בע"מ 5001/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צבן, בן עמי וכרמל) מיום 5.5.09 בתיק ע"מ 199/08 בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט כץ) מיום 11.8.08 בתיק תמ"ש 20861/05.

ב.

ענייננו בבקשה לאכיפת פסק חוץ, ואלה עיקריה

בתמצית . בשנת 2005 הגיש המשיב לבית המשפט בניו-יורק תביעה כספית נגד אביו (הוא המבקש). ביסוד התביעה עמדה הטענה, כי המשיב היה בעלים של דירה בה התגורר המבקש. התביעה התקבלה, כיון שהמבקש לא המציא למשיב את כתב ההגנה בהתאם לתנאים הקבועים בדין הזר (להלן פסק הדין ). בהמשך הגיש המשיב לבית המשפט בענייני משפחה בקשה להכרה בפסק הדין, לפי חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח - 1958 (להלן החוק ). ביום 11.8.08 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, קבע כי התקיימו תנאי סעיף 3 לחוק, וכי אין עומדת למשיב אף לא אחת מההגנות הקבועות בסעיף 6. בין היתר נקבע, כי טענת המבקש, לפיה טענת המשיב לבעלות בדירה שקרית - אינה מקימה את ההגנה הקבועה בסעיף 6(א)(1) לחוק ("הפסק הושג במרמה"), כיון שזו "מתייחסת לנושאים שאינם בגדר פסק הדין" (סעיף 22).

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 5.5.09. בית המשפט חידד את שנאמר בבית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי הגנת המרמה מתייחסת למקרים של "מרמה חיצונית" (ולא לטענה "שקרית" שהתקבלה בפסק הדין), ויתכן שגם למקרים בהם התגלתה ראיה חדשה המוכיחה כי הטענה שהתקבלה היתה שקרית. נקבע, כי שני תנאים אלה לא התקיימו בענייננו, ולפיכך נדחה הערעור. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. דומני, כי הטענה העיקרית בבקשה מיוסדת על תצהירים שהוגשו מטעם המשיב בבית משפט בישראל (בהליך אחר), בהם נאמר מפורשות כי הדירה נרכשה על ידי המבקש, ונרשמה משיקולים שונים על שם המשיב. ביום 26.11.09 התבקשה תגובת המשיב "לטענות המבקש בדבר הבעלות בדירה, ובפרט... כיצד האמור בכתב התביעה (בניו-יורק - א"ר) עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיריהן של פלונית ואלמונית ".

ד.

בתגובת המשיב (מיום 28.12.09) נאמר, בין היתר , כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב תוך העלמת פרטים משמעותיים (דוגמת העובדה, שבמקביל להגשת הבקשה דנא, הוגשה בניו-יורק בקשה נוספת לביטול פסק הדין), וכי אין היא מגלה עילה לרשות ערעור בגלגול שלישי. בניגוד לאמור בהחלטה מיום 26.11.09 נדרש המשיב לתצהירה של פלונית בלבד (זה מיום 18.11.05) ולא לשני התצהירים של פלונית ואלמונית (שניהם מיום 6.11.05) - ובין היתר נטען, כי המבקש לא שילם בעבור הדירה.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. בסופו של יום, אין התיק מעורר שאלה משפטית או ציבורית חשובה, שרק בגינה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). ממצאי בתי המשפט קמא לגבי התקיימות תנאי החוק תחומים, מטבעם, לנסיבות המקרה, ואין הם מעוררים שאלה כאמור. אודה, כי התלבטתי בעניין אחד, ובגינו התבקשה התגובה. שני התצהירים הנזכרים (מיום 6.11.05) הוגשו מטעם המשיב בהליך משפטי אחר, ובאחד מהם נאמר על ידי אשתו לשעבר של המבקש, כי המבקש:

"ביקש לרכוש לעצמו בית מגורים, אך מאחר ולא היה לו אשראי בארצות הברית, נעשתה הרכישה על שמו של המבקש (המשיב בהליך זה - א"ר)".

כך נאמר גם בתצהיר שהגישה אשתו של המשיב. לכאורה, דומה כי מדובר בהודאות מטעמו של המשיב, העלולות לסתור את האמור בכתב התביעה שהגיש בניו-יורק. הודאות אלה הוגשו במסגרת הליך שיפוטי בישראל. ניסוח התצהירים מוזר, למען האמת, ובאותו חודש (ב-18.11.05) הוגש גם תצהיר אחר מטעם אשתו לשעבר של המבקש, שהיחס בינו לתצהירה מ- 6.11.05 אינו ברור.

