רע"א 3190/12מייק בן דוד נ. בינימין בן דוד

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו- ר' לבהר-שרון ) בעמ"ש 1113/09 שניתן ביום 11.3.2012.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1.

המבקש (להלן: מייק ) הוא אחיו של המשיב 1 (להלן: בנימין ). הסכסוך בין הצדדים נוגע לשלושה נושאים עיקריים: לנכס מקרקעין ברחוב גאולה בתל אביב (להלן: הנכס בגאולה ) שנרשם על שם בנימין ונמכר למשיבות 2 ו-3 (להלן: הרוכשות ); לשתי דירות נופש שנרכשו ב"כפר הים" (להלן: הדירות ). דירה אחת נרכשה על ידי מייק, אך נרכשה למעשה עבור בנימין (להלן: דירת בנימין ). הדירה נרשמה על שם מייק כיוון שבנימין הוא תושב חוץ ולא היה יכול לקבל משכנתא לצורך רכישתה. הדירה השנייה נרכשה על ידי מייק ואשתו (להלן: דירת מייק ); ולטענתו של בנימין לפיה השתמש מייק בייפוי הכוח מטעם בנימין שהסמיך אותו לפעול בחשבונות הבנק של בנימין כדי ליטול מכספיו. הצדדים ניסו ליישב את הסכסוך ביניהם וביום 18.11.2002 הגיעו להסכמה חלקית שתועדה במסמך שנחתם באותו מועד (להלן: מסמך הגישור ) שזוהי לשונו [הטעויות במקור - י.ד.]:

"בפגישה שנערכה היום במשרד עו"ד תמי סלונים בכפר סבא בעניין מחלוקות כספיות שבין הצדדים הגיעו הצדדים להסכמות לגבי חלק מהמחלוקות:

1.סך של 11,000 $ - יתרת כספי העזבון האם מגיעים לבנימין ממייק.

2.סך של 42,500 $ - יתרת הכספים הסופית שנותרה לאחר שנמשכו ע"י מייק כמיופה כח בחשבון של בנימין על מייק להשיבם לבנימין.

3.סך של 156,240 $ - הינם כספי בינימין שהושקעו ע"י מייק בשתי הדירות בכפר הים שנרכשו ע"ש מייק ואשתו (34,500 $ שניתנו במזומן + 121,740 $ כספי שכירות וכספים שהגיעו לבינימין שניגבו ע"י מייק).

מוסכם כי: במידה ויושבו כספים כתוצאה מביטול עיסקת רכישת הדירות, נותן מייק הסכמתו לכך כי תועבר יתרת הסכום שתיוותר (לאחר פרעון יתרון המשכנתאות) עד לסך המוסכם לעיל של 290,740 $ ישירות לבינימין.

המחלוקות שנותרו הינם טענות בינימין לכספים שהעביר למייק בסך כולל של 117,200 $ להפקדה בחשבונו בבנק לאומי בישראל - בניכוי 35,000 $ שהופקדו בפועל בחשבונו (של בנימין) וסך של 2,300 $ שהעביר מייק לחמו ע"פ בקשתו.

סה"כ 79,900 $

בעניין המחלוקת הנ"ל, לא הגיעו הצדדים להסכמה.

כל צד שומר על מלוא טענותיו למעט ההסכמות שהושגו לעיל".

2.

ביום 20.5.2003 הגיש בנימין תביעה כספית נגד מייק (להלן: תביעת בנימין ) בה טען כי מייק הונה אותו בהתייחס לדירה בכפר הים וכן עתר לקבל סך של 209,740 דולר עליו הוסכם במסמך הגישור (להלן: הסכום המוסכם ) וכן תשלום נוסף בסך של 79,900 דולר (להלן: הסכום שבמחלוקת ). ביום 2.6.2003 הגיש מייק תביעה כנגד בנימין וכנגד הרוכשות, אליה צורף כנתבע גם יוסי בן דוד, אחיהם של מייק ובנימין (להלן: יוסי ), בה עתר לביטול הסכם למכירת הנכס בגאולה לרוכשות ולחלופין עתר מייק לחייב את בנימין בתשלום שוויו האמיתי של הנכס, וכל זאת נוכח טענתו של מייק כי הנכס בגאולה היה רשום על שמו של בנימין רק בפן הפורמאלי ואילו בעליו האמיתיים של הנכס היו מייק ויוסי (להלן: תביעת מייק ).

3.

ביום 25.7.2005 הגיעו הצדדים להסכמות שנועדו לאפשר את השלמת העסקה בין בנימין והרוכשות ובאותו מועד נתן בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת ט' קופלמן-פרדו ) תוקף של פסק דין חלקי להסכמות אלה וכן מינה שמאי בכדי לשום את הנכס בגאולה. ביום 24.5.2009 ניתן פסק הדין בהתייחס הן לתביעת מייק והן לתביעת בנימין (להלן: פסק הדין העיקרי ). בית המשפט דחה את תביעתו של בנימין לקבל את הסכום המוסכם ואת הסכום שבמחלוקת, אך קבע כי מייק ישלם לבנימין סך של 156,240 דולר - כספים שהושקעו בדירות בכפר הים. בית המשפט קבע כי מייק ישלם סכום זה "אם ורק אם יתקבלו כספים כתוצאה מביטול עסקאות רכישת הדירות בכפר הים". בית המשפט הוסיף וקבע כי על מייק לשלם לבנימין את סכום החוב האישי בסך של 53,500 דולר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט קבע עוד כי הנכס בגאולה נרכש בפועל על ידי מייק ויוסי, ולא על ידי בנימין, וכי מייק הוכיח שהוא הבעלים של מחצית מהזכויות בנכס. ביום 13.4.2011 ניתן פסק דין משלים שעסק בנכס בגאולה (להלן: פסק הדין המשלים ) שפרטיו אינם מענייננו.

