בע"מ 2940/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור מיום 24.4.14 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה שנלר והשופטים ורדי (כתארו אז) וברנר) מיום 17.3.14 בעמ"ש 9421-05-12, בו התקבל חלקית ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת גליק) מיום 11.3.12 בתמ"ש 50580-09. עניינה של הבקשה התחייבות המשיב לזון את המבקשת עד סוף ימי חייה, כחלק מהסכם הגירושין ביניהם.

רקע

ב.

במסגרת הליך גירושין, חתמו המבקשת והמשיב ביום 17.4.89 על הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 27.4.89 (ההסכם) . כיאה להסכם גירושין, כלל ההסכם את סוגיות משמורת הילדים, מזונות הילדים וכן חלוקת הרכוש בין הצדדים. לענייננו, רלבנטי במיוחד החלק בהסכם שכותרתו "מזונות האשה" (עמוד 2 להסכם):

"3. א. הבעל ישלם לאשה החל מיום 1.3.89 דמי מזונות כוללים בסך 1,915 ₪ לחודש

, וזאת לכל ימי חייה, אלא אם האשה תינשא שוב או תחיה דרך קבע עם גבר אחר שידאג לפרנסתה לפחות משך 3 שנים רצופות, כי אז יפסק חיוב זה.

ב.דמי המזונות יהיו צמודים למדד יוקר המחייה שבסיסו מדד ינואר 1989, ויועלו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים רטרואקטיביים".

בהתאם להסכם, משהיה המשיב בן 42 ועד להגיעו לגיל 65 בעת הגשת התביעה, שילם המשיב למבקשת מדי חודש את המזונות שעמדו ביום הגשת התביעה על 6,662 ₪, וכן תשלום נוסף של 1,223 ₪ לחודש בעבור פוליסת חיים בה הנתבעת היא המוטבת (כפי שהתחייב בסעיף 8 להסכם); ובסך הכל 7,885 ₪ לחודש.

ג.

המשיב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את המזונות או למצער להפחיתם, נוכח שינוי במצבו הכלכלי והבריאותי. המבקשת התנגדה לבקשה, בטענה, אז כן עכשיו, כי כלל אין מדובר במזונות "הלכתיים" אלא "מזונות חוזיים" אשר יש לפרשם בהתאם לדיני החוזים. על כן, אין כל מקום לדון בביטול או הפחתת סכום המזונות נוכח שינוי לכאורי של נסיבות, שעה שהחוזה בין הצדדים אינו מאפשר זאת.

ד.

ביום 11.3.12 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לסווג את הסכום אותו התחייב הבעל לשלם כדמי מזונות להבטחת עתידה של המבקשת ולא כחיוב חוזי כחלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג. זאת, בין היתר, נוכח האופן בו נוסח הסעיף, לפיו ייפסק החיוב לאחר שהמבקשת תגור דרך קבע עם גבר אחר שידאג לפרנסתה, וכן כי הסכום יוצמד מדי שלושה חודשים כנהוג בתשלום מזונות, במובחן מתשלום חיוב כספי רגיל אשר הצמדתו נעשית ככלל על בסיס חודשי. עוד הביא בית המשפט מעדותו של עו"ד הדר שערך את ההסכם, אשר העיד כי לא כלל תניה לפיה המבקשת מוותרת על תשלום מזונות אשה, נוכח חיובו המפורש של הבעל במזונות; גם בכך, לשיטת בית המשפט לענייני משפחה, יש לתמוך במסקנה כי ענייננו בתשלום מזונות ולא בחיוב מכוח דיני החוזים.

ה.

אולם, בית המשפט דחה את בקשתו של המשיב לביטול דמי המזונות או הפחתתם. נקבע, כי המשיב לא הוכיח שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת דמי המזונות, באשר אין לקבל את טענתו כי עצם הגיעו לגיל 65 הוא בגדר שינוי נסיבות; והרי בעת שחתם המשיב על ההסכם ובו התחייב לתשלום הסכום עד סוף ימי חייה של המבקשת, לא ניתן לומר כי לא צפה שיגיע לגיל זה.

ו.

