פרטי ההליך
החלטה בתיק בע"מ 1477/23
בבית המשפט העליון
בע"מ 1477/23
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן) מיום 22.01.2023 בתיק עמש 239-12-22
בשם המבקש: עו"ד ספיר בן אליהו
החלטה
1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' ויצמן) בעמ"ש 239-12-22 מיום 22.1.2023, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת ע' בן-דב ג'וליאן) בתלה"מ 23208-07-17 מיום 12.10.2022.
רקע והליכים קודמים
2.המבקש והמשיבה נשאו ביום 5.6.1991, ולהם שלושה ילדים בגירים. בשנת 2016 נפרדו הצדדים, כאשר המבקש נותר להתגורר בדירת בני הזוג באור יהודה (להלן: הדירה). ביום 11.7.2017, הגישה המשיבה תובענה לבית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה לפירוק השיתוף בדירה; לאיזון מלוא הזכויות והכספים שנצברו במהלך החיים המשותפים של הצדדים; לאיזון וחלוקת מיטלטלין בדירה ורכבים; וכן לתשלום מחצית מהכספים שהמבקש משך מחשבון הבנק המשותף באופן חד-צדדי.
3.בדיון קדם המשפט מיום 22.5.2018, ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה. בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, רו"ח רונן קידר (להלן: המומחה), למתן חוות דעת לאיזון הזכויות הסוציאליות, תכניות חסכון, קרנות השתלמות ופנסיה, קופות גמל, וכספים בחשבונות הבנק שנצברו על-ידי הצדדים החל מיום נישואיהם ועד למועד הקרע, אשר נקבע בהסכמת הצדדים, ליום הגשת התובענה, היינו – 11.7.2017.
4.ביום 23.12.2018, מינה בית המשפט לענייני משפחה כונס נכסים לפירוק השיתוף בדירה, והמבקש רכש את זכויות המשיבה בדירה. ביום 16.6.2019, ניתן פסק-דין חלקי על ידי בית משפט לענייני משפחה, בקשר עם איזון המיטלטלין בדירה והרכבים, ואיזון הכספים שנמשכו מחשבון הבנק המשותף. כמו כן, נפסקו למשיבה דמי שימוש ראויים עבור שימוש בלעדי של המבקש בדירה (במסגרת תלה"מ 23321-07-21).
5.ביום 31.12.2019, הגיש המומחה את חוות דעתו, בה התייחס לשתי חלופות לאיזון כלל הזכויות כאמור; על פי החלופה הראשונה, על המבקש להעביר למשיבה תשלום סכום מהוון לאיזון הזכויות בסך של 407,177 ש"ח נכון למועד חוות הדעת. על פי החלופה השנייה, על המבקש להעביר למשיבה סך של 102,293 ש"ח בלבד, ואולם, ייחתמו פסיקתאות על פי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014. בנוסף, על פי שתי החלופות, המבקש יישא בתשלום השבה למשיבה בסך של 5,000 ש"ח.
6.בפסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה מיום 12.10.2022, אימץ בית המשפט את החלופה הראשונה של המומחה. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ולצדו בקשה לעיכוב ביצועו עד להכרעה בערעור. הבקשה הנ"ל נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.1.2023, במסגרתה נקבע כי המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל.
7.החלטה זו היא מושא הבקשה שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על עיקר טענותיו לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף עוד כי בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על בחינה של מאזן הנוחות בלבד, מבלי ליתן ביטוי לסיכויי הערעור, אשר הם לפי הטענה, גבוהים מאוד. עוד מוסיף המבקש, כי המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה, ובכך, ייגרם למבקש נזק מידי וממשי ככל שהליכים אלה לא יעוכבו עד להכרעה בערעור.
דיון והכרעה
8.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.
9.הלכה היא כי בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי ביחס לעיכוב ביצוע פסק-דין שנתן בית משפט לענייני משפחה תיבחן לפי אמות המידה החלות על בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אם כי באופן מרוכך, כך שתינתן רשות אף אם הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב, אך היא "פוגעת פגיעה חמורה, יוצאת דופן ובלתי הפיכה במבקש" (ראו מני רבים: רע"א 2717/13 דבי נ' עיריית תל אביב יפו, פס' 11 (5.5.2013); רע"א 915/17 וינד נ' נמיר, פס' 9 (3.5.2017); רע"א 8741/22 יכין תעשיות בע"מ נ' ציפורה אור יזמות ושיווק בע"מ, פס' 3 (29.12.2022); רע"א 458/23 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פס' 4 (19.1.2023)). הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו. הנחת היסוד במקרים כגון דא היא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הזוכה על פי פסק-הדין (ראו, למשל: בע"מ 4676/12 פלוני נ' פלוני, פס' 6 (20.8.2012)).
10.מעיון בבקשה עולה כי הבקשה אינה עומדת באמות מידה מצומצמות אלה. הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר מצדיקה, לפי טיבה ומהותה, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף לפי אמות המידה המרוככות, כאמור. כמו כן, לא שוכנעתי כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת פגיעה חמורה, ובלתי הפיכה במבקש, או כי מתן רשות ערעור נדרש כדי למנוע עיוות דין.
11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. משהגעתי לתוצאה זו, ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ו' באדר התשפ"ג (27.2.2023).
ש ו פ ט ת