רע"א 3110-23 רע"א 3110-23

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופט מ' אלטוביה) מיום 15.3.2023 בת"א 41673-08-20, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לסילוק על הסף של תביעת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים), מחמת היעדר עילה.

תמצית הרקע לבקשה

1.ביום 19.8.2020 הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקש והמשיבים הפורמליים (להלן יחדיו: הנתבעים), לפיצוי בסך של 229,091 ₪, בגין אובדן כספי השקעתם בשל מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים. על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבים הפקידו כספם בידי חברת ניהול (המצויה בהליכי פירוק), אשר נוהלה על-ידי המשיבים הפורמליים, ואלה השקיעו את כספם בקרן נאמנות זרה, תוך הפרת הסכם הניהול שבין הצדדים וחובות המוטלות עליהם על פי דין – כאשר כל הכספים ירדו לבסוף לטמיון (להלן בהתאמה: חברת הניהול ו-קרן הנאמנות). נטען כי המבקש, אשר שימש כרואה חשבון מבקר של קרן הנאמנות בה הושקע כספם של המשיבים, אחראי אף הוא לנזקי המשיבים, מכוח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.

2.כתב התביעה מתבסס, בעיקרו, על ממצאים שנקבעו בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (המחלקה הכלכלית, השופט ח' כבוב) מיום 30.4.2019, בת"א 26522-06-14 מנדזיצקי נ' סופיריור בית השקעות בע"מ (להלן: עניין מנדזיצקי). בפסק דין זה הוכרה אחריותם האישית של הנתבעים לאובדן כספי השקעה של התובעים באותו הליך, שהושקעו בין היתר בקרן הנאמנות. פרק ד.1.ב לכתב התביעה בענייננו, הוא החלק העובדתי המתייחס לאחריותו של המבקש, מורכב רובו ככולו ממובאות מתוך פסק הדין בעניין מנדזיצקי, הכוללות ממצאים עובדתיים ומשפטיים שנקבעו לגבי אופן התנהלותו של המבקש במסגרת הפרשה שנדונה שם. בפרק ה.2 לכתב התביעה, הוא החלק המשפטי המתייחס לאחריותו של המבקש, נטען כי המבקש התרשל, במעשיו ובמחדליו, כלפי המשיבים, וכן כי הפר חובה חקוקה בכך שלא קיים חובות המוטלות עליו לפי חיקוקים שונים, ביניהם חוק רואי החשבון, התשט"ו-1955, והתקנות שהותקנו מכוחו.

3.בכתב הגנתו טען המבקש, בין היתר, כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו. בהקשר זה נטען, כי הטיעון העובדתי המועלה נגדו מבוסס, כאמור, על מובאות מתוך פסק הדין בעניין מנדזיצקי, וכי הוא אינו מפרט כנדרש את פרטי רשלנותו הנטענת של המבקש במערכת יחסיו הפרטנית עם המשיבים. המבקש הוסיף וטען כי יש להורות על מחיקת כל המובאות מפסק הדין בעניין מנדזיצקי, הואיל ו"אין בהן צורך והן עלולות להפריע לדיון הוגן בתובענה". לצד זאת, ביקש המבקש לעכב את הדיון בתביעה עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין בעניין מנדזיצקי, שכן לטענתו, ככל שיתקבל הערעור וייקבעו ממצאים לזכותו, אלה עשויים להוות השתק פלוגתא בתביעה דנן.

4.המשיבים הגישו כתב תשובה, בו טענו בין היתר כי עילות התביעה נגד המבקש עולות בבירור מן הציטוטים שהובאו בעניין מנדזיצקי, כאשר לגופו של עניין פירטו המבקשים, כי הדוחות עליהם חתם המבקש "לא שיקפו נאמנה את מצבן הפיננסי של הקרנות הזרות" ולא עמדו בסטנדרט מקצועי ראוי (סעיף 10.1 לכתב התשובה); כי המבקש לא בדק את מצבן של הקרנות הזרות כנדרש; לא התריע בפני הגורמים הרלוונטיים כי מדובר בהונאה; ולא הוסיף הערת "עסק חי" לדוחותיהן במועד (שם, סעיף 13), וכי היה ביכולתו למנוע את נזקיהם אילו מילא תפקידו נאמנה (שם, סעיף 12). עוד טענו המשיבים כי טענתם המופיעה בכתב התביעה לפיה המשיבים הפורמליים הם אלה אשר ניהלו את השקעתם תוך חריגה מהסכם הניהול, מהווה התייחסות מספקת ל"נסיבות ההשקעה הפרטניות", אשר לטענת המבקש לא פורטו בכתב התביעה.

