רע"א 7212/18 אברהם גורה יוסף נ. קרול (חיים) פוסטיבנדר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מגן אלטוביה ) מיום 24.7.2018 בת"א 40839-09-17 ובת"א 55210-04-18. לטענת המבקש שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשתו למתן פסק דין בשלב קדם המשפט, על

בסיס החומר המצוי בפניו (הכולל תצהירים וחקירות משלב הבקשה למתן סעד זמני) בהתאם לסמכות המסורה לו על פי תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת, כך נטען בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נוכח " הודאותיו המפורשות של המשיב בכל העובדות הנדרשות לצורך מתן פסק דין ".

2.

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו" ), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי " (סעיף 1(4) לצו). המבקש מעוניין שבית המשפט ייתן פסק דין כבר בשלב זה, על בסיס החומר המצוי בתיק, ועוד בטרם התקיים הליך ההוכחות. בית המשפט קמא סבר כי יש לקיים את ההליך עד תומו, וכי לא ניתן "לחסוך" את שלב ההוכחות, ולתת פסק דין כבר בשלב זה. החלטה זו עניינה לפיכך " שלבי הדיון בהליך ", והיא נופלת למסגרת סעיף 1(4) לצו, כך שאין מקום לדון בה במסגרת בקשת רשות ערעור.

3.

את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין הגשת בקשת רשות הערעור בסכום של 3,000 ש"ח. סכום זה נקבע בשים לב לכך שהחלטה זו ניתנה מבלי שהתבקשה תשובת המשיב.