רע"א 4677-23 רע"א 4677-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי) בת"א 3562-02-19 מיום 4.4.2023, שבה נדחתה בקשה לסילוק תביעת המשיבים על הסף מחמת התיישנות.

1.ביום 23.6.2011 נולדה בתם של המשיבים כשהיא סובלת מתסמונת גנטית בשם Prader-Willi Syndrome (בקיצור תסמונת PW). בחלוף כשבע שנים וחצי, ביום 3.2.2019, הגישו המשיבים את תביעתם. התביעה הוגשה נגד בית החולים סורוקה ושירותי בריאות כללית (להלן: המבקשים), בטענה כי בעת המעקב אחר ההיריון היה עליהם ליידע את המשיבים בדבר קיומה של בדיקת צ'יפ גנטי שבאמצעותה ניתן היה לאבחן את התסמונת במהלך ההיריון.

2.המבקשים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ובית משפט קמא פיצל את הדיון, כך שתחילה נשמעו ראיות בטענת ההתיישנות. במסגרת החלטתו נדרש בית המשפט לרשומות הרפואיות השונות ממועד לידתה של הקטינה ועד ליום 19.2.2012, שבו נמסרו למשיבים תוצאות הבדיקה הגנטית שהעלתה מתילציה המתאימה לתסמונת PW. לאחר שסקר את עדויותיהם של העדים מטעם הצדדים, ולאחר שעמד על ההלכות בדיני ההתיישנות הנוגעות לכלל הגילוי המאוחר המעוגן בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות.

בתמצית, נקבע כי לא ניתן לקבוע שהיה בידי המשיבים "קצה חוט" לקיומה של התסמונת או תסמונת גנטית כלשהי, שהיה בו כדי לפתוח את מירוץ ההתיישנות טרם שנתקבלה האבחנה הסופית; וכי בנסיבות העניין, לא ניתן לקבוע לפי אמת מידה אובייקטיבית כי המשיבים יכולים היו או צריכים היו לברר את מלוא העובדות הרלוונטיות המגבשות את עילת התביעה עוד לפני מועד האבחנה הסופית. בית המשפט ציין כי מחומר הראיות עולה שנערך בירור רפואי מקיף ורב-תחומי לאורך תקופה ממושכת, רציפה ואינטנסיבית לגבי ההיפוטוניה שממנה סבלה הקטינה; עלו השערות וחשדות במגוון של תחומים בניסיון להסביר את הממצאים; הכיוון הגנטי לא היה כיוון מוביל וההשערה בעניין זה הייתה בגדר חשד כללי וכהשערה אחת מני מספר כיוונים; וההתרשמות היא שהרופאים היו "מצויים בעלטה" מבחינת הבירור הרפואי, וערכו בדיקות מסוגים שונים תוך המתנה להתבהרות התמונה. לדברי בית המשפט, "המצב היה רחוק מ'קצה חוט' בולט שמוביל לכיוון אחד. להפך, חוטים רבים וכיוונים שונים נכרכו יחדיו" (פסקה 34 להחלטה). בית המשפט הוסיף כי עד קבלת האבחנה הסופית לא היה קצה חוט שקשר באופן ברור בין בעיותיה של הקטינה לתסמונת גנטית, מעבר לחשד כללי ועמום, לא בידי הרופאים ולא בידי המשיבים; וקביעה כי היה על המשיבים להעמיק בבירור הגנטי ככיוון מוביל עוד לפני האבחנה הסופית תהווה נטל כבד ולא סביר בנסיבות העניין.

