בע"מ 497-23 בע"מ 497-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת העמיתה ש' דותן) בע"ר 38433-12-22 מיום 19.12.2022, בגדרו נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת א' מור-אל) בעמ"ש 39302-06-22 מיום 21.11.2022. בהחלטת הרשמת נדחתה בקשת המבקש לקבלת פטור מאגרה ומהפקדת עירבון בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (השופט י' שקד) בת"ע 63117-05-21 מיום 1.5.2022, שבגדרו נמחקה תביעתו על הסף.

2.במסגרת הבקשה שלפניי, טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר עיוות-דין, ומעורר שאלה עקרונית בסוגיה של מחיקה על הסף.

3.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

כידוע, על החלטת בית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת רשמת בית המשפט חלות אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס לבקשות רשות ערעור ב'גלגול שלישי' (ראו: רע"א 4857/19 Mrs. Doreen Saskin נ' עו"ד גיא גיסין בעל התפקיד לחברת אורבנקופ אינק, פס' 7 (22.12.2019); רע"א 273/22 פלוני נ' פלונית, פס' 4 (24.03.2022)). בעניינו, על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני, הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואיננה מעוררת כל סוגיה עקרונית, שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור, כאמור. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות-דין. לפיכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). למעלה מן הצורך, אעיר כי לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, אף לגופה.

4.משכך, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.