רע"א 2568/19 בר עפר נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.3.2019 ב-ת"צ 13982-05-13, 21007-05-13, 21017-05-13, 27796-05-13 ו-38945-10-13 (כבוד השופט ר' כהן ). מדובר בהחלטה קצרה ב"פתקית", שניתנה במסגרת הדיון בתובענות שאושרו זה מכבר כייצוגיות, ובגדרה נקבע שאין להכריע בשלב זה בבקשת התובעים המייצגים להרחיב את הגדרת הקבוצה כאמור בסעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ).

2.

ביום 30.8.2015 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' ענבר ) ניהול תובענות ייצוגיות נגד חמש חברות ביטוח, שהן המשיבות בבקשת רשות הערעור שלפניי (להלן: חברות הביטוח ); במוקד התובענות עומדת טענת התובעים המייצגים, הם המבקשים בהליך דנן (להלן: המבקשים ), שלפיה חברות הביטוח מחשבות ומשלמות בחסר הפרשי הצמדה וריבית שעליהן לצרף כדין לתגמולי ביטוח. מאז אושרו התובענות כייצוגיות, לפני כ-4 שנים כאמור, התמשכו ההליכים המקדמיים בהן, ובשלב זה נקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים, ודיוני הוכחות נקבעו לחודש יולי 2019.

לדברי המבקשים, בחלוף הזמן מעת אישור התובענות כייצוגיות ממשיכות חברות הביטוח לפעול שלא כדין בכל הנוגע לתשלום תגמולי ביטוח; ומשכך עתרו המבקשים ביום 2.1.2019 לבית המשפט המחוזי, שיורה על הרחבת הקבוצה ביחס לאמור בהחלטה בבקשות האישור – כך שתכלול מבוטחים שקיבלו תגמולי ביטוח ללא הפרשי הצמדה וריבית כדין גם לאחר ההחלטה בבקשות האישור. בקשה זו הוגשה על יסוד הוראת סעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות:

(א)

אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה; לא ייכלל בקבוצה אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית כאמור.

(ב)

על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להתיר צירוף של אדם לקבוצה שאותה הגדיר לפי אותו סעיף קטן, אף שלא נכלל בה במסגרת החלטת בית המשפט כאמור באותו סעיף קטן, וזאת עד למועד שיקבע ; ...."

3.

לאחר שניתנה לחברות הביטוח זכות להשיב בכתב לבקשה זו, וכן זכות תגובה לתשובה, ביום 12.3.2019 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, בזו הלשון:

" ההחלטה בבקשה, שהיא למעשה בקשה לשינוי האמור בסעיף 54 להחלטה בבקשת האישור, תינתן בפסק הדין, לאחר שהצדדים יתייחסו לכך בתצהירים ובסיכומים הסופיים ."

4.

המבקשים אינם משלימים עם החלטתו של בית המשפט שלא להכריע בשלב זה את הבקשה להרחבת הגדרת הקבוצה. לדברי המבקשים, בכל יום שבו ממשיכות התובענות הייצוגיות להתברר, מתווספים עוד ועוד מבוטחים שקמה להם עילת תביעה זהה לעילה שאושרה בבקשות האישור – והם נתונים במצב של חוסר ודאות בנוגע להליך הייצוגי בעניינם (להלן: המבוטחים הנוספים ). עוד נטען, כי מצבם של המבוטחים הנוספים בעייתי עוד יותר לנוכח עמדת חברות הביטוח, שלפיה טענות המבוטחים הנוספים בנוגע לתגמולי הביטוח התיישנו זה מכבר, או צפויות להתיישן עד למתן פסק הדין בתובענות הייצוגיות (וזאת בשל תקופת ההתיישנות הקצרה הקבועה בדיני הביטוח). לגישת המבקשים, בנסיבות אלה של חוסר ודאות אין מנוס מלהגיש כבר עתה בקשות אישור נפרדות בעניינם של המבוטחים הנוספים – דבר שעלול להוביל לבזבוז זמן שיפוטי ואף להכרעות סותרות. המבקשים מוסיפים וטוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי נותנת "רוח גבית" לחברות הביטוח, להמשיך ולגרור רגליים בהליכים בכל דרך אפשרית, ובכך למנוע פיצוי ראוי של המבוטחים הנוספים. ולבסוף נטען, כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור אינה מנומקת, ואינה עולה בקנה אחד עם שיקולי צדק ושיקולי יעילות דיונית.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה מטעם חברות הביטוח.

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי " (סעיף 1(4) לצו). המבקשים סבורים כי שומה היה על בית המשפט המחוזי להכריע בשאלת הגדרת הקבוצה כבר בשלב זה של הדיון בתובענות הייצוגיות, עוד לפני שנערכו דיוני הוכחות וטרם הגשת סיכומי טיעונים מטעם הצדדים; ובית המשפט מצידו סבר כי יש לקיים את ההליך עד תומו, ולהכריע בנושא הגדרת הקבוצה במסגרת פסק הדין. החלטה זו עניינה אפוא " שלבי הדיון בהליך ", ומשכך ולפי סעיף 1(4) לצו אין מקום לדון בה במסגרת בקשת רשות ערעור – ודי בזאת כדי להביא לדחיית הבקשה (ראו והשוו: רע"א 7212/18 יוסף נ' פוסטיבנדר

(11.11.2018)).

לגופם של דברים, המבקשים אמנם מנסים לעטות על בקשתם כסות עקרונית, תוך שנטען כי יש צורך בהלכה מחייבת פרי עטו של בית המשפט העליון – שבמסגרתה ייקבעו כללים ברורים בדבר העיתוי והאופן שבו יתבררו בקשות מכוח סעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות; ואולם אין בטענה זו ממש. החלטתו של בית המשפט המחוזי נושאת אופי דיוני מובהק – ואין כל הצדקה לקיים ביקורת שיפוטית עליה כל עוד ההליך עודנו מתנהל (ראו והשוו: רע"א 7471/09

אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' כבירי שמיע , (20.10.2009 )). לא שוכנעתי כי עלול להיגרם למבוטחים הנוספים נזק כלשהו כתוצאה מדחיית הדיון בבקשה להרחבת הגדרת הקבוצה לשלב פסק הדין, והדברים אמורים גם בהינתן טענת ההתיישנות שבפי חברות הביטוח. החלטתו של בית המשפט המחוזי, שיבואר כי הינה מפורטת דייה בשים לב לתוצאתה, היא אפוא סבירה על פניה – ואין כל יסוד להתערב בה.

6.

התוצאה היא שאני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.