פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5323/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. האגודה למען החייל לישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטות וילנר וטאובר) מיום 27.7.14
בע"א 45912-02-14
בשם המבקש:
עו"ד שי גלילי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל
והשופטות וילנר
ו טאובר ) מיום 27.7.14 בע"א 45912-02-14, בו נדחה ערעור המבקש וערעור שכנגד של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת עדוי ) מיום 26.1.14 בת"א 6175-08-11; בצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשת עיכוב ביצוע. עניינן של הפרשה תביעת השבת כספים, שלטענת המבקש ניתנו לו במתנה.
רקע והליכים קודמים
ב.
בחודש אוגוסט 2007 הפקיד המשיב, יליד 1914, כספים בסך 100,000$ אצל המבקש, סגן מנהל בנק בשעתו. בתביעה להשבת הכספים שנדונה בבית משפט השלום, טען המשיב כי הכספים הועברו למבקש לצורך הפקדתם בבנק בו עבד המבקש, ואילו המבקש טען כי ניתנו לו במתנה. בית המשפט דחה את טענת המבקש וקבע שהמשיב לא היה בקו הבריאות – הפיסי והנפשי – עת העביר את הכספים למבקש, וכי ניכר שהכספים היו חשובים לו ולא היה בכוונתו לתתם בלא טעם למבקש, אשר בינו ובין המשיב לא שררו יחסי קרבה של ממש. על כן קיבל בית המשפט את טענת המשיב לעשיית עושר ולא במשפט, וקבע כי על המבקש להחזיר את הסכום האמור, בהמרה לשקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. במסגרת אותו הליך התקבלה גם תביעת ההשבה של המשיב נגד האגודה למען החייל (להלן האגודה ), אשר צורפה לבקשה זו כמשיבה פורמלית בלבד ועל כן אין מקום להרחיב בעניינה. תביעות המשיב לנזק בלתי ממוני מן המבקש ומן האגודה נדחו.
ג.
ערעורי המבקש והמשיב לבית המשפט המחוזי נדחו. אשר לערעור המבקש נקבע, כי הערעור נסב על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, ובית המשפט המחוזי לא מצא להתערב באלה. כן נקבע, כי אף אם שגה בית משפט השלום בקביעותיו הנוגעות למצבו הבריאותי והפיננסי של המשיב, אין באלה כדי לשנות מקביעתו המבוססת לפיה לא התקיימו יחסי קרבה בין המשיב למבקש, ולכן לא הוכח שהמשיב התכוון להעניק את הכספים במתנה למבקש. ערעור המשיב מנגד לעניין הנזק הבלתי ממוני נדחה אף הוא.
ד.
בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טענותיו אשר נדונו ונדחו על-ידי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי. נטען, כי בית משפט השלום שגה בכך שקבע, על דעתו שלו ובאופן שהרחיב את החזית העובדתית שבכתב התביעה, כי המשיב העביר את הכספים למבקש כדי שזה יחזיקם במשמורת, שעה שבכתב התביעה צוין כי אלה הועברו למבקש כדי שיפקידם בבנק. בהמשך לכך, נטען כי הואיל ובית המשפט המחוזי לא דן בטענה זו במסגרת ערעור המבקש, נגרם למבקש עיוות דין ממשי המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. עוד נטען, כי שגו בתי המשפט המחוזי והשלום בכך שקבעו כי לא הוכח שהכספים הועברו למבקש במתנה, בעוד התשתית העובדתית מצביעה על כך שמדובר היה במתנה.
דיון והכרעה
ה.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובחומר הנלוה, סבורני כי אין להיעתר לה. הלכה היא כי בית משפט זה עשוי להתערב בגלגול שלישי בבקשות המעלות שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינן הקונקרטי של הצדדים. ענייננו במובהק אינו בא בגדרי מקרים חריגים אלה; טענותיו של המבקש, רובן ככולן, מופנות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, שבית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בהן במסגרת הערעור, וקל וחומר כי בית משפט זה לא יידרש אליהן כערכאה שלישית כדבר שבשגרה (רע"א 7720/13 אלראי נ' גודלמן
(10.12.13);
רע"א 3820/14 שגב נ' מדינת ישראל (6.7.14)).
ו.
אכן – כפי שציין המבקש – במקרים חריגים עוד יותר, כאשר מגיע בית המשפט למסקנה כי נגרם למבקש עיוות דין ממשי במסגרת ההליכים שהתנהלו בערכאות הקודמות, תהא בכך עילה להתערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי (רע"א 6115/13 שפיר הנדסה אזרחית וימית נ' שיכון ובינוי נדל"ן (22.10.13); רע"פ 7389/13 טייטלבאום נ' מדינת ישראל (17.12.13); ד"ר לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 2008), 216 והאסמכתאות שם). בענייננו, לטענת המבקש, הרחיב בית משפט השלום את חזית התביעה, בכך שקבע כי המשיב העביר את כספיו למבקש לצורך משמורת, בעוד שבכתב התביעה צוין (סעיף 36) כי המטרה היתה הפקדת הכספים בבנק; בית המשפט המחוזי, על פי הנטען, לא נתן דעתו לטענת המבקש לעניין זה, ועל כן נגרם לו עיוות דין של ממש. אין בידי להלום טענה זו. תפקידו של בית משפט הוא לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס הראיות שהוצגו בפניו והעדים שהופיעו לפניו, ולהפסיק את המסקנות המשפטיות המתבקשות מכך. העובדה שבית משפט השלום מצא לקבוע, על בסיס התשתית שהוצגה בפניו והתרשמותו מן הראיות, כי המשיב העביר את הכסף למבקש לצורך משמורת ולא לצרכי הפקדה בבנק כפי שצוין בכתב התביעה, אינה חורגת מתפקידו של בית המשפט – "התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם" (ע"א 153/60
שפר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד ט"ו 263, 271, מפי ממלא מקום הנשיא השופט (כתארו אז) אגרנט ). כך במיוחד בענייננו, כאשר התובע הוא אדם מבוגר מאוד, ניצול שואה ערירי שלא היה במיטבו, כפי שתיאר בית משפט השלום, ועל כן אין זה בלתי סביר כי יהיו אי-דיוקים כאלה או אחרים בכתב התביעה, אשר בית המשפט יראה לנכון לקבוע לגביהם ממצא על סמך חומר הראיות שהונח בפניו. בנוסף לכך, מעיקרא היתה קביעתו המרכזית של בית משפט השלום כי הכספים הועברו למבקש כיון שהמשיב חיפש מקום "בטוח" להפקידם (פסקה 23) – ועל כן אינני מוצא חשיבות יתרה בשאלה האם אותו מקום בטוח היה חשבון בנק או המבקש עצמו, ואם בכלל נכנס המשיב לרזולוציה זו; זאת – שכן כך או אחרת אין בזאת כדי לשנות מקביעתו העובדתית המובהקת של בית משפט השלום, כי לא הוכח שהכספים הועברו למבקש במתנה (פסקה 73). אכן, בית המשפט המחוזי שאל במהלך הדיון על עניין המשמורת מול ההפקדה (ראו פסקאות ל"ז-ל"ח) ונענה כי "משמורת ... הוא שם אחר להחזקה בנאמנות"; ונראה כי הסתפק בכך כתואם את הכרעתו של בית משפט השלום.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור; ממילא נתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע.
ניתנה היום, י' באב התשע"ד (6.8.2014).
ש ו פ ט