בע"מ 488/19 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 24515-04-18; השופט הבכיר א' ואגו והשופטות י' רז-לוי ו- ג' כהן ), אשר דחה, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (ת"ע 3978-02-13; השופטת הבכירה ע' אלפסי ) – במסגרתו נקבע כי המשק שבמוקד ההליך יועבר למשיב. זאת, לאחר שניתן צו קיום לצוואת הורי הצדדים משנת 1993, ובוטלו הסכמים מן השנים 2004 ו-2008, שבמסגרתם מינתה האם המנוחה את מבקשים 1 ו-3 כילדים ממשיכים במשק.

המבקשים משיגים על הכרעה זו, וטוענים כי היא יוצרת עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור הגם שענייננו בגלגול שלישי – בייחוד על רקע התפיסה המקלה הראויה, לדעתם, בכל הקשור להליכים שמקורם בבית המשפט לענייני משפחה. לצד זאת, הם טוענים כי הבקשה מעוררת גם מספר שאלות עקרוניות – הן בנוגע לקריטריונים למתן רשות ערעור בהליכי משפחה, והן לגבי היבטים שונים של הכרעת הערכאות הקודמות, דוגמת הנטל שנדרשים להרים המתנגדים לצוואה "שנערכה במחשכים והוסתרה משך השנים".

לגופם של דברים, המבקשים מלינים על השימוש שעשה בית המשפט המחוזי בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, וטוענים – תוך פירוט קצר של הטענות, והפנייה ל-52 עמודי הודעת הערעור שצורפה לבקשה – "כי הממצאים כולם תומכים במסקנה ההפוכה".

2.

נוכח החשיבות שייחסו המבקשים להודעת הערעור המצורפת לבקשה, אותה התבקש בית משפט זה לקרוא בעיון "בכדי להיווכח בעיוות הדין הקיצוני שנגרם" (עמוד 3 לבקשה), ספק רב אם בקשתם עומדת בדרישת הפירוט התמציתי, המעוגנת בתקנה 403(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. כך או כך, דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה, לפי תקנה 407א לתקנות.

אכן, המבקשים מתיימרים לעורר שאלות עקרוניות שונות – אלא שמדובר בסוגיות שזכו להתייחסות בפסיקת בית משפט זה, והובהר שאין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו, למשל, בע"ם 8500/12 פלוני נ' פלונית , פסקאות 4-5 (20.6.2013); בע"ם 1801/16 פלוני נ' פלוני , פסקאות ט ו-יא (30.3.2016); בע"ם 9935/16 פלוני נ' פלוני , פסקה טו (18.1.2017)). שאלות אחרות – דוגמת נטל ההוכחה המוטל על המתנגדים למתן צו קיום – נושאות אופי תיאורטי, שכן בענייננו נקבע כממצא פוזיטיבי כי "המנוח לא היה נתון, בשום שלב, להשפעתו הבלתי הוגנת של [המשיב]" (פסקה 57 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). יתר טענות המבקשים מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט לענייני משפחה, שהתערבות ערכאת הערעור בהם מצומצמת מלכתחילה – ולא מצאתי שיש בהן כדי להצביע על עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בהקשר זה אציין כי גם בהנחה שהאם המנוחה הבינה את שנאמר לה בעת חתימת הסכם הבן הממשיך בשנת 2004, ההכרעה בדבר העדר גמירת דעת מבוססת על בחינת התמונה המלאה נכון למועד החתימה – לרבות האינדיקציות השונות לגבי תלותה בילדיה.

3.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.