רע"א 5500-23 רע"א 5500-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אילני) בת"א 21383-12-18 מיום 26.6.2023, בה נדחתה בקשה מטעם המבקשת למתן פסק דין כנגד המשיבות 3-1 בהתבסס על תקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות" או "תקנות סדר הדין האזרחי").

הרקע הרלוונטי לבקשה

1.עניינו של ההליך נושא בקשת רשות הערעור הוא בתמצית בתביעה שהגישה המבקשת ביום 10.12.2018, כנגד המשיבות 3-1 (להלן: "המשיבות"), יצרניות ומשווקות של תכשירים רפואיים. במסגרת התביעה טוענת המבקשת כי נטלה תכשירים רפואיים לטיפול במחלת הסכיזופרניה המיוצרים ומשווקים על-ידי המשיבות (להלן: התכשירים), וכי בעקבות זאת הורע מצבה הפיזי והנפשי. כך, בין היתר טענה המבקשת כי התכשירים שווקו ללא אישור של משרד הבריאות וללא אישורים מקצועיים כנדרש; כי התכשירים נרשמו לה כחלק מניסוי קליני שערכו המשיבות וזאת ללא ידיעתה ומבלי לקבל את הסכמתה; כי בעלון לצרכן חסר מידע רלוונטי אודות הסכנות ותופעות הלוואי בנטילת התכשירים. לטענתה, לאחר שנטלה את התכשירים מצבה הרפואי והנפשי התדרדר באופן בלתי הפיך.

יצוין כי התביעה הופנתה גם כנגד נתבעות נוספות, הן המשיבות6-3, שלפי הטענה רשמו לה את התכשירים הללו תוך הסתרת מידע לגביהם.

2.בכתב ההגנה מטעמן טוענות המשיבות בין היתר כי המבקשת כלל לא השתמשה בתכשירים שיוצרו על ידיהן כי אם בתכשיר דומה שיוצר בהכנה רוקחית; כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של המבקשת לבין נטילת התכשירים; וכי כלל לא ברור שמצבה התדרדר באופן המתואר על-ידיה. לחלופין, טוענות המשיבות שהליקויים הבריאותיים שתיארה המבקשת הם תופעות לוואי מוכרות המופיעות בעלון לצרכן.

כמו כן, המשיבות דחו את הטענה כי נערך ניסוי קליני על המבקשת. לטענתן, הן עמדו בכל דרישות הרישום והשיווק של משרד הבריאות, ואף העלון לצרכן אושר על ידי משרד הבריאות. לבסוף, המשיבות טוענות שהתיאורים המדעיים שהציגה המבקשת לאורך כתב התביעה בתמיכה לטענותיה בדבר הנזק שהתכשירים גורמים – הם שגויים. בהמשך לכך, ביום 15.3.2023, הגישו המשיבות ארבע חוות דעת של מומחים מהתחום הפסיכיאטרי, הפרמקולוגי, הפנימי והאנדוקריני העוסקות בשאלות הרפואיות נושא התביעה.

3.ביום 11.6.2023 הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין בטענה שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה. המבקשת הפנתה לתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט לתת פסק דין כבר בשלב קדם המשפט "אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". לטענתה, הגנת המשיבות היא "הגנת סרק", והמסמכים שהגישו הם מסמכים כוזבים המקיימים "חזקת שקר". לכן, טענה המבקשת, למשיבות אין כל ראיות להגנתן והן מנהלות את ההליך רק כדי "להלך אימים על התובעת ו/או לשבש [את] הליכי משפט, לגרום לסחבת ולעיכובו של ההליך המשפטי".

4.בהחלטה מיום 26.6.2023, דחה בית משפט קמא את הבקשה למתן פסק דין. ראשית, נקבע כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים בהם כתב ההגנה "אינו מגלה הגנה כלל". זאת, בין היתר מהטעם שהמשיבות הגישו חוות דעת רפואיות בתמיכה לכתב ההגנה שלהן המתייחסות למצבה הרפואי של המבקשת ולקשר בין מצב זה לבין התכשירים הרפואיים – נושא המצוי בלב המחלוקת בין הצדדים. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי הלכה למעשה, גם המבקשת אינה סבורה שמדובר במקרה של היעדר הגנה; אלא שלטענתה המסמכים שהגישו המשיבות להגנתן הם מסמכים כוזבים. טענה זו – הנוגעת לאמיתות המסמכים – צריכה להתברר בהליך משפטי סדור. משכך אין כל הצדקה לתת פסק דין בשלב קדם המשפט.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת כי היה על בית משפט קמא לעשות שימוש בתקנה 63(ב)(16)לתקנות סדר הדין האזרחי ולתת פסק דין בהעדר הגנה ממשית. המבקשת טענה כי התקנה נועדה לסיים לאלתר הליך משפטי המנוצל לרעה, ולמנוע מקרים של הגנת סרק שעניינם התשת התובע. לגישתה, המקרה שלפנינו מתאים ליישום תקנה זו.

