בע"מ 4676/12 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל ) בעמ"ש 60763-05-12 מיום 7.6.2012, בה נדחתה ברובה בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט פ' מרכוס ) בתמ"ש 6840/07 מיום 20.4.2012, זאת עד למתן הכרעה בערעור.

תמצית עובדות המקרה וההליכים מושא הבקשה

1.

המבקש והמשיבה (להלן: בני הזוג ) נישאו ביום 5.12.1979, ולהם שלושה ילדים. בני הזוג התגרשו ביום 15.12.2011. בעת הדיונים לפני בית המשפט לענייני משפחה בעניין איזון המשאבים בין בני הזוג, מינה בית המשפט מומחה מטעמו (להלן: המומחה ) אשר ערך שומה לנכסי בני הזוג. על פי איזון המשאבים שערך בית המשפט על יסוד הערכת המומחה, נדרש המבקש לשלם למשיבה סכום בסך של 5,889,000 ש"ח (זאת לאחר שבקשת המבקש לתיקון טעות סופר התקבלה). על כן הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובד בבד הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט לענייני משפחה.

2.

בהחלטתו מיום 27.5.2012 דחה בית המשפט לענייני משפחה (השופט א' כץ ) את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט ציין כי לא מצא שסיכויי הערעור מצדיקים את עיכוב הביצוע, זאת בשים לב לעיקרון לפיו לא נהוג לעכב ביצועו של פסק דין כספי. כן ציין בית המשפט כי לא מצא שמאזן הנוחות בנסיבות נוטה לטובתו של המבקש. על כן פנה המבקש בבקשת עיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 7.6.2012 הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין בשיעור של 30%, זאת בשים לב לטענות הצדדים ולהתחשבנויות ביניהם וכן נוכח סיכויי הערעור.

נימוקי הבקשה

3.

לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נימק את החלטתו. לשיטת המבקש, העובדה שבית המשפט קיבל את הבקשה באופן חלקי מלמדת כי נערך איזון כלשהו בין האינטרסים המעורבים, ועל כן היה עליו לפרט כיצד נערך האיזון האמור. כמו כן נטען כי אמנם פסק הדין מושא בקשת עיכוב הביצוע הינו פסק דין כספי, אך למעשה מדובר בפסק דין למימוש נכסים. לעניין זה גורס המבקש כי מימוש פסק הדין יאלץ אותו למכור את בית מגוריו וכן נכסים אחרים. באשר לשיקולי מאזן הנוחות נטען כי למבקשת לא תיגרם כל אי-נוחות בשל עיכוב הביצוע, שכן המבקש כבר העביר למבקשת במסגרת חלוקת הרכוש למעלה מ-5,000,000 ש"ח.

4.

באשר לסיכויי הערעור טוען המבקש כי נפלו שגיאות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לאופן עריכת איזון המשאבים. כך למשל נטען כי שגה בית המשפט בהתלותו את ניכוי המס מהסכום בו חוייב המבקש לשלם למשיבה בהצגת אישור התשלום לרשויות המס; כי שגה בית המשפט ביחס לשיעור אחזקותיו של המבקש בחברה המצויה בבעלותו ועוד.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, זאת אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. ככלל, בית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בהחלטות בדבר מתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים, לא כל שכן כאשר הבקשה למתן סעד זמני נדונה ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ , (טרם פורסם, 15.11.1998); בע"מ 7678/06 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 10.1.2007)]. איני סבור כי המקרה הנוכחי נופל בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.

6.

כידוע, הגשת ערעור אינה מונעת בעד הזוכה בדין ליהנות מפירות זכייתו עם הינתן ההחלטה [ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. הסדר עיכוב הביצוע מהווה חריג לעיקרון האמור. על בתי המשפט הדנים בבקשות מעין אלה לשמור על איזון בין העיקרון לבין החריג לו, דהיינו: בין זכותו של אדם למימוש זכייתו עם מתן פסק הדין לטובתו לבין השמירה על אינטרס החייב שלא לעמוד מול שוקת שבורה באם יזכה בערעורו [ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 672 (מהדורה עשירית, 2009)]. מתוך כך, ניתן להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור, אם עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. לעניין זה על המבקש להצביע על כך שבאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו [ראו, למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334, 335 (1989)]. כאשר פסק הדין מושא בקשת עיכוב הביצוע הינו פסק דין כספי, הנחת המוצא היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הזוכה בפסק הדין [ראו, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן נ' וינמן (טרם פורסם, 22.2.2012)].

7.

על רקע נקודת מוצא זו, מעיון בבקשה דנא עולה כי אין בידיו של המבקש להצביע על כך שאם יזכה בערעורו לאחר שפסק הדין יבוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. בפתח בקשתו טוען המבקש כי דחיית בקשתו משמעותה כי ייאלץ לממש את נכסיו – לרבות את בית מגוריו – זאת חרף העובדה כי מדובר בפסק דין כספי. אלא שבהמשך מסייג המבקש את אמרתו זו בטענה כי ייאלץ לממש "נכסים", דוגמת מניותיו בשתי חברות, כלי רכב, נכס מקרקעין מסויים ועוד. הנה כי כן, לא עלה בידי המבקש להראות כי לשם תשלום סכום פסק הדין ייאלץ הוא לממש דווקא

את בית מגוריו הפרטי. זאת ועוד; כפי שעולה מבקשתו של המבקש, בית המגורים כלל לא עמד לדיון במסגרת פסק הדין, שכן הצדדים הגיעו בהתייחס אליו להסכם נפרד. מכיוון שפסק הדין מושא הבקשה עוסק באיזון משאבים בין בני הזוג, היה על המבקש להוכיח מדוע, כלכלית, עליו לממש דווקא את בית מגוריו – ולא את הנכסים מושא ההתדיינות שפורטו אחד לאחד בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. העלאת טענה כללית בדבר נזקים בלתי הפיכים שייגרמו למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין, אינה מספיקה לשם עיכוב ביצועו של פסק הדין [ראו: ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4 , פ"ד נג(1) 187, 192-191 (1999)]. איני סבור כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו כדי להוכיח שייאלץ לממש את בית מגוריו כפי שטען. כמו כן, לא מצאתי כי המבקש הצביע על נסיבות בעלות חומרה מיוחדת המצדיקות סטייה מהכלל לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי [ ראו, למשל: 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (טרם פורסם, 30.8.2009)] .

8.

בנסיבות המתוארות, סבורני שבית המשפט המחוזי הלך לקראת המבקש עת קבע, על יסוד שיקול דעתו שאין בכוונתי להתערב בו, את שיעור עיכוב הביצוע על 30%. בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו היה מפרט מדוע קבע את שיעור עיכוב הביצוע כפי שקבע. אלא שדי באמור עד כה כדי להביא לדחיית הבקשה. לבסוף, משקבעתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, איני רואה צורך להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, משלא נתבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.