בע"מ 4823/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטים ענבר, שבח ושוחט) מיום 7.15.14 בעמ"ש 55624-07-12, במסגרתו התקבל ערעור המשיבות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופטת ריש רוטשילד) מיום 21.6.12 בתמ"ש 28810/07. עניינה של הבקשה סכסוך ירושה.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש 1 והמשיבות הם אח ואחיות, אשר אמם נפטרה בשנת 2005 (להלן

המנוחה ); המבקשים 4-2 הם נכדיה של המנוחה, ילדי בתה שנפטרה; המבקשים 7-5 גם הם נכדיה של המנוחה, ילדיו של המבקש 1. עובר לפטירתה, העבירה המנוחה למשיבות שני סכומי כסף: הראשון, המחאה על סך 250,000 ₪ שניתנה למשיבה 1; השני, סכום כולל של כחצי מיליון דולר, שהועבר לחשבון כל אחת מהמשיבות בשני חלקים שוים מחשבון המנוחה בשויץ (להלן ביחד שתי העברות הכספים ). לאחר פטירת המנוחה ובלא שהמבקשים ידעו על העברת הכספים, נחתם בין יורשיה הסכם, לפיו קוימה צוואתה וכן נקבעו הסדרים נוספים לעניין חלוקת עזבונה (להלן ההסכם ); בהמשך ניתן צו קיום צוואה בהתאם (להלן הצו ) .

ג.

בית המשפט לענייני משפחה הורה על ביטולן של שתי העברות הכספים, והורה למשיבות להחזיר למבקשים את החלק היחסי המגיע להם על בסיס ההסכם והצו. נקבע, כי המשיבות לא הוכיחו שהכספים ניתנו להן במתנה, וזאת במיוחד נוכח הפגיעה הקוגניטיבית ממנה סבלה המנוחה. על כן, נקבע כאמור כי עליהן להחזיר את הסכומים היחסיים למבקשים.

ד.

ערעור המשיבות לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע מפי השופט שוחט, כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בהטילו את נטל ההוכחה על המשיבות להוכיח שהכספים הועברו להן במתנה, שכן בענייננו חלה "חזקת המתנה", לפיה כאשר מדובר בהעברת כספים בין "קרובים קרובים", כדוגמת המשיבות והמנוחה בענייננו, קיימת חזקה כי ההעברה נעשתה במתנה; הטוען כי אין המדובר במתנה, כמבקשים בענייננו, עליו רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט בצדקתו. אמנם, בית המשפט לענייני משפחה היה מודע לחזקה זו וציין כי הוא פועל בהתאם לה, אולם בפועל ניכר כי בית המשפט הטיל בכל זאת את נטל השכנוע על המשיבות. אשר לכשירותה של המנוחה נקבע, כי לא היה בסיס לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה "יש ספק ממשי האם ידעה [המנוחה] את היקף רכושה"; כך, שכן מעדותו של רופא מומחה וכן מעדותה של המנוחה עצמה בעניין אחר, עולה כי עובר לפטירתה היה ביכולתה של המנוחה לקבל החלטות עצמאיות בענייניה הכספיים. על כן נפסק, כי לא היה מקום לקבוע ששתי העברות הכספים נעשו שלא כמתנה ולדרוש מן המשיבות להחזיר למבקשים את חלקם היחסי. אשר לסעד החלופי שביקשו המבקשים בתביעתם המקורית – ביטול ההסכם והצו כיון שהמשיבות לא גילו את שתי העברות הכספים עובר לחתימת הצדדים על ההסכם – קבע בית המשפט כי אין לדון בכך במסגרת הליך זה, וכי אם ירצו יוכלו המבקשים לברר זאת במסגרת הליך נפרד.

הבקשה

ה.

נטען, כי ענייננו בסוגיה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים ועל כן מצדיקה התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי; כך, שכן מדובר ביישום הלכת "חזקת המתנה" מקום שמעניק המתנה אינו כשיר לנהל את ענייניו הכספיים, עניין אשר טרם זכה להתייחסות שיפוטית. בהמשך לכך נטען, כי בנידון דידן לא הייתה המנוחה כשירה לנהל את ענייניה הכספיים, ועל כן על המשיבות להשיב סכום זה למבקשים, בהתאם לחלק היחסי הקבוע בהסכם ובצו. על מנת לבסס טענתם בדבר אי-כשירות המנוחה, עותרים המבקשים עתה לצרף ראיה חדשה, תדפיס בנק מחשבון המנוחה עובר לפטירתה, ממנו עולה כי עלות שהייתה בבית האבות הייתה גבוהה בהרבה מכפי שציינה המנוחה בעניין אחר; מכאן, על פי הנטען, ניתן להבין כי המנוחה לא הייתה בצלילות דעת מספקת על מנת לנהל את ענייניה הכספיים. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא שת ליבו לעובדה שהמשיבות פעלו בחוסר תום לב בכך שהסתירו את שתי העברות הכספים עובר לחתימת ההסכם, ובכך פגעו בזכויותיהם של המבקשים ברכושה של המנוחה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ובבקשה לצירוף ראיה, חוששני כי אין מקום לקבלת הבקשות. כידוע, בית משפט זה דן בתיקים בגלגול שלישי אך במקרים חריגים המעלים חשיבות משפטית או ציבורית מיוחדת, ומקרה זה אינו נמנה על אחד מהם. ענייננו, בסופו של יום, בשאלות קונקרטיות התחומות לגדרי הפרשה. בשתי הסוגיות הבאות: הראשונה , שאלת כשירותה של המנוחה לנהל את ענייניה הכספיים, שאלה עובדתית מובהקת אשר אין בית משפט בגלגול שלישי מתערב בה בכלל, וזאת אף אם בית המשפט המחוזי מצא לשנות מממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה לעניין זה (וראו רע"א 4241/14 ניניו נ' ורסנו (2014)). השניה , יישומה של "חזקת המתנה" בנסיבות קונקרטיות, ואף ששני בתי המשפט הגיעו לתוצאות סותרות לעניין זה, גם בכך אין כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי (רע"א 6710/06 לידר ניהול ופיתוח נ' המהפך אגודה שיתופית להובלת משאות בירושלים (2007)); ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (תשס"ח), 213.

ז.

אשר לעניין חוסר תום הלב הלכאורי של המשיבות בכך שלא גילו למבקשים את דבר שתי העברות הכספים עובר לחתימה על ההסכם, כפי שציין בית המשפט המחוזי המבקשים יוכלו, אם ירצו בכך, לברר את העניין במסגרת הליך נפרד, נקודה זו יש להטעים, ואין להקל בה ראש. מקום שבית משפט פתח דלת דיונית שונה מזו הקיימת, פוחתת נטייתו של בית משפט זה להתערבות בגלגול שלישי (ראו בהיקש לוין שם , 214). עם זאת, אדגיש לעניין זה את אמירתו הבאה של בית המשפט המחוזי: "אני תקוה שהצדדים ישכילו להסדיר ביניהם את המחלוקת בלא להיכנס למערבולת משפטית נוספת ארוכת שנים" (ע' 14 לפסק הדין); ואין לי אלא להצטרף לכך.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.