בע"מ 5132/12 פלוני נ. פלוני

בבקשה זו. ביום 19.6.2012 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה. בקשה זו נדחתה ביום 25.6.2012 תוך שנקבע, בין היתר, ש"פסק הדין ניתן בחודש מרץ 2012... היה די זמן להגשת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע". בקשה חדשה לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ביום 27.6.2012 (כב' השופט ש' שוחט ). נקבע כי המבקשת לא הצביעה על כל נזק ממשי מבוסס שעלול להיגרם לקטין אם תועבר המשמורת לאביו. צוין כי לכאורה לא נפל פגם בעובדה שהקטין לא העיד לפני בית המשפט, ואין בדבר כשלעצמו כדי להצביע על פסול בדרך קבלת ההחלטה. אף בית המשפט המחוזי נתן דעתו לשיהוי שבהגשת בקשת עיכוב הביצוע, והסכים עם הדעה שהובעה על ידי בית המשפט המחוזי. מכאן הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקשת שגו ערכאות קמא משדחו את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען כי העיכוב בניהול הליכי הערעור ועיכוב הביצוע נבע עקב חילופי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, עיכוב שלא נבע מכל מחדל של המבקשת. הודגש כי במסגרת הדיון בשאלת המשמורת לא נבחן רצונו של הקטין, אשר על פי הנטען אינו חָפץ לעבור למשמורת אביו.

נתבקשה ונתקבלה תגובת המשיב. לטענתו, המבקשת נוקטת בהליכים בחוסר תום לב, ואף עשתה לעצמה דין עצמי בהגישה ערעור בזכות טרם החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד. צוין כי עיכוב ביצוע של ההליך יוביל בפועל לפגיעה חמורה בקטין.

בהערת אגב יצויין כי כתבי הטענות רוויים בטענות מטענות שונות של הצדדים האחד כנגד השני. נוכח תוכנן של הטענות ומהותן, לא מצאתי לנכון להביאן במסגרת החלטתי זו.

4.

טרם הכרעה יש להבהיר את המסגרת הדיונית של הבקשה. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין יש לפנות ראשית לערכאה המבררת, ובאם זו דוחה את הבקשה יש לפנות בבקשה חדשה לערכאת הערעור – במקרה זה, בית המשפט המחוזי - לבירור חדש. ברור חדש שכזה אינו מהווה בחינה ערעורית על החלטת בית משפט קמא, אלא בבדיקה עצמאית של ערכאת הערעור (וראו יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995), בעמ'

862-863). במובן זה, הבקשה המונחת לפני הנה בחינה ערעורית ראשונה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את הביצוע. על כן, ושלא כטענת המשיב, אין המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", על כל המשתמע מכך (וראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3)123).

במוקד ההליכים בתיק זה קטין, אשר על פי החומר המונח לפני ניחן בכישורים התנהגותיים יוצאים מן הכלל, ובשל חטא שלא חָטַא, מוצא עצמו בעינה של סערה משפטית המתחוללת בין הוריו, משל היו שניים האוחזין בטלית – אך כמובן, לא החפץ עסקינן. ניתן רק לשער את הלכי הנפש המתחוללים בליבו שעה שעליו להעתיק את מקום מגוריו ובשעה שמשתנה זהות המשמורן עליו.

אם תתקבל בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת הערעור, ואם יתקבל הערעור, אשר הטענות העולות בו אינן קלושות – וזאת מבלי להביע כל עמדה – הרי

שהקטין ישוב למשמורת אמו. במצב דברים זה, אינני סבור כי טובתו מאפשרת לעשותו כמטלטלין הנישאים ממקום למקום, וזאת חרף ההלכה שעצם הגשת ערעור לא תעכב את ההחלטה עליה מערערים. ודוק, מאזן הנוחות נבחן גם מנקודת מבטו של הקטין . אין המדובר בשאלה האם טוב לו יותר בחזקת אמו או אביו, אלא האם קיימת אפשרות שהקטין ייפגע באם יעבור למשמורת אביו, ולאחר מכן ישוב למשמורת אמו. סבורני כי אין להקל ראש בחשש האמור בשלב זה ובנסיבותיו של המקרה.

5.

אשר על כן מוצא אני לנכון לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הנני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וזאת עד להכרעת בית המשפט המחוזי בסוגיית הארכת המועד. היה ותינתן הארכה כאמור – ושוב מבלי להביע כל עמדה בנדון – יעוכב הביצוע עד להכרעה בערעור, תוך מתן עדיפות לשמיעת התיק. בהקשר זה יצויין כי נדמה שמתן החלטה בכגון דא אינו אמור לארוך

זמן רב כלל וכלל. לכן, סבורני כי ניתן היה להמתין בנסיבות תיק זה תקופה נוספת, האמורה להיות קצרה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.