רע"א 3820/14 שמואל שגב נ. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

א.

בקשת רשות ערעור מיום 29.5.14 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטות וילנר וטאובר) מיום 29.4.14 בע"א 4057-01-14, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת עדוי) מיום 17.12.13 בת"א 4017-08-11. עניינה של הפרשה – תביעת פינוי מקרקע חקלאית שמחזיקים בה המבקשים בנימוק שקרקע זו אינה מוחזקת כדין.

רקע

ב.

ביום 17.12.13 התקבלה בבית משפט השלום, בפסק דין מנומק ומקיף, תביעת המשיבה לפינוי המבקשים מן הקרקע אותה הם מעבדים במשך למעלה משלושה עשורים בסמוך למושב גבעת ניל"י ( המושב ), לרבות המחוברים אליה והנטועים בה. נקבע, כי המפות עליהן חתומות המשיבה והאגודה השיתופית של המושב ( האגודה ), מצביעות על כך, שהקרקע נשוא התביעה

לא נכללה בשטח אשר הוקצה לאגודה בהסכמים קודמים, ועל כן לא הועברה כדין על-ידי האגודה למבקשים. נקבע לעניין זה, כי אף אם השטח שהוקצה לאגודה בהסכמים גדול מזה שהוקצה לה על פי המפות, אין כל ראיה לכך שהפער בין השניים הוא דווקא הקרקע שמתבקש פינויה בהליך זה. כן נקבע, כי ככל שהאגודה, אשר לא הצטרפה כלל להליך, מעוניינת בכך, פתוחה בפניה האפשרות לברר את טיב הפער במסגרת הליך משפטי נפרד.

ג.

ביום 29.4.14 נדחה בבית המשפט המחוזי ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום. נקבע, כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום וכן מסקנותיו בוססו כראוי, ועל כן נפסק בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הבקשה

ד.

נטען, כי הסוגיה המשפטית העומדת בבסיס בקשה זו רחבה וחורגת מעניינם של הצדדים. על פי הנטען, התנהלות המשיבה במקרה זה משקפת מדיניות רחבה יותר של תביעות לפינוי חקלאים מאדמות אותם הם מעבדים במשך שנים רבות, ועל כן נדרשת התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי הערכאות הקודמות שגו בקביעתן שהקרקע נשוא ענייננו נמצאת מחוץ לגבולות הקרקע אשר הוקצתה לאגודה. כן נטען, כי בתי המשפט התעלמו מן החוזים בין הצדדים, והתייחסו באופן בלבדי למפות, ועל כן הגיעו לתוצאה האמורה. עוד נאמר, כי לא ניתן משקל מספק להתנהלות המשיבה, ובעיקר לכך שהשתהתה בבקשת הפינוי זמן רב הגם שידעה כי המבקשים מעבדים את הקרקע.

דיון והכרעה

ה.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, סבורני שאין מקום להתערבות בית משפט זה בגלגול שלישי. אף כי נטען שהבקשה מעוררת סוגיה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, המוצאת את ביטויה במדיניות המשיבה לעניין פינוי חקלאים מקרקעות שעובדו במשך עשרות שנים, לא הובאו לכך תימוכין, ומכל מקום "רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת אטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך בית משפט זה תפקידו לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור" (רע"א 11527/05 עיריית תל-אביב יפו נ' שרון לוי (2006), פסקה ד'). על כן יתכן שפלוני ייהנה שנים מקרקע שהיא רכוש הציבור ולבסוף מתעשתות הרשיות לבדוק את זכויות הציבור ולעמוד עליהן, ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. בית משפט השלום ציין (פסקה 20) כי גם אם ראו עצמם המבקשים כמעבדי קרקע נטושה לצרכים חקלאיים, והיו בני רשות – רשות זו ניתנת לביטול בכל עת, ולעניין זה נעשתה פניה אליהם מטעם הרשויות ב-2011. ועוד, ברי כי עיקר טענות המבקשים מופנות לסוגיות שבעובדה אשר התבררו ונקבעו, ובכך אין מקומה של ערכאת ערעור להתערב כדבר שבשגרה, ודאי לא בגלגול שלישי (רע"א 6280/13 מוסדות מדרש דוד בירושלים נ' חיים שמואל יחזקאל רוזנטל

(2013)). אזכיר גם, כי בית משפט השלום שמר זכויות תביעה רלבנטיות לצדדים (פסקאות 21 ו-22).

ו.

איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור.