רע"א 246-24 רע"א 246-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה י' שפסר) מיום 14.8.2023 בת"א 13079-01-21, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן פסק דין חלקי נגד המשיבים 4-1.

רקע עובדתי

1.עניינו של ההליך בתביעה כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבים 4-1 ונגד המשיבות הפורמליות 2-1, בה עתרה לחייבם, יחד ולחוד, בפיצוי בסך של 12.5 מיליון דולר, בגין אובדן של שני יהלומים נדירים שבבעלותה (להלן: היהלומים). המבקשת היא חברה זרה העוסקת, בין היתר, במסחר ביהלומים. אף המשיבה הפורמלית 1 (להלן: החברה) והמשיבה 3 הן חברות העוסקות במסחר יהלומים ותכשיטים, המצויות בשליטת המשיבים 1 ו-4, בהתאמה, המכהנים בהן כדירקטורים יחידים. המשיבים 2 ו-4 הם בניו של המשיב 1, והמשיבה הפורמלית 2 היא מבטחת היהלומים. בכתב התביעה המתוקן נטען כי היהלומים נמסרו למשיבים 4-1 ולחברה (להלן יחדיו: המשיבים) לצורך איתור רוכשים עבורם, ואבדו בעת שהיו בחזקתם. עוד נטען, כי המשיב 2 שימש שלוח של המשיבים ביחסיהם עם המבקשת, וכי מרגע מסירתם עברה האחריות ליהלומים לכתפי המשיבים, האחראים כלפי המבקשת ביחד ולחוד, בין היתר מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); בהיותם שומרי שכר של היהלומים; ומכוח הכלל "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודה.

2.בכתב הגנתם של המשיבים, הובהר כי החברה מסכימה כי קמה לה חובה כלפי המבקשת להשיב לה את היהלומים. בכל המתייחס לחבותם של המשיבים 4-1 כלפי המבקשת נטען, בעיקרו של דבר, להעדר יריבות. נטען כי המבקשת העבירה את היהלומים בעסקת קונסיגנציה לחברה ועמה בלבד הייתה התקשרותה. בתוך כך, נטען כי המשיב 2 פעל בשליחות החברה בלבד; כי המבקשת לא קיימה מעולם כל קשר עם המשיבים 4-3 וכי לא נוצרה עמם כל יריבות; כי החברה והמשיבה 3 מנהלות את ענייניהן במובחן אחת מרעותה; כי המשיבים 1 ו-4 פועלים באמצעות חברה בבעלותם ולא הועלתה טענה להרמת מסך ההתאגדות; כי אין די באובדן היהלומים על מנת לייחס אשם אישי או חבות חוזית בעניינם של המשיבים 4-1; וכי טענת המבקשת לפיה המשיבים הם "שומרי שכר" נטענה בעלמא.

3.ביום 18.6.2023 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למתן פסק דין חלקי נגד המשיבים, בה עתרה לחייבם במלוא סכום התביעה ובהוצאות משפט. בבקשה נטען, כי כפי שמשתקף מכתבי הטענות וממסמכים שיצאו תחת ידיהם של המשיבים עצמם, לא יהיה בניהול ההליך עד תום כדי להשליך על השאלות הטעונות הכרעה. עוד נטען, כי לצד אישורה של החברה את אחריותה לפיצוי המבקשת, הטענות שעלו בכתב ההגנה סותרות זו את זו, ואף מלמדות על חבותם של המשיבים 4-1. לפיכך, נטען כי יש לחייב את המשיבים בפיצוי המבקשת ביחד ולחוד.

4.בתשובה לבקשה למתן פסק דין חלקי, הודתה החברה באחריותה כלפי המבקשת, אך טענה כי יש לדחות את הבקשה בהתייחס למשיבים 4-1. נטען כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק מתן פסק דין חלקי ואף לא כזה המצדיק הרמת מסך. כך ביתר שאת, משעה ששוררת מחלוקת עובדתית ומשפטית באשר לאחריות המשיבים 4-1 לאובדן היהלומים. כן נטען כי מתן פסק דין חלקי יפגע בזכות הגישה של המשיבים 4-1 לערכאות ולקבלת יומם בבית המשפט. בתוך כך, טענו המשיבים כי יש לדחות את טענת המבקשת ל"הגנת בדים", בהדגישם כי יש לברר את המחלוקת לגופה בטרם טענה כזו תוכל להישמע. כן נטען, כי נדרש בירור עובדתי לצורך ייחוס התרשלות ואחריות אישית למי מהמשיבים 4-1 מכוח דיני השומרים או דיני השליחות.

5.בתגובתה לתשובת המשיבים, טענה המבקשת כי המחלוקת שמנסים המשיבים לצייר היא מחלוקת "מעושה" ומלאכותית שאין בה, כשלעצמה, כדי למנוע מתן פסק דין חלקי. בתמצית נטען, כי לכלל המשיבים היה אינטרס כלכלי בעסקה עם המבקשת, וכי די בכך כדי לבסס את אחריותו של כל אחד מהם, הן מכוח היותם "שומרי שכר" של היהלומים והן מכוח מעורבותם המשותפת בעסקה – אותה הוביל המשיב 2.

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

6.בהחלטתו מיום 14.8.2023, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן פסק דין חלקי בהתייחס לחברה בלבד, ודחה אותה בהתייחס למשיבים 4-1. בית המשפט המחוזי עמד תחילה על סמכותו ליתן פסק דין חלקי, וציין כי בעוד סמכות זו עוגנה בתקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), אין בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) הוראה מקבילה. עם זאת, ובהסתמך על פסיקת הערכאות הדיוניות, הוסיף בית המשפט המחוזי כי הסמכות ליתן פסק דין חלקי חלה גם מכוח התקנות החדשות. צוין, כי על פי רוב יינתן פסק דין חלקי כאשר הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, באופן שברור כי לא קיימת מחלוקת בעניינם – ואולם ייתכנו מקרים בהם יינתן פסק דין חלקי בעניין השנוי במחלוקת, ככל שהמשך הדיון בסוגיה אינו צפוי לשנות את הממצאים בעניינה. בנסיבות דנן נקבע, כי משהודתה החברה באחריותה כלפי המבקשת, מדובר במקרה מובהק בו יינתן פסק דין חלקי המחייב אותה בסכום התביעה. מנגד, באשר למשיבים 4-1 נקבע, כי טענות הצדדים מלמדות על קיומן של מחלוקות עובדתיות ומשפטיות באשר לנסיבות אובדן היהלומים, כמו גם אחריותו של כל אחד מן המשיבים, שלא ניתן להכריע בהן בטרם נשמעו הראיות. לפיכך, נדחתה הבקשה למתן פסק דין חלקי נגד המשיבים 4-1.

