בע"מ 5038-23 בע"מ 5038-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן), שניתנה ביום 7.6.2023 בגדרו של רמ"ש 21286-05-23, ואשר במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופטת ע' בן-דב ג'וליאן), שניתן ביום 17.4.2023 בע"ר 28807-05-22. בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה נדחה ערעור המבקשות על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הרשמת ד' פסו-ואגו) מיום 17.4.2022, אשר במסגרתה נדחתה טענת פרעתי שהעלו המבקשות ביחס לחוב נטען של אביהן המנוח (להלן: החייב) למשיב.

2.לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). כידוע, רשות ערעור "בגלגול רביעי" תינתן במשורה, מקום בו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות רחבה שטרם ניתנה עליה הדעת, ובהתקיים נסיבות נדירות וקיצוניות (ראו: רע"א 6706/22 שגיא נ' רשות המיסים, פסקה 6 והאסמכתאות שם (24.10.2022)). הבקשה דנן אינה עומדת באמת מידה זו.

4.ביום 14.9.2023, קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה בשאלה משפטית אחת בלבד, והיא:

"קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לזוכה בהליכי הוצאה לפועל יש זכות "להימנע מפעולות כנגד החייב באופן ישיר בשל מערכת יחסים אישית עמו, אך לעמוד על פרעון החוב מיורשיו עימם אפשר שאין לו קשר רגשי כפי הקשר שהיה עם החייב עצמו" (להלן: שאלת זכות הזוכה).

5.בפתח הדברים אציין, כי בניגוד להחלטתי זו תשובת המשיב ותגובת המבקשות, בצירוף הודעתן מיום 31.1.2024, כללו דיון בטענות רבות שבגינן לא ניתנה זכות תשובה. משכך, לא אתייחס לטענות אלו. באשר לשאלת זכות הזוכה, המבקשות טענו כי קביעת בית משפט קמא נוגדת את ההלכה הפסוקה, אינה מבוססת ואינה מוצדקת בנסיבות המקרה דנן. מנגד, המשיב נמנע מלטעון לזכות ההכרעה העקרונית, שהיתה לטובתו. חלף זאת, הוא בחר להתמקד ביישום הכרעה זו על עובדותיו הפרטיקולריות של המקרה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנושא, נחה דעתי כי אין מקום לדון בטענות בעלי הדין במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי". כאמור, הסוגיה העומדת לדיון נוגעת לקביעת בית משפט קמא ממנה עולה כי לזוכה בהליכי הוצאה לפועל עומדת הזכות להימנע מפעולות נגד חייב בשל אופי מערכת היחסים האישית ביניהם, מבלי שהחלטה זו תשליך על יכולתו לגבות את החוב מיורשי החייב. הכרעת בית משפט קמא בשאלת זכות הזוכה אינה נקייה מספקות. עם זאת, המקרה דנן אינו מתאים להכרעה בשאלה זו, ומשכך אותירה, לעת עתה, בלא הכרעה לכאן או לכאן.

7.הדיון בסוגיית הריבית וההצמדה בערכאות קמא, שבקשר אליו עלתה לדיון שאלת זכות הזוכה, התקיים אחרי דחייתה של טענת פרעתי שנטענה על ידי המבקשות. דיון זה התמקד בנסיבות המקרה הפרטניות, ובפרט בהתנהלות המבקשות בהליך וביחסים שבין המשיב לחייב, אבי המבקשות, טרם פטירתו. לפיכך, קביעת בית משפט קמא נעשתה מעבר לנדרש, זאת מאחר שטענת פרעתי שנטענה על ידי המבקשות נדחתה כאמור, ועל כן ניתן היה לדחות את טענותיהן בנושא הריבית וההצמדה – וטענות אלו אכן נדחו בערכאות קמא – מבלי להכריע בשאלת זכות הזוכה. מאחר שמדובר בשאלה משפטית שכלל לא נדרשה להכרעה במחלוקת בין בעלי הדין, היא אינה יכולה להוות בסיס למתן רשות ערעור "בגלגול רביעי" (ראו: רע"א 4814/20 מגדל טופ – נדל"ן בע"מ נ' סלומון (12.8.2020)). כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

8.הבקשה נדחית אפוא. בשל העובדה ששני הצדדים חרגו מהאמור בהחלטתי מיום 14.9.2023, לא אעשה צו להוצאות. כמו כן אמנע, בפעם הזו, מלחייב את בעלי הדין בהוצאות לטובת אוצר המדינה.