לטענת המבקשת, בית משפט קמא שגה בקובעו שליבת המחלוקת בין הצדדים הוא מצבה הרפואי של המבקשת והקשר בינו לבין השימוש בתכשירים. לגישתה, ליבת המחלוקת – כפי שהיא הוצגה בכתב התביעה המתוקן – נוגעת ל"ניסוי הקליני" שנערך עליה באופן לא חוקי, ללא ידיעתה והסכמתה. הראיות שהוצגו על-ידיה, ואף חלק מהראיות שהוצגו על ידי המשיבות – תומכות לטענתה באמור בתביעה באופן שאינו משאיר מקום לספק. כך למשל, טענה המבקשת כי המסמכים שצורפו כנספחים לכתב התביעה מעידים כי לא היו למשיבות הרשאות לשווק את התכשירים נושא התובענה בתקופה הרלוונטית; וכי הם שווקו מבלי לדווח על מלוא תופעות הלוואי והסכנות בנטילתם. מנגד, כך נטען, טענות המשיבות מבוססות על שקרים, והמסמכים עליהם הן נסמכו בכתב ההגנה ובחוות הדעת מטעמם - הם מסמכים כוזבים.

עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי גם לעניין מצבה הבריאותי והקשר בינו לבין התכשירים, די בשתי חוות הדעת שהוצגו על-ידיה בכדי להוכיח את טענותיה. לבסוף, טענה המבקשת כי בית משפט קמא לא התייחס די ברצינות לטענות אודות בדיית מסמכים ולמשמעות המשפטית של טענות אלה, וכן להתנהלות המשיבות ביחס להליכי גילוי המסמכים ובקשות הארכה.

6.ביום 11.9.2023 ביקשה המבקשת לצרף ראיות חדשות לבקשת רשות הערעור דנן. לטענתה, מדובר בראיות חדשות שהיא קיבלה מהמשיבה 6, משרד הבריאות, התומכות אף הן בעילות התביעה כנגד המשיבות.

למען שלמות התמונה יצוין כי לבקשת רשות הערעור הנוכחית קדמה בקשת רשות ערעור נוספת שהגישה המבקשת במסגרת ההליך המתנהל בבית משפט קמא. באותה בקשה עתרה המבקשת בין היתר כי בית משפט זה יורה על מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיבות 3-1 בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בהעדר הגנה מקום בו נתבע לא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע. בקשה זו נדחתה על-ידי בהחלטה מיום 8.3.2023.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבות.

8.כאמור, בבקשה שלפניי משיגה המבקשת על החלטת בית משפט קמא אשר דחה את בקשתה למתן פסק דין על יסוד כתבי בית הדין ועוד בטרם התקיים דיון בתביעה לגופה. בית המשפט היה סבור כי התשתית המונחת בפניו אינה מאפשרת עדיין הכרעה במחלוקות הרלוונטיות ומתן פסק דין, וקבע לכן שיש להמשיך ולנהל את ההליך תוך בירור טענות הצדדים לגופן.

ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך, והלכה זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות המורות על המשך בירור של ההליך לגופו. התערבות בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה או שקיים חשש לניהול סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן. הטעם העומד בבסיס הלכה זו הוא שסיום ההליך טרם בירורו לגופו הוא אמצעי דיוני קיצוני השמור למקרים חריגים בלבד (ראו מהעת האחרונה: רע"א 3110/23 אביאל נ' דיין (18.9.2023); רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור (21.5.2023)).