ביום 17.3.14 התקבל בחלקו ערעור המשיב לבית המשפט המחוזי. ראשית נקבע, בנימוקים דומים לאלה של בית המשפט לענייני משפחה, כי אכן עסקינן בדמי מזונות ולא בחיוב מכוח דיני החוזים. עם זאת נקבע, בשונה מבית המשפט לענייני משפחה, כי אין לבחון את העניין כבקשה רגילה להפחתת תשלום מזונות עקב שינוי נסיבות, שכן נסיבות המקרה ייחודיות - המשיב התחייב במזונות המבקשת לכל ימי חייה וחלפו למעלה מ-20 שנה מאז החל בתשלום, ועל כן אף חלוף הזמן לכשעצמו מצדיק את הפחתת גובה התשלום. על כן, קבע בית המשפט כי מעת שיגיע המבקש לגיל 67 יש להפחית את סכום תשלום המזונות לסכום השווה ל-1,000 דולר בחודש; וכי את תשלום הביטוח יש להפחית לסכום חד פעמי השווה ל-75,000 דולר. כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה.

הבקשה

ז.

נטען, כי בקשה זו מעלה שתי סוגיות משפטיות החורגות מעניינם הספציפי של הצדדים, ועל כן יש מקום כי בית משפט זה יתערב בגלגול שלישי: הראשונה , האם ניתן לשנות חוזה ארוך טווח אך לנוכח חלוף הזמן בלבד.

השניה , האם חלוף הזמן יכול לשמש לכשעצמו שינוי נסיבות מהותי הנדרש לשם התערבות בית המשפט בקביעה מחודשת של סכום המזונות. לגופם של דברים נטען, כי שגו בתי המשפט הקודמים בקבעם כי ענייננו בתשלום מזונות ולא בחיוב מכוח דיני החוזים במסגרת חלוקת המשאבים בין בני הזוג. נטען לעניין זה, כי המבקשת ביקשה לרשום את התשלום בהסכם כ"מזונות אשה" אך ורק כדי שתוכל לממש את זכותה ולפנות להוצאה לפועל לשם גביית החוב כחוב מזונות במידת הצורך (סעיפים 23 ו-34 לבקשה). על כן, שעה שמדובר בחיוב חוזי מפורש, אין כל מקום לבית המשפט להתערב בסכום ולהפחיתו. לחלופין נטען, כי אף אם יסווג החיוב כחיוב מזונות, המשיב לא הצביע על שינוי נסיבות אשר יש בו כדי להפחית את תשלום המזונות; כאמור, כל שהראה המשיב הוא שחלף זמן מעת שנכרת ההסכם, ובכך אין די כדי לבסס שינוי נסיבות.

ח.

ביום 25.6.14 הוגשה תגובת המשיב על פי החלטה מיום 25.5.14. המשיב טוען כי מדובר בעניין התחום לנסיבות הקונקרטיות של הסכם הגירושין בינו לבין המבקשת, אשר אין בו כל חידוש משפטי ועל כן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. לגופם של דברים נטען, כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו להפחית את תשלום דמי המזונות (אף שרצוי היה כי יבטלם לחלוטין), וזאת נוכח השינוי המהותי בנסיבות לעומת המצב ששרר בעת חתימת ההסכם: הכנסות המבקשת מנכסיה עולות על הכנסות המשיב אשר מצבו הכלכלי הורע עם השנים, ועל כן היה מקום להפחית את גובה התשלום; כך במיוחד שעה שהמשיב הגיע לגמלאות, תוך שקצבתו החודשית פחותה, כך נטען, מגובה תשלום המזונות על-פי ההסכם.

דיון והכרעה

ט.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, סבורני כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. גם אם התחייבות הבעל לזון את אשתו עד אריכות ימיה, אלא אם תמצא בן זוג שיוכל לפרנס אותה, היא התחייבות חריגה במאטריה של דיני המשפחה, בסופו של יום ענייננו ביישום הלכות משפטיות קיימות בנסיבות הקונקרטיות ובכך אין כדי להצדיק התערבותו של בית משפט זה, אף אם מסקנותיהן של שני בתי המשפט הקודמים היו שונות (כאן במידה מסוימת) זו מזו (רע"א 8841/12 מיטבחי מילניום בע"מ נ' ש.אנפה בע"מ,

פסקה 9 לפסק דינו של השופט דנציגר

(2013) ).

י.

אף לגופם של דברים לא מצאתי טעם להתערבות בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. ראשית , באשר לטענת המבקשת כי ענייננו בחיוב מכוח דיני החוזים ולא בחיוב מזונות הלכתי, סבורני, בראש ובראשונה, כי המבקשת מושתקת מלטעון טענה זאת. כפי שציינה המבקשת עצמה, במכוון הוכנסה התחייבות זו של הבעל להסכם כשכותרתה "מזונות אשה", וזאת על מנת לאפשר גביה יעילה יותר בהוצאה לפועל אם תזדקק לכך. מבלי להידרש לשאלה האם די בכך שהצדדים מכנים פריט מוסכם כ"מזונות אשה" על מנת שרשם ההוצאה לפועל יורה על גבייתן בדרך גביית מזונות הנוחה יותר לזוכה, אף אם מבחינה מהותית לא בהכרח מדובר בכך (ואיני קובע זאת) - ברי כי יש ליתן משקל לאופן בו בחרו הצדדים לכרות את ההסכם ביניהם.

פשיטא, כי אין המבקשת יכולה לבחור בפרשנות המתאימה לה בהתאם לצרכיה הקונקרטיים, פעם כך ופעם אחרת; הדבר לקוי ערכית וגם לכך יש ליתן משקל (וראו לעניין זה: רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות פ"ד נט(6) 625 (2005)). אם היה רצונה של המבקשת לראות בחיוב הבעל מזונות לצרכי ההוצאה לפועל, חזקה עליה כי ידעה או היה עליה לדעת שלדבר יתכנו משמעויות גם מבחינות נוספות, לרבות האפשרות - כבענייננו - להפחית את המזונות עם שינוי הנסיבות.

יא.

שנית , לעניין קביעתו של בית המשפט המחוזי כי די בחלוף השנים לביסוסו של שינוי נסיבות מהותי ולהפחתת תשלום המזונות, סבורני כי יש לפרש קביעה זו נוכח נסיבותיו החריגות של מקרה זה. אסביר: אילו עסקינן במי שהתחייב במזונות לילדיו למשך 15 השנים הבאות והוא בן 60, ברי כי עצם הגיעו לגמלאות, מבלי שהשתנו נסיבות נוספות בעניינו, ככלל אין די בו על מנת לבסס שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפחית את תשלום המזונות, שהרי הדברים היו מחוורים מתחילה וקצובים בזמן (וראו לעניין זה ע"א 442/83 קם נ' קם , פ"ד ל"ח(1) 767, 774 (1984)).

יב.

אולם ענייננו שונה - מדובר בחיוב למזונות אשה שהחל לפני כ-25 שנה, ואמור להימשך עד אריכות ימים ושנים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, ככלל טבעם של מזונות אשה המשתלמים לאחר הגירושין בין הצדדים הוא שהם ניתנים לתקופה קצובה, על מנת לאפשר לאשה לבנות את חייה מחדש מבחינה כלכלית (רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני , פ"ד נח(2) 213, 233 (2003)). אציין על דרך הרוב, כי דומני שאין זה רצוי לקבוע התחייבות מזונות ללא הגבלה, שמשמעה גירושין תוך זיקה ממונית נמשכת בין מתגרשים, על כל מעקשיה (די בזיקות הנוצרות, מטבע הדברים, מקום שישנם ילדים, בפרט קטינים). חבל איפוא שלא נתקבלה הצעת בית המשפט המחוזי להיפרדות בסכום חד-פעמי.

יג.

מכל מקום, גם אם בענייננו קבעו הצדדים ביניהם כי תשלום המזונות יימשך עד אריכות ימים, אלא אם תמצא לה המבקשת בן זוג חדש – והיטיב עשות בית המשפט המחוזי כבית המשפט לענייני משפחה לפניו, כשכיבד התחייבות זו ולא ביטל את תשלום המזונות מכל וכל, שהרי ההסכמה בבסיסה נותרה שרירה וקיימת – עדיין יש לומר, והכל לפי הנסיבות

הקונקרטיות והשכל הישר, כי חלוף שנות דור, לא פחות, הוא נסיבה שאין מניעה לראותה כעילה לשינוי בסכום המזונות. לכן, יש להעמיד את גובה התשלום על סכום אשר יאזן בין התחייבותם הראשונית של הצדדים לבין התכלית האמורה העומדת בבסיס תשלום המזונות, כפי שעשה בית המשפט המחוזי.

יד.

איני נעתר איפוא לבקשה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.