בע"מ 4484/16 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.5.2016 (עמ"ש 59421-06-15, סגני הנשיאה י' שנלר

ו- ק' ורדי

והשופט ח' ברנר ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורן של המשיבות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 7.5.2015 (תמ"ש 45405-01-14, השופט י' אליהו ).

רקע והליכים קודמים

2.המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הם בני זוג לשעבר שנישאו זה לזו בשנת 2005, והמשיבה 2 היא בתם הקטינה, שנולדה בשנת 2011 (להלן: הקטינה ). מקורו של ההליך שבפני בתובענה למזונותיה של הקטינה שהוגשה על-ידי המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה. יצוין, כי בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים בבית המשפט לענייני משפחה אך אין צורך להידרש אליהם כאן.

3.לאחר שבחן את הכנסותיהם של הצדדים, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לפסוק את מזונות הקטינה על דרך של אומדן, הואיל ולא הובאו כל ראיות בסוגיה זו ובהתחשב בכך שהסכומים שנתבעו על-ידי המשיבה היו מופרזים. בסופו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע, בין היתר, כי החל מחודש מאי 2015, וכל עוד המשיבה והקטינה מתגוררות בדירת המגורים המשותפת של הצדדים, המבקש ישלם מזונות בסך של 2,100 שקלים, וכן יישא במחצית מעלותו של צהרון ובמחצית העלות של החזר המשכנתא שרובצת על דירת המגורים של הצדדים. עוד נקבע כי החל מהמועד שבו תשכור המשיבה דירה אחרת, המשיב ישלם דמי מזונות ומדור בשיעור כולל של 3,150 שקל בחודש. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי הצדדים יישאו במחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטינה הכוללות, בין השאר, חוג אחד עד לעלות של 200 שקל בחודש (ובכל מקרה חלקו של המבקש לא יעלה על 100 שקל).

4.המשיבות הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בכל הנוגע למזונות הקטינה, בית המשפט המחוזי קבע כי הם נפסקו על הצד הנמוך, בין היתר בשים לב למקום מגוריהם הקודם של בני הזוג, וכן לרמת חייו של המבקש ולהכנסותיו. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי החל מחודש מאי 2015 וכל עוד המשיבה והקטינה מתגוררות בדירת המגורים של הצדדים יעמוד סכום המזונות על 2,600 שקל, וכי מהמועד שבו המשיבה תשכור דירה אחרת המבקש ישלם דמי מזונות ומדור בשיעור כולל של 4,100 שקל במקום 3,150 שקל. לבסוף, נקבע כי המגבלה לעניין מספר החוגים ועלותם תבוטל.

בקשת רשות הערעור

5.המבקש טוען כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות וכי יש לקבל את בקשת רשות הערעור שהגיש מאחר שעולה ממנה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, וכן משום שדחייתה תגרום לו עיוות דין וחוסר צדק.

6.לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התערב באופן חריג בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבלי ששינה מממצאיו העובדתיים וללא ראיות התומכות בקביעותיו. המבקש טוען כי על-פי הפסיקה, כאשר לא מובאות ראיות להוכחת צרכיו של הקטין ההערכה המקובלת לגבי צרכיו ההכרחיים – על יסוד ידיעה שיפוטית כללית – עומדת כיום על סך של 1,300 שקל, ללא הוצאות מדור וחינוך. לטענת המבקש, ממילא בית המשפט לענייני משפחה פסק סכום גבוה מסכום זה, ועל כן אף לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בו. לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט המחוזי למעשה יצר רף מינימום חדש לפסיקת מזונות לקטין. המבקש מטעים כי אף על פי שלא נקבעה משמורת משותפת לצדדים, הוא מקיים הסדרי ראייה מהותיים עם הקטינה, ויש בכך כדי להשפיע על פסיקת המזונות. בשולי הדברים, טוען המבקש כי גם סכום המדור נפסק ללא תלות בסכום האמיתי שהמשיבה צפויה לשלם כשכר דירה.

דיון והכרעה

7.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

8.כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שבפני אינה עומדת באמות מידה אלו.

9.איני סבורה כי הבקשה דנן מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, כפי שהמבקש ניסה לטעון. למעשה, טענותיו של המבקש מופנות כלפי סכום המזונות הקונקרטי שבו הוא חויב, ואין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כפי שנפסק לא אחת, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית בנושא מזונות, בין היתר מפני שזוהי הכרעה הפתוחה לשינוי בעתיד בהתאם לנסיבות. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשה בגלגול שלישי (ראו למשל: בע"ם 2783/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (8.6.2014); בע"ם 2029/14 פלוני נ' פלוני , פסקה ו' (18.9.2014); בע"ם 8915/15

פלוני נ' פלונית , פסקה ז' (27.1.2016)). בנוסף, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי התערב בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה והעלה את סכום המזונות שבו הוא חייב כדי לגרום למבקש עיוות דין.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.