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

7.בבקשה שלפניי עותרת המבקשת למתן פסק דין חלקי המחייב את המשיבים 1-4, ולחלופין את המשיבים 2 ו-3 או המשיב 2, בסכום התביעה, ביחד ולחוד. לשיטת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הבקשה למתן פסק דין חלקי ביחס למשיבים 4-1, זאת, בין היתר, בהסתמכו על רף הוכחה שמעבר ל"ספק סביר", חלף בחינת התשתית העובדתית שהובאה לפניו בראי מבחן "מאזן הסתברויות". עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי פירש את הסמכות ליתן פסק דין חלקי, באופן ההופך סמכות זו הלכה למעשה ל"אות מתה", ומנוגד לאינטרס הציבורי. בהקשר זה הטעימה המבקשת, כי סמכות זו מאפשרת ליתן פסק דין חלקי גם מקום שבו שוררת מחלוקת עובדתית מלאכותית ומעושה – והיא מעוגנת במקורות שונים; בתקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות הנוגעת למתן פסק דין חלקי בשלב קדם משפט, ובסמכותו הטבועה של בית המשפט. לגופו של עניין נטען, כי עיון בתשתית העובדתית הקיימת בתיק – לרבות במסמכים שסיפקו המשיבים עצמם – מוליך למסקנה שאין צורך בבירור עובדתי נוסף או שמיעת ראיות, שלא יהיה בהם כדי להפחית מחבות כלל המשיבים כלפי המבקשת, אלא משום חתירה תחת יעילות הדיון. זאת, הן מכוח בסיס החבות העיקרי המתואר בכתב התביעה, לפיו המשיב 2 פעל כשלוחם של המשיבים; והן מכוח בסיס החבות הנוסף, הנובע מאחזקתם ושמירתם של המשיבים את היהלומים. בהקשר זה נטען כי הגם שפעלו במשותף, בחרו המשיבים "להקריב" את החברה במטרה "למלט" את יתר המשיבים.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית המורות על המשך בירור של ההליך לגופו – לרבות החלטות המורות על דחיית בקשה למתן פסק דין חלקי. התערבות בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או שקיים חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו: רע"א 5500/23 פלונית נ' ג'ונסון אנד ג'ונסון, פסקה 8 (10.10.2023); רע"א 3110/23 אביאל נ' דיין, פסקה 12 (18.9.2023); רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור, פסקה 12 (21.5.2023)). כפי שאפרט, לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם מקרים חריגים אלה.

הסמכות ליתן פסק דין חלקי

10.פסק דין חלקי הוא החלטה החותמת את הדיון לגבי חלק מבעלי הדין או חלק מן הסעדים שהתבקשו בתביעה, וחלים עליה הדינים החלים על פסק דין (ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 362 (1997); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 107 (מהדורה שלישית 2012)). ההבחנה בין פסק דין חלקי לבין החלטה אחרת נעוצה בסופיות ההחלטה, ובשאלה האם ניתן או נשלל בגדרה סעד (ראו למשל: ע"א 105/22 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' עיריית חיפה, פסקה 7 (8.5.2022) (להלן: עניין ההסתדרות הרפואית); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 849-848, 892-891 (מהדורה שלוש-עשרה 2020)). סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין חלקי עוגנה בעבר, באופן מפורש, בתקנה 191 לתקנות הישנות, שקבעה כדלהלן:

"בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור".

הוראה זו הושמטה מן התקנות החדשות. כנגד הסרתה ביצע מתקין התקנות שינוי אחר, שנועד לבטא את עמדתו כי לא חל שינוי בסמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין חלקי בכל שלב משלבי הדיון. כך, בעוד שתקנה 1 לתקנות הישנות הגדירה "החלטה" כ"פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט", בתקנה 6 לתקנות החדשות שונתה הגדרה זו כך שתכלול "פסק דין, פסק דין חלקי וכל החלטה אחרת". ההגדרה האמורה רלבנטית, בין היתר, לתקנה 129(א) לתקנות החדשות, הקובעת את סמכותו הכללית של בית המשפט ליתן החלטה – לרבות פסק דין חלקי – "בתום הדיון בכל הליך".

11.תקנה אחרת שעיגנה בעבר את סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין חלקי, בשלב קדם המשפט, היא תקנה 143(9) לתקנות הישנות, שקבעה כי: "בקדם-משפט או לצורכי קדם-משפט מוסמך שופט [...] (9) ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה". נוסחה המעודכן של הוראה זו, היא תקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות, קובע את סמכותו של בית המשפט, כבר בשלב קדם-המשפט, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, "למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה או לתת פסק דין אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". בפסק הדין שניתן בבע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית (26.1.2023) (להלן: עניין פלונית), עמד בית משפט זה על פרשנותה של הוראה זו בגלגולה החדש, וציין כי הגיונה של תקנה 143(9) לתקנות הישנות, שלפיו מקום בו לא תצמח תועלת מהמשך בירור ההליך יש להכריעו כבר בשלב קדם המשפט – יפה גם להוראה החדשה.

