רע"א 6115/13 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ. שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ

א.

בהחלטה מיום 22.10.13, בה לא נעתרתי לבקשת רשות הערעור בתיק, נאמר בסיפה כך:

"יצוין, כי הבקשה השתרעה על פני 38 עמודים, וזאת בניגוד להוראות תקנה 403(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, המורה כי בקשת רשות ערעור תפרט בצורה תמציתית את נימוקי הבקשה. הבקשה היא אמנם מקצועית מאוד ולא על כך חלילה הטרוניה, אלא על ארכה, שכן יכלה להיות מתומצתת לגודל של כשליש ומכל מקום פחות ממחצית. סבורני, על פני הדברים, כי מדובר במקרה המצדיק הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. על כן, תוכל המבקשת לנמק בתוך שבוע, אם רצונה בכך, מדוע לא תחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה".

ב.

בתשובת "שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ" (להלן שפיר), נומק אורך הבקשה בכך שפסק הדין נשוא הבקשה לא כלל את התשתית המשפטית הרלבנטית, ועל כן היה צורך לפרוס אותה בהרחבה לרבות העובדות, ההליכים וההלכה הפסוקה. נעשה – כך נאמר – ניסיון לעשות כן בתמצית, אך שפיר מקבלת את הביקורת בעניין אורכה של הבקשה שאולי ניתן היה לתמצתה יותר, אך בשל אמירות שנגעו למשיבה ולבורר בהחלטה מיום 22.10.13 והוצאות גבוהות, מבוקש שלא לחייבה בהוצאות לאוצר המדינה.

ג.

לאחר העיון ולא בלי התלבטות, החלטתי בנסיבות שלא לחייב את שפיר בהוצאות לטובת אוצר המדינה. עם זאת, אבקש לעמוד בקצרה על הכללים הרלבנטיים, במבט לעתיד. מזה שנים רבות נזדמן לי לעסוק בבקשות רשות ערעור, וישנה נטיה ברורה להאריך בהן דברים, כמובן כדי לשכנע, אך לא אחת בקלות של "גזור והדבק" מתוך כתבי בית דין קודמים, בעיקר אלה שהוגשו בהליכים בבית המשפט המחוזי. ואולם, יש לזכור תדיר את הוראת תקנה 403(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיה בקשת רשות ערעור "תפרט בצורה תמציתית את הנימוקים שעליהם סומך המבקש את בקשתו" (הדגשה הוספה). יש ליתן משקל לדיבור "תמציתית", המופיע גם בתקנה 414 לעניין הגשת הודעת ערעור, האמורה להיות מנוסחת "בצורה תמציתית".

ד.

עוד לפני שלושה עשורים ויותר כתב מ"מ הנשיא (כתארו אז) י' כהן בבר"ע 117/81 וולתר נ' דיק אנד קומפני , פ"ד לה(3) 305, 306 (1981) בהאי לישנא לענין בקשת רשות ערעור:

"צר לי לציין, שעם כל ההערכה לעבודה הרבה שהשקיע בא כוח המבקשים בבקשה זו ובדיונים, שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, הרי מקרה זה הוא דוגמה של דיוני סרק, שבהם מבזבז בית המשפט את זמנו לריק".

הדברים מדברים בעד עצמם. לעתים קרובות בקשות רשות ערעור הן מסמך מייגע עד מאד, שעד שסיימת את קריאתו כמעט שכחת (ולא מטעמי דמנציה) את שקראת בראשונה. ער אני להבדל מסוים שיש בין בקשת רשות ערעור להגשת ערעור, הגם שמחוקק המשנה השתמש בשניהם באותו ביטוי "תמציתי"; ערעור בזכות רק פותח מהלך שבהמשכו יבואו ככלל סיכומים וטיעון בעל פה, ואילו בקשת רשות ערעור יכולה להיות המסמך היחיד שיכריע את גורל ההליך. זאת יש לזכור, אך אין פירוש הדבר שיש לשכוח את אזהרת קהלת " וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר .... וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר " ( קהלת , י"ב, י"ב). ראו לנושא זה: חמי בן נון וטל חבקין הערעור

האזרחי 245 (מהדורה שלישית, תשע"ג-2012); וכמובן בידי בית המשפט להחזיר את הבקשה אחר כבוד ולהורות על קיצורה, מה שמכביר זמן (והוצאות) גם לגבי בעלי הדין; ראו שם , 292-290 והאסמכתאות.

ה.

וכמו בתחומים רבים אחרים, השכל הישר הוא היועץ הטוב ביותר. על כותבי בקשות רשות ערעור לראות לנגד עיניהם את הוראת מחוקק המשנה לעניין התמציתיות, ואת משמעותו האפשרית של ייגוע מיותר של בית המשפט. אכן, הם זכאים ליתן ביטוי ראוי למה שברצונם לבקש, כדי לשרת את שולחם-לקוחם, אך ללא הפרזה, כדי שגם לא יושתו – במקרים החמורים – הוצאות לאוצר המדינה. כבר אמרנו – שכל ישר, נשוב ונאמר זאת.