פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
5855/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט לענייני משפחה (השופטים מ' נד"ב, ר' אמיר וצ' ויצמן) מיום 25.6.14 בעמ"ש
11346-10-13
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטים מ' נד"ב , ר' אמיר ו צ' ויצמן ) מיום 25.6.14 בעמ"ש 11346-10-13, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת א' שטיין ) מיום 14.9.13 בתמ"ש 15300/08. עניינו של התיק נטילת כספים מאם המבקש, שהוא בנה הבכור, והיא בת קרוב ל-90 עד מאה ועשרים.
ב.
אמו של המבקש אינה יודעת קרוא וכתוב, ולאחר שאיבדה את מאור עיניה וחלה הידרדרות נוספת במצבה הבריאותי, מונו שלושה מילדיה כאפוטרופוסים לגופה ורכושה ביום 16.3.08. על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, עובר למינוי האפוטרופוסים נטל לעצמו המבקש שלא כדין סכומים רבים מחשבונותיה של המשיבה, ועל כן נפסק כי עליו להחזירם. בין היתר, בית המשפט סמך את קביעתו, בהתאם לדוקטרינת ההשתק השיפוטי, על דברים שטען המבקש בהליך גירושין אשר נוהל קודם לכן, שם אישר כי ניהל בפועל את ענייניה הכספיים של המשיבה, ואילו הוא עצמו היה מסובך בחובות ונטול הכנסות; וכן על הליך אשר נוהל נגדו בלשכת ההוצאה לפועל, שם עתר המבקש כי "את היתרה לקחת אם אפשר מחשבון דיסקונט על שם אמי" (פסקה 33 לפסק הדין). בהמשך לכך נקבע, כי הסכומים אשר נמצאו בחשבונותיו של המבקש הם כספיה של המשיבה, ועל כן נפסק כי עליו להחזירם.
ג.
ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה; נמצא שערעורו של המבקש מופנה כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה – הן מהתרשמותו הישירה מחומר הראיות שבפניו והן מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי – ועל
כן אין מקום להתערבות.
ד.
בבקשה נטען – והמבקש אינו מיוצג – כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שפסק כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה מבוססות, שעה שאין זה כך. בהמשך לכך, טוען המבקש טענות פרטניות לעניין חישוב הכספים שהושת עליו להחזירם למשיבה, וכן נגד השימוש השיפוטי בדוקטרינת ההשתק השיפוטי.
ה.
לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, וזו עיקר, בקשה זו תחומה אך לעניינם הקונקרטי של הצדדים, ועל כן אינה מצדיקה התערבות בגלגול שלישי. כך במיוחד, שעה שמדובר בבקשה לערעור נוסף אשר עיקרה מופנה כלפי קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית ((רע"א 5323/14 פלוני נ' פלוני (2014); רע"א 3820/14 שגב נ' מדינת ישראל (2014)) .
ו.
אף לגופם של דברים, אין בידי לקבל את טענות המבקש נגד יישום דוקטרינת ההשתק השיפוטי על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בא כוח המבקש (שהיה מיוצג) טען בפני בית המשפט כך:
"ברור אפוא שהאמרה הזאת (אותה טען המבקש בהליך ההוצאה לפועל שנוהל נגדו – א"ר) שהחשבון הוא של אמו – או של אמו בלבד – לא הייתה נכונה. מכאן, שהנתבע לא התכוון כאן להודות שהכספים הם מחשבון אמו אלא ליצור את הרושם שהכספים הם של אמו כפי שעשה במקרים אחרים הקשורים להליכים שבינו לבין אשתו. ומדוע? פשוט. אם היה מצהיר שהחשבון הוא שלו, היה מסתכן בכך שהכספים יעוקלו" (פסקה 64 (ו) לפסק הדין).
ובמילים אחרות נטען: המבקש לא אמר אמת בהליך ההוצאה לפועל, וכך גם בהליכי הגירושין, ואולם כאן – עתה – הוא דובר אמת. כמעט למותר לציין, כי אין לקבל טענה מעין זו, דיונית ומהותית. כפי שציינתי בעניין קודם, "בתי המשפט אינם 'תכנית כבקשתך', שאדם מצהיר בהם עובדות שונות לפי נוחותו" (בע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני , פ"ד סג(3) 111, פסקה י"ב (2009); וראו גם רע"א 5988/13 חמאיסי נ' מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות , פסקה ז' (2013); בע"מ 2940/14 פלונית נ' פלוני , פסקה י' (2014)); ענייננו אם כן בהשתק שיפוטי מובהק (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ פ"ד נט(6) 625 (2005); ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב , פסקה 24 (2012)), ולכן אין להתערב בהכרעת בתי המשפט הקודמים לדחות את טענות המבקש לעניין זה.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ט באלול התשע"ד (14.9.2014).
ש ו פ ט