3.משנדחתה בקשתם לסילוק התביעה על הסף, הגישו המבקשים את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. לטענתם, כבר לאחר לידת הקטינה ובחודשים הסמוכים לאחר מכן, היה ידוע בסבירות גבוהה כי הקטינה סובלת מנזק שמקורו גנטי; הקטינה הופנתה מספר פעמים לביצוע בדיקה לצורך בחינת האפשרות שהיא סובלת מתסמונת PW; ואין בהתלבטויות ובאבחנות המבדלות של הרופאים כדי לשלול קצה חוט למודעות בדבר קיומה של מחלה גנטית. עוד נטען כי בהחלטת בית משפט קמא נפלה טעות משפטית, עת קבע כי מירוץ ההתיישנות נפתח במועד קבלת האבחנה הסופית. לטענת המבקשים, קביעה זו עלולה להוביל לכך שבמקרים אחרים מירוץ ההתיישנות לעולם לא ייפתח, שכן לעתים חולים כלל לא מאובחנים באבחנה סופית במשך כל ימי חייהם. בנוסף, יש בכך כדי להוביל לשליטתו של התובע במועד פתיחת מירוץ ההתיישנות, שכן הוא יוכל לעכב במודע את מועד ביצוע הבדיקה. בנוסף לכך המבקשים מפנים להלכות לגבי קיומו של "קצה חוט" שדי בו כדי לפתוח את מירוץ ההתיישנות, וטוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם הלכות אלה.

4.לאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבור, לא בלי התלבטות, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

הלכה עמנו כי סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי קיצוני "הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש, ומושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה אלא אם ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל" (רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ, פס' 8 (1.9.2005)). עוד הוסבר בפסיקה כי ככלל, בקשת רשות ערעור על החלטה שבה נדחתה בקשה לסילוק התביעה על הסף תתקבל "אך במקרים חריגים ונדירים", כגון כאשר דחיית בקשת הסילוק עלולה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק; וכאשר ניכר כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה (רע"א 6840/15 עיריית חולון נ' בילו, פסקה 8 והאסמכתאות שם (21.12.2015); כן ראו רע"א 5687/22 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 והאסמכתאות שם (21.9.2022)). אף בהקשר הספציפי של טענת התיישנות שנדחתה נאמר בפסיקה כי אין בכך כדי ליצור מצב בלתי הפיך, וככלל המקום לערער על החלטה מסוג זה הוא בערעור על פסק הדין (רע"א 7960/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד, פסקה 7 (15.12.2014)).

5.המקרה שלפנינו, הגם שאינו נקי מספקות, אינו נכנס בגדרם של אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים מתן רשות ערעור. השאלה מה ל"קצה חוט" ייחשב אינה תמיד פשוטה להכרעה, ואין לכחד כי על פני הדברים, טענות המבקשים בהקשר זה אינן משוללות כל אחיזה. עם זאת, שלא כפי שעשוי להשתמע מטענות המבקשים, בית המשפט המחוזי לא ביקש לקבוע כי כל אימת שמדובר בתביעות מסוג זה, מירוץ ההתיישנות ייפתח במועד קבלת אבחנה סופית. נהפוך הוא. בית המשפט המחוזי הדגיש כי "לא בכל מקרה של תסמונת גנטית שממנה סובל ילוד מרוץ ההתיישנות בעילה של הולדה בעוולה יחל רק עם אבחונה הסופי של התסמונת הגנטית" (פסקה 36 סיפא להחלטתו). אין זאת, אלא שבנסיבות המקרה דנן, בהינתן ה"עלטה" שבה היו נתונים הרופאים וההשערות הרפואיות השונות שהועלו בזמן אמת, בית המשפט הגיע למסקנה כי המצב היה "רחוק מ'קצה חוט'" שדי היה בו כדי להטיל על המשיבים נטל לחשוד כי מדובר בתסמונת גנטית ולהעמיק דווקא בבירור כיוון רפואי זה. מסקנה זו נומקה על ידי בית משפט קמא על יסוד העדויות שנשמעו לפניו ויתר הראיות שהוגשו, ובנסיבות דנן לא שוכנעתי כי מתקיימים המבחנים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בשלב מוקדם זה של ההליך. מכל מקום, אין מדובר במצב שבו עלול להיגרם למבקשים נזק ממשי אם לא תינתן רשות ערעור (טענה שכזו אף לא הועלתה בבקשה דנן), ואף בכך יש כדי לתמוך בדחיית הבקשה, שהרי שמורה למבקשים הזכות להעלות טענותיהם בגדרו של הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לכשיינתן (ראו בדומה רע"א 6786/13 אי אונליין קפיטל (אי.או.סי) בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב, פסקה 7 (12.3.2014)).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.