בע"מ 5444-23 בע"מ 5444-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.4.2023 (עמ"ש 8992-12-22, סגן הנשיאה א' קולה והשופטים ד' צרפתי ו-א' זגורי). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 21.11.2022 (תמ"ש 25526-02-22, השופטת ג' ג'בארין כליפה).

2.ההליך שבפני נסב על מחלוקת ארוכת שנים הניטשת בין המבקש לשתיים מאחיותיו, שאחת מהן היא המשיבה. עיקרי הדברים הנוגעים למחלוקת זו תוארו בהחלטה קודמת שנתתי ביום 24.3.2022 (בע"ם 1268/22), ולפיכך יובאו עיקרי העובדות בקצרה. הצדדים חלוקים בנוגע לזכויות בחלקת מקרקעין (להלן: המקרקעין) שהייתה שייכת לאביהם המנוח (להלן: המנוח). בשנת 1973 ניתן צו ירושה אשר במסגרתו ירשו שבעה מילדיו של המנוח, ביניהם הצדדים בהליך שבפני, את הזכויות במקרקעין. על רקע זה, הגישו המשיבה ואחות נוספת (להלן יחדיו: האחיות) תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. האחים התנגדו לפירוק השיתוף וטענו, בין היתר, כי האחיות ויתרו על זכויותיהן בירושת המנוח. לאחר שקיים הליך הוכחות, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתן של האחיות ביום 20.12.2012 (תמ"ש 6941/00, השופט א' כנעאן) (להלן: פסק הדין בעניין פירוק השיתוף). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא הוכח שהאחיות ויתרו על זכויותיהן במקרקעין, וכי הן זכאיות לדרוש את פירוק השיתוף בהם. בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק השיתוף במקרקעין בהתאם למפת מדידה שהגיש מומחה מטעם האחיות לפיה מגרש 52/1, המהווה חלק מהמקרקעין, יועד לאחיות (להלן: המגרש). יצוין כי בית המשפט לענייני משפחה מתח ביקורת על האחים ויורשיהם, אשר לא שיתפו פעולה עם ההליך והערימו קשיים על קידומו.

3.בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 3.1.2022 (השופטת ג' ג'בארין כליפה). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.1.2022 (רמ"ש 30289-01-22, סגן הנשיא א' קולה). לבסוף, בקשת רשות ערעור נוספת שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחתה על-ידי ביום 24.3.2022 (בע"ם 1268/22, שנזכר לעיל).

4.ביום 11.2.2022 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לסילוק יד ולפינוי של המבקש וקרוב משפחה נוסף (אחיין של המשיבה) מהמגרש – היא התביעה העומדת ביסוד ההליך דנן. המשיבה צרפה לתביעתה החלטה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגלבוע, לפיה ביום 22.3.2021 אישרה הוועדה את התכנית של המודד. המבקש מצדו טען בכתב הגנתו, בין היתר, כי הגיש ערר על ההחלטה מיום 22.3.2021, ועל כן חלוקת המקרקעין טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ויש לדחות את התביעה.

5.ביום 21.11.2022 התקיים דיון קדם משפט בבית המשפט לענייני משפחה. בפתח הדיון ציין בא כוח המשיבה כי האחיין פינה את המגרש, ובהתאם לכך הורה בית המשפט על מחיקתו מכתב התביעה. המשיבה טענה כי יש להורות על סילוק ידו של המבקש מהמגרש בהתאם לפסק הדין בעניין פירוק השיתוף, ובשים לב לכך שהוועדה לתכנון ולבניה אישרה את התכנית של המודד. מנגד, ציין המבקש כי הגיש ערר על החלטתה של הוועדה לתכנון ולבניה, וטען כי הליכי התכנון והבנייה טרם הושלמו. עוד טען המבקש כי פסק הדין בעניין פירוק השיתוף כפוף לאישור התכנית בוועדה לתכנון ולבנייה, ועל כן, לגישתו לא ניתן להיעתר לתביעה לסילוק ידו מהמגרש.

