בע"מ 4734/06 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת לבהר שרון) מיום 4.5.06 בתיק ע"מ 1097/05, בו נדחה בחלקו ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (השופט גרניט) מיום 1.2.05 בתיק תמ"ש 14380/10.

ב.

המבקש והמשיבה נישאו ביום 1.5.72 – קרי, לפני קבלתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. והתגרשו ביום 15.9.97. לפיכך חלה על רכושם הלכת השיתוף. ביום 26.6.95 הגיש המבקש תביעה רכושית נגד המשיבה, בטענה כי עם התפרקות הקשר ביניהם, בשנת 1994, משכה כספים שהיו שייכים לשני הצדדים, ואף רוקנה את תכולת בית המגורים. יצוין כבר כאן, כי המחלוקת נטושה באשר למועד שבו חל הפירוד. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי מועד הפירוד לעניין תחולת חזקת השיתוף הוא 19.12.94. עוד נקבע שהמשיבה משכה חלק ניכר מהכספים לפני המועד הקובע, ומסתבר שהדבר היה בידיעת המבקש ובהסכמתו – ולפיכך נדחתה התביעה ביחס לסכומים אלה. חלקים נוספים של התביעה נדחו, בקביעה שהמבקש לא פירט כראוי את שווי הרכוש עליו ביקש להחיל את הלכת השיתוף. מנגד, טענות קיזוז שהעלתה המשיבה נדחו - ובסופו של דבר חויבה המשיבה לשלם למבקש סכום מסוים. בנוסף, בפסק דין חלקי (שאחר כך הגדירו בית המשפט המחוזי כהחלטה אחרת) חייב בית המשפט את המבקש להגיש, בתוך 45 יום, תצהיר בו יפרט את רכושו נכון ליום הפירוד.

ג.

כלפי פסק דין זה עירער המבקש לבית המשפט המחוזי. עיקר טענתו היתה כי טעה בית המשפט כשקבע את 19.12.94 כיום הפירוד. נטען כי כבר בחודש מארס 1994 עזב המבקש את הבית - ולפיכך יש לראות בחודש זה את מועד הפירוד. זאת על אף העובדה שהמבקש חזר להתגורר עם המשיבה בביתם המשותף לתקופה מסוימת. לחלופין נטען כי גם אם יש לראות ביום 19.12.94 את יום הפירוד, יש להתייחס לפעולות המשיבה במהלך אותה שנה כהברחת נכסים אסורה. ביום 4.5.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. לגבי מועד הפירוד – נקבע כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה של בית המשפט לענייני משפחה; הללו נקבעו – בין היתר – בהתבסס על הודאת המבקש (עמ' 7 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה; עמ' 3 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). ביחס לטענה בדבר הברחת הנכסים – נאמר כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה "התובע ידע על משיכות הכספים והתעלם מכך או ויתר על טענותיו בעניין או שהצדדים הגיעו להסכמות בעניין" (עמ' 8 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה), "סבירה מנומקת והגיונית. המערער לא העלה על טעם או נימוק אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור בעניין זה" (עמ' 6). מאידך גיסא, קיבל בית המשפט את אחת מטענות המבקש, והחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיקבע האם כספי הצדדים שהופקדו בבנק הבינלאומי נמשכו לפני המועד הקובע או לאחריו. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ד.

בבקשה נטען, כי סוגיית המפתח הרלבנטית היא "האם בשאלת הברחת נכסים קיים 'יום קובע' - יום פרוץ הסכסוך, או כטענת המבקש 'יום קובע' קיים רק לצורך איזון משאבים" (עמ' 2). נטען כי שגה בית המשפט בכך שקבע שעל נכסים שהוברחו עובר למועד הפירוד לא חלה הלכת השיתוף.

ה.

אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית או ציבורית החורגת מהמחלוקת הקונקרטית בין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר); אין המקרה שלפנינו בא בגדרי מקרים אלה. המקרה תחום לנסיבותיו, ולא נקבעה בו הלכה באשר ליום הקובע. על פי עובדות המקרה, ומערכת היחסים הסבוכה בין הצדדים, סברו בתי המשפט כי אין לומר שבתקופה בין מארס לדצמבר 1994, בה חיו הצדדים חליפות יחדיו ובחלק משמעותי ממנה קיימו משק בית משותף, לא היה המבקש בתמונת הנכסים שהברחתם נטענת. בית המשפט המחוזי לא קבע איפוא שעל נכסים שהוברחו לפני מועד הפירוד לא חלה הלכת השיתוף,אלא כי בנסיבות המקרה הספציפי אין מדובר בהברחה - אלא במשיכת כספים שהיתה בידיעת המבקש. את המועד בהקשר המשפטי דנא של הלכת השיתוף יש לבדוק על פי הנסיבות. מעבר לעובדה שהמבקש לא סתר את הקביעה באשר לידיעה, אין מנוס מחזרה על הכלל, כי סוגיה עובדתית קונקרטית היא מאותן "שאין ככלל מקום להתערבות ערעורית בהן, לא כל שכן בגלגול שלישי" (רע"א 7104/05

קליין לוי נ' ורדינון (טרם פורסם)). הוא הדין בכל הנוגע לקביעת מועד הפירוד כאמור. מעבר לצורך אציין כי מערכת היחסים הכלכליים בין הצדדים מורכבת, תוך טענות הדדיות בדבר הברחת נכסים. בתי המשפט הקודמים שקלו והכריעו במכלול הטענות - ולא מצאתי מקום להתערבות נוספת של בית משפט זה.

ו.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.