בע"מ 4605/15 פלוני נ. פלוני

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 55161-12-14, מפי כב' השופטים ש' דברת , ר' יפה-כ"ץ

ו א' ואגו ) בגדרו נדחה הערעור שהוגש על הכרעת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (תמ"ש 38952-04-10, מפי כב' השופט א' גביזון ), לפיה מדמי המזונות המוטלים על האב תנוכה קצבת נכות המשולמת לידי בתו מביטוח לאומי.

רקע

1.

מקור ההליך בתובענת המבקשות למזונות מאביהן, המשיב, משעלו נישואיו עם אמן על שרטון ונפרדו דרכיהם. בתובענה תוארה הבת הגדולה מבין השתיים, המבקשת 1 (להלן: הבת הגדולה או הבת ), כסובלת ממצב רפואי המצריך הוצאות רפואיות חריגות. מרגע הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה נפסקו למבקשות דמי מזונות זמניים. במהלך התקופה שבין קביעת המזונות הזמניים לבין פסק דינו הסופי של בית המשפט לענייני משפחה, תקופה של כיותר מארבע שנים, חלו שינויים בהכנסות הבת, והיא החלה לקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות נפשית.

2.

בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שניתן ביום 25.11.2014, נבחנו צרכיהן של הבנות אל מול רמת ופוטנציאל ההשתכרות של האב, וכן רמת ההשתכרות של האם. לבסוף נקבע כי בכל הנוגע לבת הגדולה, לא הוכחו צרכים מיוחדים, ויש להותיר על כנם את המזונות הזמניים שמספקים את צרכיה כפי שהוכחו. מאחר וסכום מזונות זה נמוך מסכום הקצבה שמקבלת הבת, נפסק כי האב פטור מתשלום מזונותיה בגין התקופה במהלכה קיבלה את הקצבה. עם זאת, ככל שיהיו הוצאות רפואיות, האב יחויב בתשלום מחציתן, בכפוף להצגת חשבוניות. נקבע כי גם הטענות לצורך האם בדמי טיפול לא הוכחו, וההיפך – מדו"ח המוסד לביטוח לאומי עלה כי המבקשת עצמאית בתפקודה. דמי המזונות בנוגע למבקשת 2, הבת הקטנה יותר, הוגדלו במקצת לעומת הזמניים, על דרך האומדנה ומכוח ניסיונו של בית המשפט.

בערעור שהוגש בפני בית המשפט המחוזי, נבחנו בשנית כלל המוצגים שהוצגו לפני בית המשפט לענייני משפחה. נקבע כי אכן לא הוכחו צרכים מיוחדים של המבקשת, והצרכים הבסיסיים שהוכחו מסופקים כולם באמצעות קצבת הנכות המשולמת לידה. בית המשפט ציין שדו"ח הביטוח הלאומי בו נקבעה נכותה של המבקשת והקצבה המגיעה לה לא צורף לתיק הערעור. בכל אופן, נמצא כי המבקשת אינה זקוקה לטיפול מיוחד. מאחר ולא הונחה תשתית ראייתית לצרכיה המיוחדים של המבקשת, סמך ידו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ודחה את הערעור.

1.

בבקשה זו, המבקשות טוענות כי המקרה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, הנוגעת לניכוי קצבאות נכות המשולמות מהביטוח הלאומי מדמי המזונות הנפסקים לאב. טוענות המבקשות כי תכליתה של קצבת הנכות הינה לתגמל את הקטינה עבור סבלה, ואת ההורה עבור תמיכה וטיפול בה, ולא לכסות הוצאות בסיסיות כגון מזון, לבוש ומדור. עוד נטען כי עצם מתן קצבת הנכות ועמידה בקריטריונים של המוסד לביטוח לאומי מהווים הוכחה למצבה של הבת, ואף להזדקקותה לדמי טיפול, שכאמור, לא נפסקו. אציין כי טענות משפטיות אלו הועלו לראשונה בבקשה זו. המשיב מנגד סומך ידו על הכרעת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

2.

אכן, ניתן להתייחס לבקשה ככזו המעלה שאלה משפטית, כללית באופייה, שבה נדרשת הכרעה. השאלה נוגעת לניכוי קצבת נכות של הבת מדמי המזונות המוטלים על האב (למעלה מן הצורך, ומבלי להביע עמדה, ראו בהקשר זה אמרת האגב של השופט מ' חשין בשבתו כדן יחיד בסוגיה בבש"א 4757/92 אביעוז נ' אביעוז (19.11.1992), עמדה שתואמת על פני הדברים את פסיקת בית המשפט קמא). ואולם, לא בכך סגי. על מנת להעניק רשות ערעור יש לבחון אם זה המקרה המתאים להעלות את הסוגיה המשפטית. נפסק כי שאלה משפטית עקרונית אינה התנאי היחיד להענקת רשות ערעור:

"הצבת שאלה משפטית עקרונית, כללית ובעלת חשיבות מהווה תנאי הכרחי לקבלת מתן רשות ערעור לבית המשפט העליון בגלגול שלישי. תנאי הכרחי, אך אינו מספק. כך, למשל, יש לבחון האם נסיבות המקרה המסוים מתאימות לבירור הסוגיה המשפטית." (רע"א 6397/04 מוסא אחמד חסין מוסא אלעבסי נ' עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד

(06.12.2009)).

בראייה זו של הדברים ניתן להצביע על שני כשלים עיקריים שמטים את הכף נגד קבלת הבקשה ודיון בה לגופה. הראשון, וכפי שצוין, הסוגיה העקרונית כפי שהוצגה במסגרת בקשה זו לא הועלתה בערכאות קמא. ערכאת הערעור, קל וחומר לגבי גלגול שלישי, אינה אמורה לדון בסוגיה העקרונית לראשונה. מטבע הדברים יש קשר בין הסוגיה המשפטית הכללית לבין התשתית העובדתית הקונקרטית. הערכאה המבררת היא הערכאה המתאימה יותר לערוך את המלאכה ורק לאחר מכן תעמוד הכרעתה העובדתית והמשפטית בפני ביקורת ערעורית. האמור קיבל ביטוי מוחשי בתיק זה, וזהו למעשה הכשל השני. המבקשות שטענו לצרכים מיוחדים של הבת הגדולה, לא הוכיחו את הדבר במסמכים המתאימים. לעניין זה ניתן להבחין בין הוכחת הצורך המיוחד לכשעצמו, לבין הוכחת הוצאות ספציפיות שהינן תוצאה ישירה של הצורך האמור. ייתכן, ואינני קובע מסמרות בעניין, כי יהיה בהוכחת הצורך בלבד בכדי להשפיע על קיזוז קצבת הנכות המשתלמת לידי הקטין מדמי המזונות של האב. אולם, בענייננו לא הוכח הצורך כשלעצמו, וגם לא ההוצאות הנטענות כנגזרות מהצורך. זאת הן בשלב הראשוני בפתיחת ההליך, והן בשלבים מאוחרים יותר בהם צוינו הוצאות שהתווספו, אך מבלי שלוו אליהן אסמכתאות כנדרש. אף אם אניח כי די בקביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות נפשית כדי להעיד על צרכים כאלה, ואיני מכריע אף בעניין זה לכאן או לכאן, הרי שאין זה משנה את התוצאה במקרה שלפניי, שכן המבקשות אף לא צירפו את דו"ח המוסד לביטוח לאומי לערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. עולה אפוא כי בהיבט המעשי והענייני, ספק רב אם זהו המקרה הראוי לשם הכרעה בשאלה המשפטית הנתונה במחלוקת.

3.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.