ו.

סבורני, כי מצב בו בית משפט מתבקש לאכוף פסק חוץ שתוכנו עלול לסתור תצהיר שהגיש מבקש האכיפה לבית משפט בישראל אינו פשוט. אין מדובר בראיה "רגילה" הסותרת את האמור בכתב התביעה, לגביה נוכל לומר - שאין לנתבע שלא הציג אותה בבית המשפט הזר להלין אלא על עצמו. מדובר במסמך שהוגש בהליך שיפוטי בישראל, ועתה מתבקשת מערכת המשפט בישראל לאכוף פסק דין העלול לעמוד בסתירה למה שכבר הוצהר בפניה על ידי אותו בעל דין עצמו. יתכן כי ניתן לראות במקרים מסוג זה סוג ייחודי של טענת מרמה (לפי סעיף 6(א)(1) לחוק), ואולי - במקרים מסוימים - אף משום סתירה לתקנה הציבור (לפי סעיף 3(3) לחוק; לסקירה ראו ע"א 541/77 רוזנשיין נ' ספרטוס , פ"ד לב(2), 701; ע' שפירא, "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ", עיוני משפט ד (תשל"ו) 509, 541-528; ס' וסרשטיין פסברג, פסקים זרים במשפט הישראלי - הדין והגיונו (1996) 21).

ז.

אף על פי כן, בנסיבות סברתי כי אין מקום להתערב בפסיקת בתי המשפט קמא. ראשית , אין בידינו די נתונים לגבי ההליך בו הוגשו התצהירים, ולגבי ההכרעה השיפוטית שניתנה בסופו (עניין שבנסיבות מסוימות יכול היה להקים הגנה גם לפי סעיף 6(א)(4) לחוק). הטענה שבתצהירים מ-6.11.05 לגבי הרכישה על-ידי המבקש גם אינה מפורטת וספציפית. שנית , בתי המשפט עמדו בעבר על כך, שלא "ניתן ללמוד מניסוחו הלקוני של סעיף 6(א)(1) לחוק על טיבה והיקפה של טענת המרמה שיש בכוחה למנוע את אכיפתו של פסק חוץ בישראל" (ה"פ (ירושלים) 4318/05 אונגר נ' הרשות הפלשתינית (לא פורסם) פסקה 98 - השופט פרקש). פסקי דין רבים עמדו על הגישה הראויה לפרשנות ההגנה, ועל הדמיון והשוני בין הגנה זו, למקרים בהם יבוטל פסק דין ישראלי שהושג במרמה במסגרת "משפט חוזר אזרחי" (ראו בין היתר ע"א 490/88 בסיליוס נ' מחמוד , פ"ד מד(4), 397; ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית , פ"ד נח(3) 1).

ח.

בנסיבות דנא, פסק הדין בניו-יורק ניתן בהעדר הגנה, ואף שביסודו עומדת טענת המשיב לגבי בעלותו בדירה - אין הוא כולל קביעה שיפוטית עובדתית הסותרת קביעה שנקבעה בבית משפט בישראל. ועוד, העובדה שטענות המבקש המבוססות על התצהירים לא נדונו בבית המשפט הזר אינה קשורה למרמה או לאי ידיעה - אלא לכך שהוא לא עמד בכללי סדר הדין של הדין הזר. אילו היה המבקש פועל בהתאם לכללי סדר הדין בניו-יורק, יכול היה להציג את התצהירים, וחזקה על בית המשפט הזר שהיה דן בהם לגופם תוך הבהרת הטעון הבהרה - וגם אז, את הכרעתו ניתן היה לבחון במבחני ההגנות הקבועות בחוק. אין מדובר איפוא במסלול המאפשר מניה וביה לתובעים ישראלים להעלות טענות הסותרות טענות שהועלו בישראל. והסיבה שכך אירע במקרה דנא נובעת מהתנהלות בעייתית של המבקש - ולא מעצם קיומה של האפשרות לאכוף פסקי דין זרים. חרף אי הנוחות מהעלאת טענות העלולות להתברר כסותרות, סבורני כי בנסיבות אלה לא היה מבוטל פסק דין ישראלי במסגרת "משפט חוזר אזרחי" (ראו ע"א 4682/92 עזרא נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3), 366; מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה (כרך ב' תשס"ז) 1394-1379), ובנסיבות גם אין מקום לאפשר דיון נוסף בשאלת האכיפה.

ט.

איני נעתר לבקשה. בנסיבות אינני עושה צו להוצאות.