5.בדיון שהתקיים ביום 26.1.2021, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' רונן), בהסכמת הצדדים, על עיכוב הדיון בתביעה עד להכרעה בערעורים שהוגשו על פסק הדין בעניין מנדזיצקי, מן הטעם "שתוצאות הערעור עשויות להשליך על ההליך הנוכחי". ביום 4.8.2022 נתן בית המשפט העליון (ע"א 5743/19; השופטים ע' ברון, י' וילנר ו-א' שטיין) פסק דין בערעורים, בגדרו התקבל בחלקו ערעור המבקש, באופן שהופחתו סכומי הפיצוי וההוצאות בהם חויב. לאחר ההכרעה בערעורים, חודש הדיון בתביעה שבענייננו.

6.ביום 24.1.2023 הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדו, מחמת היעדר עילה. לחלופין, עתר למחיקת סעיפים מסוימים מכתב התשובה, וכן למחיקת כל המובאות שבכתב התביעה אשר מקורן בפסק הדין בעניין מנדזיצקי. בהתייחס לכתב התביעה, שב המבקש על הטענות שהעלה בכתב הגנתו, ולפיהן כתב התביעה אינו מעלה את העובדות המהותיות המקנות לו זכות לסעד, ולפיכך אינו מגלה עילה נגדו. אשר לכתב התשובה, טען המבקש כי המשיבים, לאחר שהתחוור להם שתביעתם לוקה בחסר, ניסו לתקן את מחדלם בדרך של "הגנבת" טענות עובדתיות חדשות לכתב התשובה, אשר היו צריכות להיכלל לכתחילה בכתב התביעה. נטען כי אופן פעולה פסול זה פגע ביכולתו של המבקש להתגונן בכתב הגנתו מפני הטענות המועלות נגדו, כאשר הדרך הנכונה לריפוי החסר היא בהגשת בקשה לתיקון כתב התביעה.

7.בתגובתם לבקשה, טענו המשיבים כי כתב התביעה מפרט את התנהלותו הפסולה של המבקש, גם באמצעות המובאות מפסק הדין בעניין מנדזיצקי, אשר כיום הינו פסק דין חלוט. בהתייחס לכתב התשובה טענו המשיבים, כי זה אינו מרחיב את חזית המחלוקת, אלא אך משמש, בהתאם לייעודו, מענה לטענות שהעלה המבקש בכתב הגנתו. נטען כי אין כל סתירה בין הטענות המועלות בכתב התשובה לאלו שהועלו בכתב התביעה, וכי כתב התשובה כולו עומד בהוראות הדין. בשולי הדברים נטען, כי ככל שבית המשפט יורה על מחיקת חלקים מכתב התשובה, הרי שיש לאפשר למשיבים לתקן את כתב תביעתם לאור ההלכות הנוהגות בנושא ושלבו המוקדם של הדיון.

8.המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבים, בה טען, בין היתר, כי המשיבים אינם חולקים על כך שהממצאים שנקבעו בעניין מנדזיצקי אינם יוצרים השתק פלוגתא, ולפיכך, לשיטתו של המבקש, אין להם כל רלוונטיות לתביעה נגדו, ויש למחוק כל אזכור שלהם מכתב התביעה – באופן המותיר את כתב התביעה ללא כל טיעון עובדתי. בהתייחס לטענת המשיבים למתן אפשרות לתיקון כתב התביעה, טען המבקש כי "אכן, הכלל הוא כי אין להורות על סילוק כתב תביעה על הסף אשר אינו מגלה עילה מקום בו מבקש התובע לתקן את תביעתו", ובהמשך לכך ציין כי "יתכבדו ה[משיבים] אפוא, ויגישו בקשה בכתב לתיקון כתב התביעה". לאור האמור, עתר המבקש לקבל את בקשתו ולסלק את התביעה על הסף, ולחלופין לאפשר למשיבים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בהתאם לבקשתם.

ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור

9.בהחלטתו מיום 15.3.2023, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בהחלטתו קבע כי כתב התביעה מעלה שתי עילות משפטיות נגד המבקש, רשלנות והפרת חובה חקוקה, וכן פירוט עובדתי באשר למעשים או המחדלים שביצע המבקש בקשר עם העילות המיוחסות לו. באשר לפירוט העובדתי, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש מתעלם מהציטוטים מפסק הדין בעניין מנדזיצקי המיוחסים לו ומובאים בכתב התביעה, וזאת למרות שביקש לעכב את הדיון בתביעה עד להכרעה בערעור על פסק הדין האמור, באופן המגלם הודאה בנפקותו של פסק הדין לתביעה דנן. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים פירטו בכתב תשובתם את טיב מעורבותו ופעילותו של המבקש, ואין לקבל את טענת המבקש לפיה נדרש היה לכלול טענות אלו בכתב התביעה, שעה שמדובר במענה לטענות ההגנה שהעלה המבקש בדבר עריכת הדוחות כדין. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקש סבור כי אין בכתב התביעה או בכתב התשובה פרטים מספקים אודות המעשים או המחדלים המיוחסים לו, פתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה למתן פרטים נוספים.