12.אשר לאמות המידה למתן פסק דין חלקי – ובהמשך לכללים שהותוו בפסיקה על יסוד התקנות הישנות – נקבע בעניין פלונית כי פסק דין חלקי יכול שיינתן בשלב קדם המשפט, לא רק במקרים בהם מודה הנתבע בחלקים מכתב התביעה, אלא גם כאשר כתבי הטענות מעלים מחלוקת בין הצדדים – ובלבד שמדובר במחלוקת משפטית ולא עובדתית, שאם לא כן יידרש בירורה של המחלוקת במהלך המשפט גופו (שם, בפסקה 12; ראו גם: רע"א 6327/12 ניב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, פסקה 22 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (1.9.2013) (להלן: עניין ניב); רע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד ס(3) 245, 258 (2005); דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 499, 510, 518 (1991)). ככלל, במקרה של מחלוקת, הפעלת הסמכות ליתן פסק דין חלקי תיעשה בזהירות, ותישמר למקרים בהם סבור בית המשפט שעל אף קיומה של מחלוקת, אין טעם או תוחלת בבירורה (ראו: עניין ההסתדרות הרפואית, בפסקה 7; רע"א 7725/02 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(1) 379, 382 (2002); ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' אליהו, פ"ד מו(4) 154, 163 (1992); ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' ברמן, פ"ד מד(2) 346, 349 (1990)). מקום בו המחלוקת נוגעת לתשתית העובדתית שביסוד התביעה, השימוש בסמכות זו ייעשה במקרים חריגים אף יותר, בהם ברור כי שמיעת ראיות בעניינה לא תניב תועלת משפטית (עניין ניב, בפסקאות 3-2 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל). למותר לציין, כי פסק דין חלקי יינתן רק לאחר שאפשרות לתתו הועלתה על שולחן הדיונים, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע את עמדתם (עניין פלונית, בפסקה 30; בע"מ 5444/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (18.10.2023).

מן הכלל אל הפרט

14.במקרה דנן, בעוד שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למתן פסק דין חלקי נגד החברה – נקבע כי לא ניתן לתת פסק דין חלקי נגד המשיבים 4-1, בטרם יקוים דיון הוכחות. כך נקבע לנוכח המחלוקת העובדתית השוררת בין הצדדים בדבר נסיבות אובדן היהלומים, בדבר היחסים המשפטיים בין המשיבים, ובדבר חבותו של כל אחד מהם כלפי המבקשת. לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה זו של בית המשפט המחוזי, שהתבססה על בחינה מעמיקה של כתבי הטענות של הצדדים. בית המשפט המחוזי יישם הלכה למעשה את אמות המידה החלות על מתן פסק דין חלקי, על יסוד המצע העובדתי שהונח לפתחו בכתבי הטענות, ובתוך כך הבהיר לעניין חבותם של המשיבים 3-2 כלפי המבקשת, כי בשלב זה לא ניתן להסיק מסקנות מובהקות באשר לעובדות המקרה והמשמעויות המשפטיות הנגזרות מהן. עוד קבע, כי טענות המבקשת בעניינם של המשיבים 1 ו-4 לא צלחו את רף הוכחה הנדרש ליתן פסק דין חלקי נגדם בשלב זה. הווה אומר, לא ניתן להכריע בשלב זה כי כתב ההגנה מטעם המשיבים "אינו מגלה הגנה כלל", כנדרש בתקנה 63(ב)(16) לתקנות החדשות. ואכן, עיון בטענות המבקשת, הנסמכות על כתבי הטענות ועל מסמכים חיצוניים להם, אינו מעלה תמונה בהירה דיה המאפשרת ליתן פסק דין חלקי נגד המשיבים 4-1 בשלב זה של הדיון. לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק סטייה מהכלל הנזכר לפיו לא יינתן פסק דין חלקי בשלב קדם המשפט מקום בו שוררת מחלוקת מהותית בין הצדדים, לא כל שכן לנוכח אופייה העובדתי של המחלוקת שבענייננו, אשר בירורה עשוי להשליך על השאלות הטעונות הכרעה בהליך.

15.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.