בע"מ 4616/11 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב נישאו בשנת 1978 ומנישואים אלה נולדו להם שני בנים.

המשיב ירש זכויות במגרש ברחוב הירש בבני ברק (להלן: המגרש בבני ברק ) ובשנת 1979 רכש זכויות נוספות במגרש. בשנת 1984 התקשר המשיב בעסקת קומבינציה בקשר למגרש שבמסגרתה קיבל את מלוא הזכויות בדירה בקומה השנייה במבנה שנבנה על המגרש, 42% מהזכויות בדירה בקומה הראשונה ו-36% מהזכויות בדירה בקומה הרביעית. בהמשך מכר המשיב את זכויותיו בדירה שבקומה השנייה, ותמורתה רכש בשנת 1990 דירה בפתח-תקווה אשר נרשמה על שם אחות המבקשת. לאחר מכן נמכרה הדירה ותמורתה נרכשה דירה אחרת בפתח-תקווה ששימשה למגורי בני הזוג (להלן: דירת המגורים ). דירת המגורים נרשמה על שם בני הזוג בחלקים שווים. בחודש נובמבר 2005 הגישה המבקשת תביעה לשמירת זכויות על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון ) אשר נדונה, בהסכמת הצדדים, כתביעה לחלוקת רכוש. בחודש דצמבר 2006 עזב המשיב את דירת המגורים. בד בבד, הגישה המבקשת תביעה נוספת נגד המשיב להשלמת מזונותיה. המשיב, מצידו, הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין. תביעה זו נדחתה בחודש מאי 2008.

2.

בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' פלאוט ) דן בשתי התביעות שהגישה המבקשת במאוחד. בית המשפט קבע בהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, כי ככל שהמבקשת דורשת להכיר בזכויותיה ברכוש שהיה למשיב ערב הנישואין, או שקיבלו במתנה או בירושה במהלך נישואי בני הזוג, עליה להוכיח לגביו כוונת שיתוף קונקרטית או להוכיח כי אותו רכוש נטמע ברכוש המשותף. עוד נקבע כי מאחר שהצדדים לא התייחסו כלל לשאלת מועד ה"קרע" ביניהם לצורך קביעת מועד איזון המשאבים, יש לקבוע אותו כמועד שבו הוגשה התביעה הרכושית על-ידי המבקשת, היינו ביום 6.11.2005. לאחר מכן בחן בית המשפט את הרכוש שלגביו היה צורך לערוך איזון משאבים. עיקר הדיון עסק בזכויות במגרש בבני ברק. בית המשפט קבע כי המשיב רכש את הזכויות במגרש בכספי ירושה ובכסף שנתקבל אצלו ממכירת עסקו של אביו אף שחלק מן הכספים נמשכו בפועל מהחשבון המשותף, ומשלא הוכח שהמבקשת סייעה ברכישת הזכויות במגרש ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית, לא ניתן לקבוע כי למבקשת חלק מן הזכויות בדירה בקומה הראשונה ובקומה הרביעית או בפירותיהן. זאת להבדיל מן הדירה בקומה השניה אשר נמכרה ובכספי תמורתה נרכשה דירת המגורים שנרשמה על שם שני בני הזוג. כמו-כן נקבע כי טענת המבקשת שלפיה דמי השכירות בגין השכרת הדירה בקומה הראשונה הופקדו בחשבון הבנק המשותף, ולפיכך היא זכאית למחצית מהם, לא הוכחה. גם באשר לנכס בנתניה קבע בית המשפט כי אין למבקשת כל זכויות בנכס, משלא הוכחה כוונת שיתוף, ומשלא נסתרה עדות המשיב שלפיה הצדדים מעולם לא התגוררו בנכס, ושהוא שייך למספר יורשים נוספים מלבדו. באשר לחשבון הבנק המשותף של בני הזוג, נקבע כי הכספים הנמצאים בחשבון במועד הקרע, שייכים לשני בני הזוג בחלקים שווים. עם זאת, נקבע כי אין מקום להתחשבנות בין הצדדים לגבי כספים שנמשכו מהחשבון המשותף חודשים רבים לפני מועד הקרע. בית המשפט דחה את דרישת המבקשת לקבלת חלק מכספי הירושה של המשיב, בקובעו כי לא הוכחה טענתה שהמשיב הבטיח לשתף אותה בירושה, ואף מערכת היחסים הכלכלית בין הצדדים מוכיחה את ההיפך. בית המשפט הטעים, כי המשיב החזיק בכספי הירושה בנפרד מהרכוש המשותף. זאת, למעט כספי ירושה שהופקדו במכוון בחשבון המשותף או ששימשו לרכישת דירת המגורים. בית המשפט קבע קביעות נוספות באשר לכספת המצויה בשוויץ, קופת גמל, ביטוח חיים ותביעת המזונות – שאינן רלוונטיות לענייננו.

3.