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

10.בבקשה שלפניי שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו כפי שהועלו לפני בית המשפט המחוזי. כך, שב המבקש וטוען כי כתב התביעה אינו כולל פירוט עובדתי נדרש המתייחס ליסודות עוולת הרשלנות ולנסיבותיהם המיוחדות של המשיבים. כן חוזר המבקש על טענותיו לפיהן לא היה מקום לכלול בכתב התשובה טענות עובדתיות חדשות, שמקומן בכתב התביעה. ולבסוף, מלין המבקש על קביעתו של בית המשפט המחוזי לגבי אפשרותו לדרוש פרטים נוספים, כאשר לטענתו משתמע מקביעה זו שמוטלת על נתבע חובה להגיש דרישה כזו, בטרם ניתן יהיה להיעתר לבקשתו לסילוק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה. לאור כל האמור, עותר המבקש לביטול החלטת בית המשפט המחוזי ולסילוק התביעה נגדו על הסף, ולחלופין, להורות על מחיקת סעיפים מסוימים מכתב התביעה ומכתב התשובה.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.הלכה מושרשת וידועה היא, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית המורות על המשך בירורו של ההליך לגופו. התערבות בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או שקיים חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו למשל: רע"א 5464/22 לדרמן נ' עיריית קרית גת, פסקאות 14-13 (19.10.2022) (להלן: עניין לדרמן); רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 23 (20.8.2020); רע"א 8834/15 אפלייד מטריאלס אינק נ' להט, פסקה 8 (3.3.2016)).

13.אשר לסילוק תביעה על הסף מחמת היעדר עילה, נקבע כי לנוכח קיצוניותו של הסעד האמור, המקים מחסום לפני בירור התביעה לגופה, שמור הוא רק לאותם מקרים בהם ברור על פני הדברים כי גם אם יוכח מלוא הנטען בכתב התביעה, אין כל אפשרות, ולו קלושה, כי יעלה בידי התובע לקבל את הסעד לו עתר (ראו למשל: רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ, פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 4677/23 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פסקה 4 (22.6.2023); עניין לדרמן, בפסקה 13; רע"א 9070/11 אייזיקוביץ' נ' קלוגר, פסקה 6 (16.1.2012)). כפי שיפורט להלן, אין זה המצב בענייננו.

14.תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות בענייננו בהינתן מועד הגשת התביעה, מורה כי על התובע לכלול בכתב התביעה את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה". עיון בכתב התביעה מעלה, כאמור, כי חלקו העובדתי בכל הנוגע למבקש, כולל בעיקרו מובאות מפסק הדין בעניין מנדזיצקי, המתייחסות לאופן התנהלותו של המבקש. אף שמוטב היה לנסח את הטענות העובדתיות באופן אחר, כך שיעמדו על רגליהן, מן הבחינה המהותית, יש במובאות האמורות – העוסקות במבקש ובאופן התנהלותו כרואה החשבון המבקר של קרן הנאמנות – כדי להניח את המסד העובדתי המינימלי הדרוש לעילות התביעה, ומכל מקום לא ניתן לומר כי אין כל אפשרות, ולו קלושה, כי תביעתם של המשיבים תתקבל, ככל שיוכחו העובדות הנטענות בה. אשר לטענות הנוגעות לכתב התשובה, הרי שדינן להידחות אף הן. עיון בכתב התשובה מעלה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, כי העובדות הנטענות בו הועלו במענה לטענות שהעלה המבקש בכתב הגנתו, ואין בהן כדי להרחיב את יריעת המחלוקת שבין הצדדים.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בית משפט זה כבר קבע בעבר, בהקשרים דומים, כי יש לנקוט בצעד קיצוני של סילוק על הסף רק לאחר שמוצו כל אפשרויות התיקון וההשלמה של כתבי הטענות, לרבות באמצעות חיוב התובעים במתן פרטים נוספים (ראו: ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ''ד נ(5) 423, פסקה 14 (1997); ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 303 (מהדורה 11, 2013)).

15.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.