במאמר מוסגר אציין כי קיימת גישה בפסיקתו של בית משפט זה לפיה ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא החלטה הנוגעת ל"שלבי הדיון בהליך" ומשכך היא נופלת לגדרי סעיף 1(4) לצו בית המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור), התשס"ט- 2009, באופן השולל את האפשרות להגיש בגינה בקשת רשות ערעור (רע"א 7212/18 יוסף נ' פוסטיבנדר (11.11.2018) שניתן על-ידי השופט ע' גרוסקופף). אינני סבורה כי יש מקום במסגרת ההחלטה דנן לקבוע מסמרות ביחס לגישה זו, שכן ממילא אין הבקשה הנוכחית נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה ולכן דינה להידחות גם לגופה.

תקנה 63(ב)(16) – רקע נורמטיבי

9.כפי שצוין לעיל, תקנה 63(ב)(16) לתקנות מסמיכה את בית המשפט למחוק את כתב התביעה, לדחות את התובענה או לתת פסק דין "אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". הסמכות לתת פסק דין על סמך כתבי בית הדין בלבד, היא סמכות חריגה. משכך נקבע זה מכבר בפסיקה כי יש לעשות בה שימוש מצומצם (בע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 32 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (26.1.2023) (להלן: עניין פלונית)).

תקנה 63(ב)(16) נועדה, כפי שעולה מהאמור בה, למצב בו ניתן להכריע בתביעה על סמך כתבי בית הדין עצמם, כאשר כתב ההגנה כפי שהוא הוגש על ידי הנתבע אינו מצדיק דיון כלשהו, משאין בו כל טענת הגנה הראויה לבירור. מצב דברים כזה הוא אפשרי כאשר מכתבי בית הדין עצמם עולה כי בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית בשאלות הרלוונטיות להכרעה, וכי הטענות המשפטיות של הנתבע כפי שהן עולות מכתב ההגנה - הן כאלה שבית המשפט יכול להכריע בהן לזכות התובע בלא צורך בדיון נוסף.

10.מצב דברים דומה קיים גם ביחס לכתב תביעה – שבית המשפט עשוי לקבוע כי הוא אינו מגלה עילת תביעה. במקרה כזה, מוסמך בית המשפט להורות על מחיקתו על הסף (תקנה 41(א)(1)). גם ביחס למחיקה על הסף של כתב תביעה, נקבע לא אחת כי הוא יתאפשר במקרים בהם ניתן להיווכח בהעדר עילת תביעה מעיון בכתב התביעה כשלעצמו. כך, כתב התביעה יימחק רק באותם מקרים בהם גם אם התובע יצליח להוכיח את כל הטענות העובדתיות שבכתב התביעה, הוא עדיין לא יהיה זכאי לסעד שהתבקש על ידו (ראו למשל עניין פלונית, פסקה 15; ע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ, פסקה 24 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (13.7.2011); ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591 (1951); רוזן צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי מורה נבוכים, עמודים 281-278 (מהדורה שנייה, 2023)). במילים אחרות – כאשר נדרש בירור עובדתי, אין מקום לסלק תביעה על הסף; ובאופן דומה - אין גם מקום לסלק הגנה על הסף.

יובהר למעלה מן הצורך כי בניגוד למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה – שאיננה יוצרת מעשה בית דין כנגד התובע, קבלת תביעה בהעדר הגנה יוצרת מעשה בית דין ומחייבת את הנתבע בהתאם לסעדים המבוקשים בכתב התביעה. משכך, נדרשת זהירות רבה מאוד בטרם בית המשפט יקבל תביעה בלא דיון ומכוח תקנה 63(ב)(16) הנ"ל.

11.מעבר למקרים בהם אין בין הצדדים כל מחלוקת עובדתית, ישנם גם מקרים בהם המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא מצומצמת מאוד ובית המשפט סבור כי ניתן לבררה – כולה או מקצתה – על נקלה. במקרים כאלה רשאי בית המשפט הדן בתביעה לנסות לייעל, לפשט ולהחיש את ניהול ההליך המשפטי במסגרת ישיבת קדם המשפט. כך, במסגרת קדם המשפט עשוי בית המשפט לקדם גיבוש של מוסכמות עובדתיות; להתייחס למסמכים שהובאו בפניו (ולברר האם ישנה מחלוקת לגביהם); או אף – במקרים מסוימים – לבצע חקירה קצרה של עדים (ככל שהם מצויים באולם בית המשפט) (ראו תקנה 63(ב), הפורטת את סמכויות בית המשפט במסגרת קדם המשפט, במסגרתן מופיעה גם הסמכות ליתן פסק דין במקרה בו כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל).

