בע"מ 7252/14 פלוני נ. פלוני

א.

פלוני, עליו השלום, שעזבונו הוא המבקש 1 (להלן פלוני ), היה נשוי למבקשת 2 (להלן המבקשת , ושניהם יחד פלונים ) עד יום מותו, ולהם שישה ילדים משותפים. במקביל, ניהל פלוני קשר אינטימי עם המשיבה, ולהם תשעה ילדים משותפים. השאלה העומדת בבסיס ההליכים בבקשה זו היא היש לראות את המשיבה כידועה בציבור של פלוני, חרף נישואיו באותה עת למבקשת. בית המשפט לענייני משפחה בקריות השיב על כך שלא בחיוב (פסק דינו של השופט א' נאמן מיום 24.6.13 בתמ"ש 15480-02-09); בית המשפט המחוזי בחיפה, ברוב דעות, סבר אחרת (פסק הדין של השופטים ש' שטמר ו ס' ג'יוסי , כנגד דעתה החולקת של השופטת י' וילנר , מיום 31.7.14 בעמ"ש 1714-09-13). מכאן הבקשה.

רקע והליכים קודמים

ב.

פלוני, קצין בכיר בצה"ל, ניהל קשר אינטימי עם המשיבה החל משנת 1983, למשך כ-20 שנה, ובמהלכו נולדו להם כאמור תשעה ילדים; אף שהוכח בבדיקת רקמות כי אלה ילדיו, פלוני לא הכיר בהם כשלו. באותה שנה בה הכירה את פלוני, נישאה המשיבה לבן דודה אשר התגורר בלבנון, אולם נישואים אלה לא קיבלו נפקות ממשית שכן המשיבה לא עברה ללבנון, והצדדים להם התגרשו בשנת 1988. בשנת 1983, כאשר שני הצדדים נשואים לאחרים, נערך טקס נישואין בין פלוני למשיבה, אשר שאלת תוקפו הדתי נותרה לא פתורה אף בתום ההליכים בבתי המשפט עד כה. בשנת 2009 – בחיי פלוני – פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה למתן פסק דין הצהרתי, לפיה היא הידועה בציבור של פלוני, וכפועל יוצא יש לראותה כזכאית למחצית מרכושו של פלוני, מכוח הלכת השיתוף. פלוני נפטר לעולמו ביום 25.5.13.

א.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המשיבה על כל ראשיה. נקבע, כי מן העדויות השונות עולה שפלוני והמשיבה לא קשרו את גורלם זה בזו ולא ניהלו חיי משפחה משותפים, ומכאן כי לא ניהלו משק בית משותף, תנאי הכרחי לשם הכרה כידועים בציבור. בית המשפט ביסס את קביעתו זו על עדויות שונות מהן עולה כי פלוני אמנם הגיע לבקר את המשיבה בביתה לעיתים תכופות, אולם לא התגורר עמה. כך למשל העיד אחד משכני המשיבה, כי אמנם התרשם שפלוני היה "הגבר שלה" והגיע לדירה מפעם לפעם, אולם אינו יודע אם התגורר שם (פסקה 10 לפסק הדין); בתה של המשיבה העידה, כי פלוני הגיע בין פעם לפעמיים בשבוע (פסקה 17 לפסק הדין); ואף המשיבה עצמה העידה – סליחת הקורא על הבאת הדברים כלשונם – כי "כשהוא (פלוני – א"ר ) רוצה הוא שוכב אתי ואחר כך הוא נעלם" (פסקה 19 לפסק הדין). עדים נוספים המקורבים למבקש העידו כי לא הכירו את המשיבה ולא היו מודעים לקשר בין השניים. כך למשל, מפקדו של פלוני במשך 10 שנים העיד כי ידע אך על נישואיו של פלוני עם פלונית ועל ביתם המשותף בכפרם, אולם לא על יחסיו עם המשיבה (פסקה 11 לפסק הדין); אחיו של פלוני העידו כי ידעו על המשיבה 10 שנים בלבד לאחר תחילת הקשר, וגם זאת אך נוכח הליכים משפטיים שהחלו בין הצדדים (פסקאות 13-12 לפסק הדין).

ב.

בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו גם להסכם שנחתם בין פלוני למשיבה בשנת 1993, שעה שלפלוני ולמשיבה היו שישה ילדים "בלבד", ובו נכתב כי "הצדדים מכירים איש את רעותו ואין ביניהם עד לחתימת הסכם זה כל התחייבות או מחויבות קודמת" (פסקה 24 לפסק הדין). במסגרת ההסכם, הסכימו פלוני והמשיבה על עריכת בדיקת רקמות, ואם כתוצאה ממנה יעלה כי פלוני הוא אביהם הביולוגי של הילדים, ידאג לכל מחסורה של המשיבה ושל הילדים ואף יעבירם לגור בכפרו, בו כאמור התגורר עם המבקשת. כתוצאה מבדיקת הרקמות אכן התברר כי פלוני הוא אבי הילדים, אולם הוא המשיך להתכחש אליהם ונמנע מדאגה לצרכיהם; ואף המשיך והביא עם המשיבה שלושה ילדים נוספים לעולם. אשר לעדות פלוני עצמו, נקבע כי אין ליחס לה משמעות של ממש, שכן פלוני נמצא בלתי מהימן; כך בעיקר, שעה שהתכחש לחלוטין לילדיהם המשותפים, חרף בדיקת הרקמות כאמור (פסקה 15 לפסק הדין). לעניין טקס הנישואין שהתקיים בין הצדדים כאמור עוד בשנת 1983 נקבע, כי לא הובאה עדות מומחה לקביעת תוקף הנישואין, ומכל מקום ספק אם יש לטקס חשיבות לשם קביעת מעמד הצדדים כידועים בציבור.

ג.

לבסוף ציין בית המשפט לענייני משפחה, כי הכרת בתי המשפט עד היום במעמדה של ידועה בציבור, כאשר הבעל היה נשוי לאחרת, נעשתה אך כאשר הוכח שהבעל ניתק עצמו ממערכת היחסים עם בת זוגו החוקית; זאת כאמור בשונה מענייננו, כאשר שתי מערכות היחסים התקיימו במקביל. עוד צוין, כי במקרים כדוגמת נשוא ענייננו, התחזקה דרישת הוכחתם של המגורים המשותפים וניהול משק בית משותף לשם הכרה בידועים בציבור, דרישה שהמשיבה כאמור לא עמדה בה, וזאת כדי להימנע ממצב של ביגמיה בפועל. בהמשך לכך, בהסתמך על העדויות השונות וכן על ההסכם האמור והתנהגות פלוני ביחס להסכם לאחר מכן, קבע בית המשפט כי אין להכיר במשיבה כידועתו בציבור של פלוני. לעניין החלת חזקת השיתוף צוין, כי שעה שהמשיבה לא הוכרה כידועה בציבור של פלוני, אין להידרש לחזקה; אולם אף אילו הוכרה כידועה בציבור של פלוני לא היה מקום – כנאמר – להחיל את חזקת השיתוף, שכן ניכר כי הצדדים שמרו על הפרדת נכסים מוחלטת ולכן לא הוכחה כוונת שיתוף הנדרשת לשם החלת החזקה.

ט.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל כאמור באופן חלקי על-ידי השופטים שטמר וג'יוסי וכנגד דעתה החולקת של השופטת וילנר .

השופטת שטמר קבעה, כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שיש להכיר במשיבה כידועה בציבור של פלוני. ראשית נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה לא נתן דעתו לכך שפלוני היה איש צבא הקבע, אשר התגורר מרבית השבוע בבסיס, ולכן העובדה שלן בבית המשיבה אך פעם-פעמיים בשבוע, לפי העדויות שהובאו, אין בה כדי להצביע על כך שדובר בקשר אינטימי מזדמן, ועל כך שהשניים לא ניהלו משק בית משותף. שנית נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה לא העניק חשיבות מספקת לכך שלבני הזוג תשעה ילדים משותפים, וחזקה על פלוני שאילו היה מעוניין אך בקשר מזדמן כאמור לא היה בוחר להביא לעולם עם המשיבה תשעה ילדים. שלישית נקבע, כי בין אם טקס החתונה שנערך בין פלוני למשיבה הוא בעל תוקף דתי מחייב ובין אם לאו, יש בכך כדי להוות אינדיקציה לרצונם של הצדדים לחיות יחד בקשר זוגי מחייב, דהיינו כידועים בציבור. רביעית צוין, כי פלוני אף הביא את המשיבה והילדים להתגורר בכפר בו גר, אולם ככל הנראה בשל סכסוכה עם המבקשת לא צלח הדבר והיא חזרה לביתה. עם זאת צוין, כי אין להחיל את חזקת השיתוף בענייננו. כך, שכן כדי להחיל את החזקה בקרב ידועים בציבור, על הטוען להחלתה להראות כי הצד האחר התכוון לשתף את הטוען או הטוענת לשיתוף. בנכסים. בענייננו לא עלה בידי המשיבה לעשות כן, שעה שעלה מחומר הראיות שפלוני שמר על הפרדה מוחלטת בין נכסיו לנכסי המשיבה, ואף קימץ בהעברת כספים לתמיכה בה ובילדיה. עם זאת הותר למשיבה פיצול סעדים.