על פסק הדין העיקרי ערער בנימין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. מייק מצידו הגיש ערעור על פסק הדין המשלים, שהתייחס לשתי נקודות טכניות. הרוכשות ובנימין הגישו אף הם ערעורים על פסק הדין המשלים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי טען בנימין כי מייק הגיע להסדר עם החברה ממנה נרכשו הדירות (להלן: החברה ), ולא גילה את מלוא פרטיו לבנימין. בעקבות כך שמע בית המשפט המחוזי את עדותו של מייק, ממנה עלה כי עוד בשנת 2007 הגיע להסדר עם החברה (להלן: ההסדר ) במסגרתו בוטל ההסכם שנחתם בין מייק לבין החברה בהתייחס לדירת בנימין והדירה הוחזרה לחברה ששילמה את מלוא החוב לבנק למשכנתאות. לעומת זאת, בהתייחס לדירת מייק לא בוטל ההסכם, והדירה נשארה בבעלותם של מייק ואשתו, אך נמכרה לאחר מכן. כתוצאה ממכירה זו, ולאחר החזר המשכנתא שרבצה על דירת מייק, נותר בידו סך של לפחות 400,000 ש"ח נטו. מייק הודה כי לא חשף את ההסכם האמור לפני בית המשפט או לפני בנימין. בית המשפט ציין בהקשר זה כי בעדותו לפני בית המשפט המחוזי, שניתנה בסמוך להשגת ההסדר, טען מייק כי אין סיכוי רב כי יוותרו בידיו כספים גם אם העסקאות מול החברה יתבטלו, אולם למעשה מספר ימים לאחר מכן נותר בידו סכום נכבד עליו לא דיווח לבית המשפט.

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי על מייק היה, לכל הפחות, להודיע לבית המשפט ולבנימין, מייד לאחר מכירת דירת מייק, כי התקבלו אצלו כספים שכן גם לשיטתו כספים אלו היו אמורים להיות מועברים לבנימין. יתרה מכך, בית המשפט ציין כי מייק פעל לכאורה על מנת "לעקוף" את הקבוע במסמך הגישור ולהשאיר את הכספים בידיו. נוכח כך קבע בית המשפט המחוזי כי אפילו אם תתקבל פרשנותו של בית המשפט לענייני משפחה למסמך הגישור, הרי שלכל הפחות היה על מייק להעביר לידי בנימין סך של 400,000 ש"ח. בית המשפט קבע עוד כי מייק פעל בחוסר תום לב וכי להתנהלותו זו יש תוצאות אופרטיביות. בית המשפט קבע בהקשר זה כי הסתרת הפרטים החיוניים בידי מייק מנעה מבנימין לבחון האם הכספים שהתקבלו אצל מייק לאחר החזר המשכנתא עומדים על סך של 400,000 ש"ח או שמא מדובר בסכומים גדולים יותר. נוכח כך קבע בית המשפט כי יש לחייב את מייק בתשלום סך של 156,240 דולר הקבועים במסמך הגישור בהתייחס לדירות, וזאת בלא כל התניה. בית המשפט קבע גם כי יש ממש בהשגותיו של בנימין על מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה

בנוגע לפרשנותו של מסמך הגישור ובמיוחד בנוגע לסעיף המתייחס לדירות, וכי גם מהעדויות שנשמעו לפני בית המשפט לענייני משפחה, מנסיבות עריכת מסמך הגישור ומהגיונם של דברים עולה כי יש לקבל את ערעורו של בנימין ולקבוע כי על מייק לשלם לו כאמור סך של 156,240 דולר. עם זאת, דחה בית המשפט את ערעורו של בנימין בעניין הסכום שבמחלוקת. בהתייחס לנכס בגאולה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה רוכשי הזכויות בנכס היו מייק ויוסי, וכן קיבל באופן חלקי את ערעורו של מייק בהתייחס לפסק הדין המשלים.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

6.