על פסק-דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבגדרו השיגה על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה לעניין הזכויות ברכוש. המבקשת טענה שלא היה מקום לקבוע מועד לאיזון משאבים בהיעדר טיעונים מטעם הצדדים לעניין, וכן כי על מועד הקרע להיקבע כמועד ביצוע פסק-הדין בפועל. בית המשפט (כב' השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ור' לבהר-שרון ) קבע כי משתבעה המבקשת את חלוקת הרכוש בין בני הזוג, לא היה מנוס כי בית המשפט לענייני משפחה יקבע מועד לאיזון משאבים, ואין מקום לקבוע מועד זה כמועד מאוחר לזמן שבו התרחש הקרע בפועל. עוד נקבע כי לכל המאוחר מועד הקרע התרחש בעת שעזב המשיב את הדירה המשותפת, ולפיכך המועד לצורך איזון המשאבים יהיה 1.12.2006. באשר להשגותיה של המבקשת על הכרעת הערכאה הדיונית לעניין הזכויות בנכסים ובכספי הירושה, קבע בית המשפט כי הכרעה זו מבוססות על קביעות מהימנות וממצאי עובדה, ולכן אין בידיו להתערב בה. עוד צוין, כי גם לאחר בחינת חומר הראיות, לא נפלה שגגה בהכרעת בית המשפט לענייני משפחה, וחומר הראיות מגלה כי שני בני הזוג בחרו במשטר של הפרדה רכושית למעט לגבי נכסים משותפים שנרשמו על שם שניהם, והחזיקו, מלבד החשבון המשותף, גם בחשבונות נפרדים. בית המשפט דחה את טענות המבקשת לגבי שיתוף בכספים שמקורם בחשבון בשוויץ ולגבי משיכה משמעותית שביצע המשיב מהחשבון המשותף לפני מועד הקרע. אך קיבל את ערעורה לעניין כספי ביטוח החיים והחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך בחינת טענות שהעלתה בעניין המזונות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת כי בקשתה מעלה סוגיות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית. לשיטתה, ישנו חוסר בהירות בפסיקה בנוגע לשאלה אם נדרשת הוכחה פוזיטיבית ספציפית בנוגע לקיומה של כוונת שיתוף לגבי נכסים של בני זוג מלפני הנישואין, או שמא, כפי שעולה מהתפתחויות בפסיקה בשנים האחרונות, ניתן להחיל את חזקת השיתוף על כל נכסי בני הזוג, מכוח הדין הכללי, גם ללא הוכחה קונקרטית של כוונת שיתוף לגבי נכס זה או אחר. המבקשת טוענת כי ראוי ליצור הלכה מחייבת ואחידה בנושא. עוד נטען כי טרם נידונה בפסיקה השאלה אם בית משפט מוסמך לקבוע את מועד הקרע בעצמו, שלא במועד ביצוע פסק-הדין בפועל, במצב שבו הצדדים לא טענו לעניין זה. כמו-כן טוענת המבקשת כי יש לבחון את השאלה אם רשאי בית משפט להתעלם ממשיכה כספית משמעותית של בן זוג מתוך החשבון המשותף שבוצעה טרם המועד שנקבע כמועד הקרע. לגופו של עניין, משיגה המבקשת על קביעות הערכאות דלמטה כי לא הייתה כוונת שיתוף בין הצדדים לגבי הזכויות בנכסים ובכספי הירושה, וחוזרת על טענות שהעלתה בפניהן. לגישתה, במשך חייהם המשותפים של בני הזוג היא ראתה ברכוש נושא הבקשה רכוש משותף, הסתמכה עליו והוא היווה מקור הכנסה למשפחה. בנוסף, הנכסים השביחו עם השנים תוך מאמץ משותף של בני הזוג שהשקיעו בהם כספים מתוך החסכונות המשותפים, במטרה שהפירות הנובעים מנכסים אלה ישמשו את המשפחה כולה.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת הכרעותיהן של הערכאות דלמטה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, מקום שבו עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר המחלוקת הקונקרטית שבין הצדדים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקשת טוענת למגמה בלתי אחידה בפסיקה באשר לדרישה להוכחת כוונת שיתוף קונקרטית ביחס לנכסים שנצברו על-ידי בני זוג בטרם הנישואין, המצדיקה, לשיטתה, קביעת הלכה ברורה ומחייבת בנושא. אף אם אניח לטובת המבקשת כי בקשתה מעלה שאלה כללית בעלת השלכות רוחב, אני סבור כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק מתן רשות ערעור, שכן הכרעה בשאלה האמורה אינה נחוצה להכרעה בתיק. זאת, נוכח קביעותיהן של הערכאות דלמטה כי התנהלותם הכלכלית של הצדדים מעידה על כוונה לשלול את השיתוף בנכסים החיצוניים שבמחלוקת (השוו: בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 14.03.2007); בע"מ 5939/04 פלונית נ' פלוני , פ"ד נט(1) 665, 671-669 (2004); בג"ץ 8214/07 פלונית נ' פלוני , פסקאות 23-22 (לא פורסם, 22.7.2010)). המבקשת אומנם משיגה על קביעות עובדתיות אלה, וטוענת כי אורח חייהם המשותף של בני הזוג והתנהלותם לאורך השנים מצביעים על כוונת שיתוף כללית. אולם אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה של הערכאה הדיונית, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 3583/11 עלי עומר חאג' יחיא נ' המיסיה הדתית הרוסית (לא פורסם, 11.7.2001)). משקבעו הערכאות דלמטה את שקבעו לעניין התנהלותם הרכושית של בני הזוג על בסיס חומר הראיות שהוצג לפניהן, אין מקום ליתן רשות ערעור. באשר לטענות האחרות שבפי המבקשת, על אף ניסיונה לשוות להן אופי כללי, אני סבור כי מדובר בשאלות בעלות אופי יישומי, הנוגעות לנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, ושאינן מקימות עילה למתן רשות ערעור ודיון ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11046160_M02.doc

נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il