השופט ג'יוסי הצטרף והוסיף, כי מעמד בני הזוג כידועים בציבור נבחן ביחס לתפיסתם הסובייקטיבית של הצדדים באשר לקשר ביניהם, וכי תפיסה זו מושפעת מן התפיסה המקובלת בחברה אליה הם משתייכים. מכאן, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בכך שלא ייחס משקל מספיק לכך שמדובר בבני זוג בחברה הבדוית, בה תופעת הפוליגמיה אינה בלתי שכיחה, ולכן העובדה שהבעל היה נשוי לאחרת באותה תקופה אינה גורעת מן האפשרות, כי פלוני והמשיבה ראו עצמם כבני זוג לכל דבר ועניין, אף אם פלוני הכחיש זאת בדיעבד; ראוי שלא להיזקק ל"מודל נוקשה של מגורים יחד, שיתוף כלכלי במשק בית משותף ועוד, ויש לבחון את המקרה לאור המקובל בקרב אותה קבוצת אוכלוסיה לה משתייכים הצדדים, כשהשקפתם ותפיסתם את מוסד הזוגיות היא בהתאם"; זאת, גם לשם מאבק בהחלשת נשים בדויות.

השופטת וילנר , בחוות הדעת הפותחת אך בסופו של יום בדעת מיעוט, סברה כי יש לדחות את הערעור. נקבע, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובקביעתו כי לא הוכח שהיחסים בין המשיבה למבקש הושתתו על מערכת חובות וזכויות הדדית בין בני הזוג, המתחייבת לשם הכרה במעמדם כידועים בציבור, ומצריכה את הסכמת שני בני הזוג לשם כך.

מכאן בקשה זו.

י.

בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן הכשר בפועל לתופעת הפוליגמיה האסורה על פי חוק, בהכירו במשיבה כידועה בציבור של פלוני. עוד נטען לעניין זה, כי לקביעה זו חשיבות משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ולכן יש מקום לקבל את הבקשה ולדון בערעור לגופו.

לגופם של דברים נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו כי קיימות אינדיקציות מספקות לכך שבני הזוג אכן היו ידועים בציבור. כך, שכן פלוני והמשיבה מעולם לא התגוררו יחדיו, לא ניהלו משק בית משותף וכן לא חלקו רכוש משותף או חשבון בנק משותף. עוד נטען, כי חרף טקס הנישואין שהתקיים, פלוני מעולם לא התכוון לשאת את המשיבה, וכי כל שהתכוון לעשות הוא לקיים עמה קשר מיני. עוד נטען, כי אין בעובדה שהשניים הביאו 9 ילדים לעולם כדי להצביע על קיום קשר זוגי, שכן זאת היה תולדה של הקשר האמור בלבד.

דיון והכרעה

יא.

לאחר עיון בבקשה, לא מצאתי להיעתר לה. אף כי מדובר בסוגיה בעלת עניין, עסקינן במחלוקת בדבר החלת של הלכות משפטיות קיימות בנושאי הידועים בציבור בנסיבות המקרה הקונקרטי, ואין הדבר מצדיק התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי, גם אם בית המשפט המחוזי מצא לשנות – ובענייננו, באופן חלקי – את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (בע"מ 2940/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ט' (2014)).

יב.

אף לגופם של דברים, סבורני – בכל הכבוד – כי על פניו צדק בית המשפט המחוזי (בדעת הרוב) בקבעו כי יש לראות במשיבה ידועה בציבור של פלוני. אתחיל בעיקר – בני הזוג הביאו יחד תשעה ילדים לאויר העולם . מעיקרא ובמובהק, הבאת ילדים משותפים לעולם היא לטעמי אינדיקציה חזקה, גם אם לא בהכרח מספקת, להכרה בבני זוג כידועים בציבור; זאת אף אם בנסיבות רגילות, בשונה מענייננו, מדובר בגידול משותף של הילדים (ש' ליפשיץ "נשואים בעל כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור " עיוני משפט כה 824 (2002); ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה 35 (תשס"ה-2005)). הדברים נאמרים ביתר שאת בענייננו שעה שמדובר, כאמור, לא בילד אחד ולא בשניים אלא בתשעה(!), וכפי שציינה השופטת שטמר: "נפל נטל כבד על המנוח להראות כי כל כוונתו היתה לקבל מהמערערת חסדים מיניים ותו לא. בדרך כלל, אין אדם המחפש לו פילגש לשעשועיו מוליד תשעה ילדים" (פסקה 35 לפסק דינה). איני סבור כי המנוח בענייננו עמד בנטל זה, כעולה מן העובדות כפי שתיארה השופטת שטמר ; ואם נידרש לביטוי "ידועים בציבור" כפשוטו, האם תשעה ילדים, מסה אנושית משמעותית בכל קנה מידה, אינם "ידועים בציבור" כילדי המנוח? ואם כן, מה היא אמם – אם לא "ידועה בציבור"?

יג.

