פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
8228/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 10.11.14 בעמ"ש 26410-12-13 שניתן על-ידי השופטים ש'
שטמר, ר' למלשטריך-לטר וח' שרעבי
בשם המבקשת:
עו"ד ז' גרובר
החלטה
א.
זו בקשת רשות ערעור שבמרכזה סכסוך ממוני קונקרטי בין הצדדים אגב הליכי פרידה. ראשית ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה במסגרת תמ"ש 12158-06-09, תמ"ש 12182-0609 ותמ"ש 39639-01-10, שעניינן שמירת זכויות רכושיות, תביעת מזונות אשה וקטינים ותביעה לאיזון משאבים. ביום 27.10.13 נעתר בית המשפט (השופטת א' מירז ) חלקית לתביעה, וקבע את האופן בו יחולקו המשאבים אם יתגרשו בני הזוג, תוך שלשם כך נדרש בין היתר להסכם ממון בין הצדדים שנחתם בשנת 2002 וקיבל תוקף של פסק דין; כן קבע בית המשפט את גובה מזונות הילדים, אולם דחה את התביעה למזונות אשה.
ב.
ערעור שהגישה המבקשת וערעור שכנגד שהגיש המשיב נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי (השופטים ש' שטמר , ר' למלשטריך-לטר ו ח' שרעבי ) ביום 23.10.14 בעמ"ש 26410-12-13; על פי הסכמה דיונית שניתנה על-ידי הצדדים, נדחה חלק מן הטענות לגופו וחלק מכוח סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. טרם דחיית הערעור, קיבל בית המשפט המחוזי, בהחלטת ביניים מיום 30.4.14, את בקשת המשיב לחזור בו מהסכמתו לקבלה חלקית של הערעור; זאת – כיון שחזרה זו נעשתה בסמוך למועד בו ניתנה ההסכמה.
ג.
מכאן בקשה זו המופנית הן נגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי והן נגד החלטת הביניים, בה טוענת המבקשת כי עניינה חורג מהסכסוך הקונקרטי שכן מדובר בשאלות עקרוניות בתחום דיני המשפחה שטרם נדונו בבית משפט זה.
אשר לפסק הדין נטען, בין היתר, כי ענייננו מעלה שאלות מהותיות בתפר שבין חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, וחוק הירושה, התשכ"ה-1965. כך, כיון שהן בית המשפט לענייני משפחה והן בית המשפט המחוזי בענייננו נדרשו לפרשנות תניה בהסכם הממון, לפיה "במקרה של פקיעת הנישואין, מכל סיבה שהיא" יועברו זכויות המשיב בדירה למבקשת, וקבעו כי בציינם "פקיעת הנישואין" התכוונו הצדדים לפקיעה בעקבות גירושין בלבד, כטענת המשיב, ולא לפקיעה בעקבות מותו של המשיב, כטענת המבקשת; לפי הנטען, קביעה זו מנוגדת לחוק ולהלכה הקיימת, ודי בכך כדי לקבל את הבקשה. עוד נטען, כי ניכר שהחלטת בתי המשפט בענייננו בדבר איזון המשאבים נועדה על מנת לכפות על המבקשת גט, והדבר אינו מכבד את סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני לדון בנושא הגירושין בין בני הזוג.
אשר להחלטת הביניים נטען, כי הפגם בהחלטת הביניים האמורה משפיע על ההליך כולו, שכן הסכמת המבקשת כי בית המשפט יתן החלטתו מכוח סעיף 79א(א) במחלוקות הנוספות הייתה תלויה בכך שהמשיב הסכים לקבלה חלקית של הערעור, ושעה שזה חזר בו מהסכמה חלקית זו לא היה מקום לפסוק כאמור.
ד.
לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. ענייננו, כאמור, בסכסוך ממוני קונקרטי בין הצדדים אגב הליכי פרידה, אשר אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי בבית משפט זה (בע"מ 4047/14 פלוני נ' פלונית (13.7.14); בע"מ 4480/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ו' (30.7.14)). לא מצאתי כי ענייננו, בו הגיעו שתי הערכאות לתוצאה זהה ולאחר דיון נרחב, מצדיק חריגה מהלכה זו, חרף טענת המבקשת לחשיבות המקרה. אשר לחזרת המשיב מהסכמתו לקבלה חלקית של הערעור, כפי שציין בית המשפט המחוזי, זו נעשתה בסמוך להסכמתו הראשונית וטרם מתן החלטה שיפוטית בסוגיות לגופן, ועל כן החליט בית המשפט לקבלה; לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בכך, והעובדה שבסופו של יום אכן נדחה הערעור, תומכת אף היא, על פני הדברים, בהחלטת בית המשפט לקבל את חזרתו של המשיב מהסכמתו. אשר לטענת המבקשת כי הסכמתה למתן החלטה לפי סעיף 79א(א) הייתה שלובה בהסכמת המשיב כאמור לקבלה חלקית של הערעור, חוששני שאין להלמה; אילו רצתה המבקשת לחזור בה מהסכמתה זו, היה עליה לעשות כן בפני בית המשפט המחוזי עובר למתן החלטת הביניים, ומכל מקום – משניתנה ההחלטה – עובר למתן פסק הדין. מתגובתה לבקשת המשיב לחזרה מהסכמתו (צורפה כנספח ט' לבקשה), עולה כי טענה זו לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי, ומכאן איני סבור כי יש מקום לקבלה בשלב זה כמעין "חכמה בדיעבד".
ה.
איני רואה גם מקום להתערבות בהכרעה כי למצער בנסיבות הקונקרטיות – "פקיעת הנישואין" עניינה גירושין; וגם איני רואה מקום להידרש לשאלה מה פעלה של ההכרעה דנא בשאלת הגירושין בין הצדדים עצמה המסורה לבית הדין הרבני. כידוע בכגון דא במציאות האנושית ובנסיון החיים התמונה לאמיתה היא מכלול, אף אם חלקיה מטופלים בנפרד בהקשרים משפטיים שונים.
ו.
אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. מאחל אני למבקשת רפואה שלמה.
ניתנה היום, כ"ט בכסלו התשע"ה (21.12.2014).
ש ו פ ט