פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
5001/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. עו"ד אלון וולך ,כונס נכסים
3. פלונית
בקשת עיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 014311-06-13
בשם המבקש:
עו"ד גיא פן
בשם משיבה 1:
עו"ד גבי ברנדס
בשם משיב 2:
בעצמו
בשם משיבה 3:
עו"ד ראיד חטיב
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ש 14311-06-13, כב' השופטת ו' פלאוט ), אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (תמ"ש 17617/08, כב' השופטת ח' שירה ), בה אושרה מכירת מגרש 318 ביישוב פורת (להלן: הנכס) לידי משיבה 3 (להלן: הרוכשת).
2.
המבקש (להלן: הבעל) ומשיבה 1 (להלן: האישה) התגרשו בינואר 2012. בין הצדדים מתנהל הליך לפירוק שיתוף בפני בית המשפט לענייני משפחה.
הזכויות בנכס השנוי במחלוקת היו רשומות בחלקים שווים על שם שני בני הזוג. משיב 2 (להלן: הכונס), אשר מונה ככונס לנכסי הצדדים, פרסם הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס. ההצעה היחידה שנותרה על השולחן הייתה זו של הרוכשת, בסכום של 1.3 מיליון ₪, לאחר שיתר המתעניינים בנכס נמלכו בדעתם.
הכונס הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לאישור המכר לרוכשת. ביום 19.5.2013 אישר בית המשפט לענייני משפחה לכונס להתקשר בהסכם מכר עם הרוכשת (להלן: החלטת המכירה ). הרוכשת שילמה את מלוא התמורה, וביום 5.6.2013 הוציא בית המשפט לענייני משפחה צו מכר. ביום 6.6.2013 נמסרה החזקה בנכס לידי הרוכשת.
הבעל הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז על החלטת המכירה, הליך שסיווגו שונה בהמשך לערעור בזכות (עמ"ש 14311-06-13). במקביל, ביום 9.6.2013 הגיש הבעל בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה. הבקשה נדחתה, תוך שבית המשפט המחוזי מציין בין היתר כי המכירה לרוכשת – אותו מבוקש לעכב - היא "מעשה עשוי". מכאן הבקשה שלפניי.
3.
במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי תוקף הבעל את החלטת בית המשפט המחוזי. לשיטתו, מיד לאחר החלטת המכירה הוא עדכן את הכונס בדבר הכוונה להגיש ערעור על החלטת המכירה, ודרש מהכונס שלא לבצע כל פעולה לשינוי מצב הזכויות בנכס. חרף זאת מסר הכונס את החזקה בנכס לידי הרוכשת, בכוונה ליצור מעשה עשוי. כמו כן מעלה הבעל טענות כנגד החלטת המכירה של בית המשפט לענייני משפחה. לשיטתו מדובר במכירה חפוזה, בשווי הנמוך בכמיליון ₪ מהשווי שנקבע בחוות דעת שמאית, ותוך התעלמות מזכות הראשונים שיש לו בנכס.
המשיבים, מצידם, מדגישים כי החלטת בית המשפט המחוזי – בדין ניתנה, משום שמעשה המכר היה "מעשה עשוי" בעת שהוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע. המשיבים מוסיפים וטוענים כי לא נפלו פגמים של ממש בהליך המכירה שניהל הכונס, אלא אדרבה - הבעל הוא שניסה לחבל במשך זמן רב בהליכי הכינוס.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.6.2013 דיווח הכונס למשרד מיסוי מקרקעין אודות מכירת הנכס לרוכשת. כן יצוין שביום 17.7.2013 הוּצא צו ארעי האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור ובבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי.
4.
לאחר עיון בחומר, אינני סבור שנפלה שגגה בהכרעת בית המשפט המחוזי. לאחר החלטת המכירה של בית המשפט לענייני משפחה, ועוד בטרם הובא העניין בפני בית המשפט המחוזי, התקדמו העניינים בקצב כזה שספק אם ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור: בית המשפט חתם על צו המכר, והרוכשת שילמה את מלוא התמורה וקיבלה לידיה את החזקה בנכס. בקשתו של הבעל לעכב את ביצוע המכירה הוגשה לבית המשפט המחוזי רק לאחר כל ההתרחשויות הללו (השוו: רע"א 6243/10 אזולאי נ' וולך (12.9.2010)).
מעבר לכך, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הוסיפו העניינים להתקדם: העסקה דווחה לשלטונות המס, ונראה כי הרוכשת התקשרה עם קבלן בחוזה לשיפוץ בנכס. אף לשיקול מעשי זה יש מעמד באשר לבקשה מהסוג שמונח בפניי. עיון בחומר מלמד כי הכונס לא קיבל את ההמחאה בגובה 10% ששלח המבקש, כפי שנדרש (נספח י"ב לתגובת הכונס). באשר לטענת המבקש כי שלח את ההמחאה עם ההצעה, לא ברור מדוע לא הגיב בבית המשפט קמא להודעת הכונס כי לא קיבל את ההמחאה (ראה סעיף 5 לנספח האמור). התמונה המצטיירת היא כי בשלבים הקריטיים להתפתחות ההליכים המבקש לא פנה לבית השפט. לכך לא ניתן הסבר בבקשה. בנסיבות אלו, נראה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצוע בשל ההיבטים של "מעשה עשוי" במכירת הנכס.
5.
לנוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בהתאם הנני מורה על ביטול עיכוב הביצוע הזמני שניתן על ידי בית משפט זה. בנסיבות העניין, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪ כל אחד (ובסך הכל 12,000 ₪).
ניתנה היום, י"ב
באלול התשע"ג (
18.08.2013
).
ש ו פ ט