יתרה מכך, כפי שציין השופט ג'יוסי , סבורני כי בבואו לבחון האם מעמדם של בני הזוג עולה כדי ידועים בציבור, על בית המשפט לבחון את ההקשר החברתי ואת הסביבה בה חיים בני הזוג. בהמשך לכך, נתונים לא רשמיים מצביעים על כך כי 36%-20% מהנשים הבדואיות במדינת ישראל חיות בקשר פוליגמי (ראו לעניין זה ולהשלכות הקשות של זיקות כאלה: ע' אל-קרינאווי וו' סלונים "נישואים פוליגמיים ומונוגמיים: השפעתם על מצבן הנפשי והחברתי של נשים בדואיות-ערביות" שמרי נפשך – בריאות נפשית בקרב נשים בישראל 149, 151 (ר' לב-ויזל, ג' צוויקל ונ' ברק עורכות) (להלן אל-קרינאווי וסלונים (2005)); ג' צוויקל ונ' ברק "בריאות ורווחה של נשים בדואיות בנגב" מרכז

הנגב לפיתוח

אזורי,

המרכז

לחקר

וקידום

בריאות האישה

והמרכז

לחקר

החברה

הבדואית

והתפתחותה, אוניברסיטת

בן - גוריון בנגב (2002); א' לוטן "פוליגמיה בקרב החברה הבדואית בנגב" (מחלקת המחקר של הכנסת, 2006) (להלן לוטן ); ר' אבו רביעה "מודרות בעל כורחן – תופעת פוליגמיה ודרכי התמודדות" (נייר עבודה שהוגש לועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, 2010) (להלן אבו רביעה )). אף אם לא נידרש למספרים מדויקים, שאינם במלואם בפנינו, ברי כי אין המדובר בתופעה שולית, ואף כי המקרה נשוא ענייננו ככל הנראה אינו כשלעצמו "שגרתי", לא כך התופעה כשלעצמה. אכן, הביגמיה והפוליגמיה הן עבירה פלילית על פי החוק הישראלי, וסעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע, כי " נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר

חמש שנים" . אולם אין לשכוח, טעם מרכזי באיסור על פוליגמיה הוא הגנה על נשים וילדיהן, אשר הם לרוב הראשונים להיפגע ממערכת יחסים מעין זו; ראו למשל הערת ועדת

האו " ם

בדבר

ביעור

כל

צורות

האפליה

נגד

נשים

( CEDAW ) בנושא:

"Polygamous marriage contravenes a woman's right to equality with men, and can have such serious emotional and financial consequences for her and her dependents that such marriages ought to be discouraged and prohibited" ( General Recommendation No. 21 (13th session, 1994)

וראו גם לעניין זה אל-קרינאווי וסלונים , בעמ' 165-164; אבו רביעה , בעמ' 3-2; לוטן , בעמ' 9-8. עלול להיוצר איפוא מצב מובהק של "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" ( בבלי ברכות ס"א, א).

יד.

לכן, לטעמי, בבואם לדון בסכסוכי משפחה בכגון דא, על בתי המשפט לשקול היטב בכל מקרה את המאזן המשפטי והערכי הכרוך בהימנעות מכל וכל מהכרה רלבנטית, לצרכי דיני המשפחה, במערכת יחסים פוליגמית בתוך מערך משפחתי; הימנעות כזאת, שמטרתה – הרצויה – לשמור על הוראות החוק הפלילי, עלולה לעתים בלא משים לפגוע ברציונל מרכזי ומעשי אחר של הדין, שהוא כאמור הגנה על זכויות האשה והילדים (ראו גם דבריה של השופטת שטמר לעניין הגנת הצד החלש, בפסקה 36 לפסק דינה בבית המשפט המחוזי). יש איפוא לבחון בקפידה כל מקרה לגופו. המלומד ש' ליפשיץ בספרו הנזכר הידועים-בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה נדרש לנושא היחס בין הכרה כידוע בציבור נשוי להכרה בפועל בביגמיה (למשל עמ' 29, 267 ואילך, 352), אך עיקר עיסוקו במקרים האופיינייים של מי שלא התגרש מטעם זה או אחר וחי עם אשה אחרת, אשר המקרה נשוא ענייננו מתייחד מהם במאפיינים החברתיים שעליהם עמד השופט ג'יוסי. בסופו של יום, בשאלת בחינת מעמדם של זוג כידועים בציבור, ובשל מורכבות הנסיבות של "חיים כפולים", יש להתבונן אל היחסים במבט כולל, הנדרש גם אל תוצאתם, וקיומם של ילדים – אף אם אינו שיקול יחיד – הוא שיקול רב חשיבות מאוד, גם נוכח עקרון-העל של טובת הילד. ושוב – כמובן, על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו הקונקרטיות.

יד.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה זו.