בבקשה דנן טוען מייק כי בית המשפט המחוזי החליט לדון לראשונה בעובדות שטרם נדונו לפני בית המשפט לענייני משפחה ובעת שבגין אירועים אלו תלויה ועומדת תביעה אחרת בין הצדדים. לפיכך טוען מייק כי נגרם לו עיוות דין חמור המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. מייק מוסיף וטוען כי לא שיקר בעדותו בבית המשפט לענייני משפחה וכי בעת עדותו טרם נחתם ההסדר. מייק טוען גם כי לא יכול להיות ספק בכך שבנימין ידע על חתימת ההסדר תוך כדי ניהול ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה, כיוון שביום 5.10.2008 הגיש בנימין לבית המשפט בקשה כי יתאפשר לו לעיין בהסכמים שנערכו בין מייק לבין החברה (אך לא ניתנה החלטה המאפשרת את העיון האמור). מייק מלין אם כן על כך שבית המשפט המחוזי בחר לברר בעצמו את העובדות בנוגע להסדר ולאי גילויו, ולא החזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. מייק טוען בהקשר זה כי לא ניתנה לו הזדמנות לחקור את בנימין על טענותיו או להציג את מלוא העובדות והמסמכים הרלבנטיים ובכך נשללה זכותו להשמיע את עמדתו לפני בית המשפט ונגרמה פגיעה קשה לכללי הצדק הטבעי.

מייק מוסיף וטוען כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הכרעתו הושפעה מכעסו של בית המשפט על מייק ועקב כעס זה לא ניתנה לו ההזדמנות להציג את טענותיו כראוי. מייק טוען עוד כי נוכח כך שבית המשפט המחוזי קבע ממצאים חדשים בעניינו, הרי שהבקשה דנן איננה "גלגול שלישי" ויש לבחון אותה בדרך בה נבחנים ערעורים על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים היושבים כערכאה ראשונה. כמו כן, טוען מייק כי עניינו מעורר דיון בשאלה כללית והיא התווית "גבולות גזרה" בכל הנוגע לבירור עובדות על ידי ערכאת הערעור. נוכח כל זאת מבקש מייק כי בית משפט זה יבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ויורה על השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה או ייתן כל סעד מתאים אחר.

דיון והכרעה

7 .

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתו של בנימין. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענותיו של מייק נטועות בנסיבות הקונקרטיות של עניינו, ולא השתכנעתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית המחייבת הכרעה. כמו כן, לא השתכנעתי כי נגרם למייק עיוות דין, קל וחומר עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כידוע, ערכאת הערעור מוסמכת לגבות ראיות שלא היו לפני הערכאה המבררת, בנסיבות המתאימות [ראו: תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )]. תקנה 458 לתקנות קובעת בהקשר זה כי:

"התיר בית המשפט שלערעור הבאת עדויות נוספות, יכול הוא עצמן לגבותן, אם בעל פה, אם בתצהיר ואם בדרך אחרת, או להורות לבית משפט אחר לגבותן ולשלחן אליו".

יתרה מכך, בענייננו עסקינן בערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה, ובעניין זה קובע סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995:

"לבית משפט הדן בערעור על פסק דין או החלטה של בית משפט לעניני משפחה, יהיו הסמכויות הנתונות, לפי חוק זה, לבית המשפט לעניני משפחה, לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור"

אם כן, אין מחלוקת על כך שבית המשפט המחוזי היה רשאי לגבות את עדותו של מייק בנוגע לנסיבות שאפפו את חתימת ההסדר ובנוגע לאי גילוי של ההסכם לבית המשפט ולבנימין. כמו כן, לבית המשפט המחוזי הדן בערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה נתון שיקול דעת רחב יחסית לקבל ראיות חדשות בשלב הערעור כאשר ראיות אלה נדרשות לצורך בירור התיק [ראו למשל: בע"מ 2338/09 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 3.6.2009), בפסקה 31 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן ]. לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעת זה בענייננו.

8.

מייק מלין, כאמור, גם על כך שבית המשפט המחוזי לא איפשר לו להביא ראיות חדשות מטעמו בנוגע להסדר ואי גילויו. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין ולניהול הדיון ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים [ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד (2) 206, 211-210 (1990)]. קל וחומר כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות כאלה ב"גלגול שלישי" (ראו והשוו: רע"א 7335/11 גוטליב נ' אחידוב (טרם פורסם, 17.4.2012), בפסקה 8 להחלטתי). לא מצאתי סיבה לחרוג מכך במקרה דנן, זאת במיוחד נוכח כך שמייק מודה למעשה בכך שהסתיר פרט מהותי מבית המשפט לענייני משפחה ונוכח כך שבית המשפט המחוזי הסיק את מסקנותיו בהתייחס להסדר על בסיס עדותו של מייק עצמו (מבלי שבנימין הורשה להציג ראיות אחרות מטעמו).

9.

למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. כידוע, העובדה כי ערכאת הערעור נדרשה לעניין או קבעה קביעה בעניין שלא נדון על ידי הערכאה הדיונית, אינה הופכת את הדיון לפניה לדיון לפני "ערכאה ראשונה", המקנה זכות ערעור על פסק דינה [ראו: רע"א 2857/10 דרעי נ' כהן (טרם פורסם, 14.7.2010), בפסקה 8 להחלטתי], לכן, לא אוכל לקבל את טענתו של מייק לפיה יש לבחון את בקשתו לפי הקריטריונים החלים על ערעורים המוגשים על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים היושבים כערכאה ראשונה. על הבקשה דנא חלים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וכאמור, היא אינה עומדת במבחנים אלו.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.