רע"א 5988/13 מנאל חמאיסי ואח' נ. מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ ואח'

רקע

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט הבכיר י' כהן) ברע"א 4428-04-10 מיום 25.6.13, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא לבנוני) בת"א 46250-05-11. בית משפט השלום דחה על הסף את תביעת המבקשים לעניין אכיפתו של הסכם פשרה נטען ותשלום פיצוי, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים

ב.

להליכים שבקשה זו נדרשת אליהם רקע קודם: המשיבים 2-1 (להלן המשיבים ) הגישו תביעה כספית כנגד המבקשים (או מי מהם) בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 134/08; להלן התביעה הכספית ). בהחלטתו מיום 12.1.09 קבע בית המשפט המחוזי (השופט ח'טיב) כי על משיבה 1 להפקיד סך 100,000 ש"ח כערובה להבטחת הוצאותיהם של המבקשים, וכי על משיב 2 להפקיד סך 50,000 ש"ח. ביום 17.6.09, ומשלא הופקדו הערובות, ניתן פסק דין (השופט – כתארו אז – אברהם אברהם) בגדרו נמחקה התביעה הכספית.

ג.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בנצרת הגישו המשיבים ערעור לבית משפט זה (ע"א 7876/09). בפסק דין מיום 2.9.10 (השופטת חיות), אשר ניתן בהסכמת הצדדים, נקבע כי ככל שהדברים אמורים במשיבה 1 יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי והיא תוכל להמשיך בניהול התביעה הכספית, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח, וככל שהדברים אמורים במשיב 2 – יעמוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעינו.

בסופו של יום, דחה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא א' אברהם) את התביעה הכספית בפסק דין מיום 31.7.12, תוך חיובה של משיבה 1 בשכר טרחה והוצאות בסך כולל של 165,000 ש"ח.

ד.

ביני לביני, בחודש מאי 2011, הגישו המבקשים תביעה לאכיפת הסכם פשרה ותשלום פיצוי בגין הפרתו בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 46250-05-11; להלן תביעת האכיפה ). לפי הנטען בתביעת האכיפה, ביום 16.3.10 – כמחצית השנה בטרם ניתן פסק דינה של השופטת חיות בע"א 7876/09 – נכרת בין הצדדים הסכם פשרה, בגדרו מחלו הצדדים הדדית על טענותיהם האחד כלפי השני, ובגדר כך הסכימו לביטולה של התביעה הכספית. המשיבים עתרו לסילוקה של תביעת האכיפה על הסף. בפסק דין מיום 17.2.13 נעתר בית משפט השלום (סגן הנשיא לבנוני) לבקשה לסילוק על הסף בנימוק כי נוכח הסכמתם של המבקשים, אשר מצאה את ביטויה בפסק דינה של השופטת חיות בע"א 7876/09, מנועים הם, בגדרי השתק שיפוטי, מהגשת תביעת האכיפה. ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4428-04-13) נדחה בפסק דין מיום 25.6.13 (השופט כהן).

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען בפירוט רב כי היא מעלה שאלה כללית, שטרם הוכרעה בפסיקה – "האם מתן הסכמה דיונית בהליך של ערעור על תביעה אחת יכול להקים השתק שיפוטי לגבי עילה אחרת הקיימת בין הצדדים, שלא נידונה ואי אפשר היה לדון ו/או להכריע בה במסגרת אותו ערעור".

הכרעה

ו.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. חרף נסיונם של המבקשים להעטות על בקשתם אדרת משפטית "כללית", הריהי תחומה לדל"ת אמותיהם של הצדדים, ועניינה האמיתי בשאלה הקונקרטית של נפקות הסכמתם של המבקשים להשבת הדיון בתביעה הכספית לבית המשפט המחוזי, הסכמה שעל יסודה ניתן פסק דינה של השופטת חיות בע"א 7876/09. משאלה פני הדברים, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי.

ז.

גם לעיצומם של דברים סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה. הסכם הפשרה בין הצדדים נכרת, לפי הטענה, ביום 16.3.10; פסק דינה של השופטת חיות ניתן כמחצית השנה לאחר מכן , ביום 2.9.10. בכל הכבוד, המבקשים אינם יכולים להישמע בטענה, כי מכוח הסכם הפשרה אין ניתן לדון בתביעה הכספית, מקום בו הסכמתם להשבתה של התביעה הכספית לבית המשפט המחוזי (ככל שהדברים אמורים במשיבה 1) ניתנה לאחר שנכרת הסכם פשרה זה. כל אפשרות אחרת הופכת, הלכה למעשה, את פסק דינה של השופטת חיות, שניתן – נשוב ונזכיר – בהסכמת הצדדים, לאות מתה; זאת כמובן אין להלום. ההליכים המשפטיים אינם "תכנית כבקשתך", ובעלי דין אינם יכולים ללהטט בהם כאוות נפשם, או לנהוג בהם "כחומר ביד היוצר". לפנינו במהות מקרה של השתק שיפוטי (רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות פ"ד נט(6) 628). בהקשר זה יש לציין, כי – כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום (פסקה 19) – המבקשים לא עתרו לסילוקה של התביעה הכספית בנצרת נגדם על הסף, וכי – בזיקה לנטען בסעיף 75 לבקשה – בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 2.5.11 (בגדר התביעה הכספית) אין אזכור להסכם הפשרה. הדברים מדברים בעדם.

ח.

על יסוד האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. חרף ארכה של הבקשה, ולפנים משורת הדין, בעיקר נוכח עגמת הנפש של המבקשים והדברים העולים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, לא יוטלו הוצאות לטובת אוצר המדינה.