בע"מ 5254/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור מיום 30.7.14 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ברון ) מיום 25.7.14 בעמ"ש 21123-07-14, בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט שקד ) מיום 25.5.14 בת"ע 39959-10-12 עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי. עניינה של הבקשה בקשת צו לקיום צוואה מטעם המשיבה, והתנגדות לקיום הצוואה מטעם המבקשת. מדובר בפרשה עצובה שבה – על פני הצוואה – הודרה בת מירושת אביה בשל סכסוך ביניהם.

ב.

המבקשת היא בתם של המשיבה והמנוח, אשר נפטר ביום 6.4.12 והותיר אחריו מספר צוואות; על צוואה מיום 23.2.10 נסב הדיון בבית המשפט לענייני משפחה

(להלן צוואת 2010 ), ואילו צוואה נוספת מיום 13.6.09 נזכרה גם היא בפסק הדין נוכח דמיונה לזו משנת 2010 ( להלן צוואת 2009 ), וכיון שגם בה, בדומה לצוואת 2010, הודרה המבקשת מירושתו של המנוח, ואולם היא לא נדונה כשלעצמה בהליך דנא. לאחר שסקר את טענות הצדדים ועל סמך הראיות והעדים שהובאו בפניו, קבע בית המשפט לענייני משפחה כך:

"צוואת המנוח (צוואת 23.2.10 – א"ר) הינה צוואת אמת המשקפת את רצונו החופשי של המנוח ואת הבחירה שביקש לעשות. מסקנה זו איננה נגזרת רק משום שהנתבעת לא השכילה להוכיח את טענותיה, אלא אף משום שהוכח בפני – על ידי עדים שאין להם כל עניין או אינטרס – כי צוואת המנוח, צוואת אמת היא (פסקה 78 להכרעת הדין).

על כן, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה לענייני משפחה לקיום צוואת 2010 ודחה את התנגדות המבקשת.

ג.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישה המבקשת ערעור, אשר טרם נדון, ובצידו בקשת עיכוב ביצוע. ביום 25.7.14 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בציינו כי "לא ניתן לומר כי המערערת במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע הניחה תשתית כלשהי לאפשרות שהערעור יתקבל"; כך, כיון שהמבקשת לא נתנה דעתה בערעור לצוואת 2009, חרף הדמיון בינה לבין צוואת 2010 למעט אזכור אגבי, וכי, אף אם יתקבלו טענותיה לעניין היעדר תוקפה של צוואת 2010, עדיין תעמודנה קביעותיו של בית המשפט לעניין צוואת 2009 – אשר גם בה, כאמור, בחר המנוח שלא לכלול את המבקשת. בקשה לעיון חוזר נדחתה (החלטת השופט טובי מ-28.7.14).

ד.

בבקשה זו טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בהתייחסותו לצוואת 2009 אשר כלל לא עמדה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, ועל כן אין לה נפקות לענייננו. אשר לממצאיו של בית המשפט לענייני משפחה נטען, כי "אין להן תימוכין ממסד עד טפחות", וכי פסק הדין כולל "מסקנות ביניים תלושות מן המציאות ללא אחיזה בעובדה ובמשפט" (פסקה 17) (חבל שננקט סגנון כזה, גם אם מטבעו של ערעור חולקת המערער על שנפסק). אשר למאזן הנוחות נטען, כי אם לא תתקבל הבקשה תבריח המשיבה את נכסיו הרבים של המנוח, הכוללים, כך נטען, 14 דירות בתל אביב, 3 דירות בחיפה, חשבונות בנקים בסכומים של 146,000$ לכל הפחות ועוד.

ה.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים, אין בידי להיעתר לה. אשר לסיכויי הערעור, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, ענייננו בערעור הנסב על ממצאים עובדתיים, ועל כן עסקינן במשוכה גבוהה שעל המבקשת לחלוף על פניה (ראו ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן (26.11.12)). אשר למאזן הנוחות, טענות המבקשת לנזק שייגרם לה, כיוון שהמשיבה – כך נאמר – תבריח את נכסי המנוח, נטענו – כך חוששני – ללא ביסוס עובדתי. יוער, כי אף שעזבונו של המנוח כולל בתוכו מקרקעין ונכסים שונים ולא רק כספים נזילים, העברתם של המקרקעין והנכסים אינה בלתי הפיכה על פניה, ומגלמת נזק כספי בר-פיצוי במידת הצורך; על כן, הלכה היא שאלמלא טעם מיוחד, שלא הועלה כאן, אין להיעתר במקרים מעין אלה לבקשות לעיכוב ביצוע (ע"א 1626/11 ברש נ' שר , פסקה 4 (2.5.11)); ע"א 1612/11 עזבון המנוח איטה ברנהולף נ' יעקב אוחנה , פסקה 8 (8.5.11)).

ו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.