למותר לציין כי אם בית המשפט נדרש לבירור עובדתי מסוים לצורך הכרעה (מהירה ויעילה בתביעה), עליו לעשות כן בהתאם לכללים של סדרי הדין ודיני הראיות. בכלל זה בית המשפט יכול לתת משקל למסמכים עוד בטרם הם הוגשו לו כדין באמצעות עדים – רק אם אין בין הצדדים מחלוקת לגבי מסמכים אלה ותוכנם.

גם על בסיס המידע הנובע מההליכים המקדמיים הללו, רשאי בית המשפט להכריע כי כתב ההגנה אינו מגלה הגנה (תקנה 63(ב); עניין פלונית פסקה 34 לפסק דינו של השופט נ' סולברג ופסקה 2 לפסק דינו של השופט י' עמית).

12.עוד יובהר כי ההחלטה אודות קיום בירור עובדתי או אחר במסגרת ישיבת קדם המשפט באותם מקרים בהם בית המשפט סבור כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא מצומצמת, היא החלטה דיונית אודות אופן ניהול ההליך. החלטה כזו היא החלטה המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה המבררת, והיא איננה אפוא מסוג ההחלטות שערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן למעט במקרים חריגים (ראו למשל רע"א החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' בן לולו, פסקה 8 (4.5.2015)).

מן הכלל אל הפרט

13.אינני סבורה כי במקרה דנן יש בסיס לטענת המבקשת לפיה כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל, וכי ניתן לתת פסק דין בתביעה כבר בשלב זה ללא כל בירור עובדתי. ראשית, המבקשת מסתכמת בטענותיה על "ראיות" שצורפו לכתב התביעה שהוגש מטעמה. אולם בשלב הנוכחי של הדיון – שלב הגשת כתבי בית הדין – לא ניתן עדיין להתייחס למסמכים שצורפו לכתבי בית הדין כ"ראיות". כדי שמידע מסוים יהפוך לראיה קבילה בהליך, יהיה על התובעת להגישו כדין באמצעות תצהיר של עד מטעמה, שיצטרך להיחקר בחקירה נגדית (רע"א 5071/23 דיסקין נ' טיטאן בניה בע"מ, פסקה 17 (6.8.2023); רע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ, פסקה 26 (9.9.2020)).

דברים דומים ניתן לומר ביחס לחוות הדעת מטעם המבקשת, שהמבקשת הפנתה אליהן. לשיטתה, חוות הדעת הללו מעידות על הקשר בין מצבה הבריאותי לבין התכשירים. אלא שבשלב זה של הדיון לא ניתן לקבוע ממצאים על סמך חוות הדעת הללו, והן ייבחנו על ידי בית המשפט לאחר שיוגשו כדין ושעורכיהן ייחקרו בחקירה נגדית על ידי הצד שכנגד.

גם עמדת המבקשת ביחס לטענות המשיבות לפיה טענותיהן מבוססות על שקרים, והמסמכים עליהם נסמכו הם מסמכים כוזבים (סעיפים 22-17 לבקשה) – אינה מצדיקה את המסקנה כי כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל. טענה זו היא טענה עובדתית מובהקת, שמובן שלא ניתן לקבלה כמות שהיא בשלב זה של הדיון, ללא כל בירור עובדתי.

14.יתרה מכך, גם לגופם של דברים, קיימות בין הצדדים מספר מחלוקות עובדתיות הטעונות בירור עובדתי שלא ניתן לערוך כבר בשלב זה של ההליך. כך למשל, השאלה האם בנטילת התכשירים השתתפה המבקשת בניסוי קליני של המשיבות – שאלה הנמצאת בלב המחלוקת לשיטתה – היא עצמה שאלה עובדתית השנויה במחלוקת ומחייבת בירור עובדתי בין היתר ביחס להסכמה של המבקשת. כך גם שאלת קיומם של האישורים לשיווק התרופות שניתנו למשיבות לטענתן ותוקפם של אישורים אלה מצריכה בירור. כמו כן, במסגרת הדיון בתביעה יהיה על בית המשפט להכריע בשאלת הנזקים שהמבקשת טענה שנגרמו לה; ובתוך כך לבחון את מצבה הנפשי ואת הקשר הסיבתי בין השימוש בתכשירים של המשיבות לבינו.

15.לכן, ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית; אני מחייבת את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,000 ₪.