 2003 עת הוגשה תביעת הגירושין, ושעה שהמבקש הוא עורך דין במקצועו, על פניו ניתן היה לצפות שאם באמת ובתמים ביקש לרכוש את הקרקע בשנת 2007 בנאמנות עבור אביו, היה נוקט משנה זהירות ולכל הפחות מעלה את הדברים על הכתב. כך או אחרת, כאמור, אין הסוגיה מצדיקה דיון בבית משפט זה בגלגול שלישי.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.