6.בו ביום קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיבה וקבע כי פסק הדין בעניין פירוק השיתוף הפך חלוט וכי חלוקת המקרקעין בהתאם אליו אף קיבלה ביטוי במישור התכנוני. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי מפסק הדין בעניין פירוק השיתוף עולה שהמגרש מושא המחלוקת הוא היחיד שנותר פנוי במקרקעין, בעוד יתר המקרקעין נתפסו על-ידי בעלי הזכויות האחרים, לרבות המבקש. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי אמנם המבקש הגיש ערר על החלטת הוועדה לתכנון ולבנייה, אך מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ועדת הערר עולה כי יושב ראש הוועדה ציין שתשריט החלוקה תואם את פסק הדין בעניין פירוק השיתוף. בית המשפט לענייני משפחה הבהיר כי לא הוצגה לו כל החלטה המבטלת את ההחלטה המאשרת את החלוקה או את פסק הדין בעניין פירוק השיתוף, ועל כן לאחיות עומדת הזכות להחזיק בו, ולדרוש את סילוק ידו של המבקש ממנו.

7.המבקש הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה כאמור בפתח הדברים. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה טעות עובדתית או משפטית בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ודחה את ערעורו של המבקש בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש מעלה טענות כלפי העיתוי שבו ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה – מיד בתום ישיבת קדם המשפט. לשיטת המבקש, מתן פסק הדין בשלב זה, פוגעת בזכותו לטעון ולהביא את ראיותיו. כמו כן, המבקש חוזר על טענותיו לפיהן אין תוקף לפירוק השיתוף ולתוכנית החלוקה של המודד ללא השלמת הרישום בוועדת התכנון והבנייה. המבקש מוסיף ומלין על מסקנותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות, וטוען כי נגרם לו עיוות דין.

9.ביום 7.9.2023 הגישה המשיבה תשובה לבקשה. המשיבה טוענת כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה מתן פסק הדין בשלב קדם המשפט מעורר שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית. זאת, בשים לב לכך שתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), מסמיכה את בית המשפט, במפורש, ליתן פסק דין, כבר בשלב זה, אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל. לשיטת המשיבה, המקרה דנן נמנה במובהק על סוג המקרים שבהם ראוי ונכון לעשות שימוש בסמכות זו, ולא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ודאי לא כזה העולה כדי עיוות דין. המשיבה מדגישה את ההתדיינות רבת השנים בין הצדדים וטוענת כי מאז שניתן פסק הדין בעניין פירוק השיתוף בשנת 2012 מסרב המבקש לפנות את המגרש תוך נקיטת הליכים משפטיים בלתי פוסקים ושימוש לרעה בהליכי משפט.

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב, או לשם מניעת עיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין בשלב קדם המשפט מעוגנת בתקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות. ככל שהתעוררה שאלה עקרונית הנוגעת לאופן הפעלתה של סמכות זו, הדברים הובהרו בעניין בע"ם 7367/22 פלונית נ' פלונית (26.1.2023) (להלן: בע"ם 7367/22). בפסק דין זה הובהר כיצד על בתי המשפט להפעיל את סמכותם בכל הנוגע למתן פסק דין מיד לאחר קדם המשפט בהתאם לתקנות החדשות. אם כן, יש לדחות את טענת המבקש לפיה בית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך ליתן פסק דין מיד לאחר דיון קדם המשפט. כמו כן, ככל שבקשת רשות הערעור התמקדה בצורך להבהיר את המצב המשפטי – הרי שזה הובהר די צורכו בפסק הדין האמור.

11.האמת ניתנת להיאמר, כי עולה מבע"ם 7367/22 שעל בית המשפט המבקש לעשות שימוש בסמכות זו לציין בפני הצדדים את האפשרות שייתן פסק דין בשלב מוקדם של ההליך, דבר שלכאורה לא נעשה במקרה דנן. אולם, אף אם בית המשפט לענייני משפחה טעה באופן החלת התקנה הרלוונטית, הרי שמדובר בטעות ביישום הדין, אשר כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: בע"ם 6276/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (8.7.2014); בע"ם 2083/16 פלונית נ' פלוני, פסקה 20 (10.5.2016)). בשלב זה, נותר אך לבחון האם נגרם למבקש עיוות דין. אף על שאלה זו אני משיבה בשלילה. בענייננו המחלוקת שנדרשה להכרעה הייתה משפטית גרידא – בכל הנוגע לשאלת תוקפו של פסק הדין בעניין פירוק השיתוף – ובית המשפט לענייני משפחה יכול היה להכריע בה על סמך העובדות שבפניו. זאת, לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להעלות את טענותיהם לגוף הסכסוך הן בכתבי הטענות והן בישיבת קדם המשפט.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות ומתוך תקווה לסיים את ההתדיינות בין הצדדים, שהם כאמור אחים, אין צו להוצאות.