בע"מ 5034/20 פלוני נ. משרד עו"ד יעקב סלומון ליפשיץ ושות'

1.

בין המבקשת לבין המשיבים מתברר סכסוך ארוך שנים לגבי זכויות בקרקע שמכרה חברת פיק"א במהלך שנות ה-30 של המאה הקודמת (להלן: הקרקע ו פיק"א ) לסבה של המבקשת. בהליכים משפטיים קודמים נדחו בין היתר טענות המבקשת לגבי היקף זכויותיה בקרקע (ראו גם בע"ם 93/12 עיזבון פלוני נ' פלונית (26.3.2012); בע"ם 9336/08 עזבון פלוני נ' פלונית (9.12.2008)). ביום 11.7.2019 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו הכרעות שניתנו בהליכים קודמים בטלות וסעדים הצהרתיים נוספים לגבי הזכויות בקרקע, בטענה לקיומן של ראיות חדשות המצדיקות בירור נוסף של הסוגיות. ביום 16.7.2019 הורה בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' סגנית הנשיא ש' אייזנברג ) על העברת הדיון בהליך לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, משום ששם נדונו הליכים קודמים בעניינם של הצדדים.

2.

ביום 13.8.2019 הורה בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופט ט' פפרני ) למבקשת להגיש הודעה שבה תבהיר טענותיה לגבי הכרעות קודמות והמותב שקיבל אותן, וציין כי ככל שמבוקש להשיג עליהן יש לשקול לפעול בגדרי הליכי ערעור. אם לא כן, כך נקבע, יש להגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם, תוך מחיקת אותן טענות. עוד צוין כי אחד הנתבעים, משרד עורכי הדין יעקב סלומון ליפשיץ ושות' (הוא המשיב 1 בענייננו (להלן: המשרד )) שייצג את פיק"א (שפורקה מאז), אינו עונה על הגדרת "בן משפחה" ועל כן יש להגיש בקשה נפרדת לצירופו להליך (להלן: ההחלטה מיום 13.8.2019 ). לאחר שחלף המועד לביצוע הוראות בית המשפט בהחלטה מיום 13.8.2019, הגישו חלק מהמשיבים בקשה למחיקת התביעה על הסף. בהמשך לבקשה זו הוגשה הבהרה מטעם המבקשת, שבה ביקשה גם לצרף את המשרד כנתבע, והוגשה גם עמדת המשרד, שהתנגד לצירוף המבוקש. בהחלטה מיום 4.12.2019 דחה בית המשפט את הבקשה לצירוף המשרד להליך בקביעה כי הוא לא צד נדרש לסכסוך וכי במידת הצורך ניתן יהיה לפנות אליו בצווים רלוונטיים לצורך גילוי מסמכים תוך מתן זכות טיעון. בנוסף, בית המשפט הורה על מחיקת טענות מכתב התביעה בנוגע למותב שדן בהליכים קודמים ועל הגשת כתב תביעה מתוקן בהתאם תוך 15 ימים (להלן: ההחלטה מיום 4.12.2019 ). ביום 18.12.2019 הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת כתב התביעה המתוקן עד ליום 2.1.2020 (להלן: בקשת הארכה ) .

ביום 3.1.2020 הגישה המבקשת ערעור על ההחלטה מיום 4.12.2019 (שדומה כי היה צריך להיות מסווג כבקשת רשות לערער) וביום 5.1.2020 הודיעה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה על ההליך הערעורי שנקטה. בפסק דין מאותו יום דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת הארכה והורה על מחיקת התביעה. נקבע כי הגשת ערעור אינה טעם מספק להארכת המועד לתיקון התביעה וכי גם בחלוף המועד שהתבקש – לא הוגש כתב תביעה מתוקן. ביום 17.2.2020 הגישה המבקשת ערעור על ההחלטה להעביר את מקום הדיון ועל פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה.

3.

הדיון בשני ההליכים שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי אוחד, וביום 22.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' ג'יוסי , ח' שרעבי ו נ' סילמן ) את טענותיה. נקבע שאין מקום להתערב בהחלטה להעביר את התביעה לבירור בבית המשפט בחדרה ובהחלטות הדיוניות שהתקבלו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי מצא כי הטענות שהעלתה המבקשת נגד המותב שהכריע בעניינה בעבר ערעוריות במהותן ומעבר לכך צוין כי במקרה דנן הוגש בשעתו ערעור על אותו פסק דין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה בקביעה כי הכרעת בית המשפט לענייני משפחה מבוססת על ממצאים עובדתיים שנבחנו בפירוט. עוד נקבע כי בדין נדחתה הבקשה לצירוף המשרד, הן מהטעמים שצוינו בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה הן בשים לב לכך שלא התבקש סעד אופרטיבי נגד המשרד אלא למעשה נגד החברה שייצג, שחדלה מלהתקיים, ובהינתן שעורכי הדין שייצגו אותה הלכו לעולמם. אשר למחיקת התביעה, צוין כי הערעור הוגש בחלוף הארכת המועד שהתבקשה על ידי המבקשת, וכי ממילא המבקשת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 4.12.2019 לצד הערעור. נקבע כי נסיבות אלו, לצד העובדה כי בית המשפט הורה על מחיקת התביעה, באופן המאפשר הגשת תביעה חדשה אם המבקשת תחפוץ בכך, אינן מצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור. עוד נמצא כי אין מקום להידרש בהליך הערעור לטענות המבקשת בדבר הראיות החדשות שהתגלו.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה מעלה המבקשת טענות לפגמים שהתקיימו בהליכים המשפטיים בעניינה לאורך השנים, ובפרט בהחלטות ובפסקי הדין המתוארים לעיל. המבקשת טוענת כי לא היה מקום להעביר את הדיון בתביעתה לבית משפט לענייני משפחה בחדרה וכי החלטה זו אינה מבוססת ומונעת בירור עובדתי של טענותיה. כן נטען כי בית המשפט לא נדרש לטענות המבקשת ולראיות שהוצגו מטעמה, תוך שהעלה מיוזמתו טענות שחורגות מכתבי הטענות, וכי מחיקת התביעה על הסף היא סעד קיצוני ואינה מוצדקת בנסיבות המקרה. המבקשת מוסיפה וטוענת שיש לאפשר את צירוף המשרד להליך, מפני שלו תפקיד מכריע בבירור טענות המבקשת בעקבות ייצוגו את חברת פיק"א.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.