רע"א 5301/19 מידע כנסים בע"מ נ. זיו גלסברג

1.

במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי, מסמכים שהמבקשת העבירה לידי המשיבים במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים – "קבצי נתונים של ספקי הדיוור" – שלפי הנטען לא הוגשו על ידי המשיבים כראיה כנדרש (להלן: הבקשה ו- קבצי הנתונים , בהתאמה). ויודגש כבר עתה, שככל שניתן להבין, קבצי הנתונים נערכו על ידי ארבע חברות שהיו ספקיות דיוור ישיר של המבקשת לאורך מספר שנים, ולא על ידי המבקשת עצמה.

2.

אעמוד בתמצית על השתלשלות העניינים הצריכה לעניין. בינואר 2017 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה לנהל את התובענה כייצוגית, לפי הסדר דיוני מוסכם בין הצדדים; וזו סבה על הטענה כי המבקשת, היא הנתבעת בתובענה (מידע כנסים בע"מ), שיגרה דברי פרסומות אסורים לחברי הקבוצה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (השופט מ' רניאל, ת"צ 14022-08-16).

לאחר שהתנהל הליך ההוכחות, כל צד הגיש את סיכומיו; ובמסגרת סיכומי המבקשת, נטען כי קבצי הנתונים לא הוגשו מעולם כראיה במסגרת המשפט. תחילה, ניתנה החלטה שאפשרה לצדדים להתייחס לטענה זו. המשיבים טענו כי קבצי הנתונים הוגשו כחלק מחוות דעת של מומחה מטעמם; ואולם מאחר שהמומחה אינו יכול להעיד על נכונות ואמיתות קבצי הנתונים, ואף שאין מחלוקת אמיתית בעניין מסמכים אלה (לטענתם), נקראו לעדות נציגי ספקיות הדיוור שהעידו על נכונות ואמיתות תוכנם של קבצי הנתונים. המבקשת בתגובה טענה כי מאחר שבעדות נציגי ספקיות הדיוור הוצגו להם רק תדפיסים מייצגים מתוך קבצי הנתונים ולא הקבצים גופם – אין לעדותם ערך ראייתי ביחס לקבצי הנתונים . בהמשך, ביום 15.7.2019, ניתנה החלטה נוספת בנושא, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי למשיבים לפנות למבקשת בדרישה כי תודה בעובדה "שהקבצים הם קבצי ספקיות הדיוור הרלוונטיים"; וככל שהמבקשת תסרב לעשות כן, נקבע דיון הוכחות נוסף ליום 18.9.2019 שאליו יזומנו נציגי ספקיות הדיוור – על מנת שקבצי הנתונים יוגשו כראיות. החלטה זו היא נושא הבקשה שלפניי.

3.

לטענת המבקשת, לא היה מקום לקבוע דיון הוכחות נוסף ביוזמת בית המשפט לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם, שכל תכליתו לאפשר למשיבים להגיש ראיות נוספות בשלב זה של הדיון; זאת במיוחד בהינתן שכבר ניתנו למשיבים מספר הזדמנויות להגיש את קבצי הנתונים ואלה לא נוצלו על ידם, מה גם שההחלטה ניתנה בלא שהוגשה בקשה בנדון מטעם המשיבים. עוד טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט המחוזי היא חריגה וקיצונית, וסותרת " מושכלות ראשונים בשיטת המשפט הישראלית, באשר לאופן ניהול ההליך ודיני הראיות "; כמו גם בדבר " מקומו של בית המשפט בקביעת המסגרת הראייתית, בעיקר בשלב כתיבת פסק הדין ". בהתאם, נטען כי ההחלטה חותרת תחת מהות השיטה האדברסרית הנוהגת במחוזותינו – ומכאן הצורך לשנות ממנה. עוד מוסיפה המבקשת כי ממילא לא מתקיימים התנאים להגשת ראיות לאחר ששלב ההוכחות הגיע אל סיומו; וכן נטען כי ההחלטה עושה שימוש שגוי בדרישה "להודות בעובדות".

4.

דין הבקשה להידחות, אף בלא להידרש לתשובת המשיבים.

כפי שצוין, ההחלטה עוסקת בקבצי הנתונים שהומצאו לידי המשיבים כחלק מהליך גילוי ועיון במסמכים, אולם לפי הנטען לא הוגשו כראיות כנדרש באמצעות ספקי הדיוור שערכו אותם. משכך, נקבע כי על המשיבים לדרוש מהמבקשת להודות בעובדה "שהקבצים הם קבצי ספקיות הדיוור הרלוונטיים"; וככל שהמבקשת תסרב לעשות כן, נקבע מועד דיון הוכחות נוסף שאליו יזומנו נציגי ספקיות הדיוור על מנת שניתן יהיה להציג את קבצי הנתונים כראיות. בנסיבות אלה, ניכר כי עניינה של ההחלטה הוא ב" שלבי הדיון בהליך " ובמידה רבה גם בסוגיה של " הזמנת עדים "; ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה מכוח סעיפים 1(4) ו-(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ראו והשוו: רע"א 2568/19 בר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 5 (14.5.2019); רע"א 195/18 בן פורת נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ , פסקה 4 (23.1.2018)).

למעלה מן הצורך, יצוין כי חרף הכסות העקרונית שהמבקשת מנסה לשוות לבקשה – מדובר בהחלטת ביניים שמתוחמת לנסיבות הפרטניות של המקרה. בהתאם, אין כל הצדקה לקיים ביקורת שיפוטית ביחס להחלטה בעיצומו של ההליך הייצוגי; וטענותיה של המבקשת בנדון שמורות לה ככל שתבקש להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין (ראו והשוו: רע"א 7637/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' יניב , פסקה 7 (29.10.2017); רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע , פסקה 10 (5.6.2013)). דברים אלה אמורים במיוחד, בהינתן שההחלטה היא מסוג ההחלטות המצויות בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע לניהול ההליך, שההתערבות בהן מוגבלת למקרים חריגים; ובענייננו לא נמצא כי ההחלטה מנוגדת לדין או שיש בה משום עיוות דין המצדיק לשנות ממנה (ראו והשוו: רע"א 10018/17 המועצה הישראלית לצרכנות נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ , פסקה 7 (1.5.2019); רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' כהן , פסקה 7 (2.8.2018) – גם אין רבותא בכך שההחלטה התקבלה ביוזמת בית המשפט.

5.

התוצאה היא שאני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.