רע"א 195/18 מנשה בן פורת נ. קווים תחבורה ציבורית בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן ) מיום 10.12.2017 ב-ת"צ 30328-08-15, שבגדרה נקבע כי תתאפשר "חקירה קצרה" של מצהירים רק בהתייחס לסוגיה מסוימת (להלן: הבקשה ו- ההחלטה , בהתאמה ).

2.

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, קווים תחבורה ציבורית בע"מ (להלן גם: החברה ), שעניינה בנזקים שנגרמו על פי הנטען ללקוחות החברה כתוצאה משביתות שהתקיימו ב-9 ימים נפרדים; שביתות שהביאו להשבתת קווי נסיעה המופעלים על ידה (להלן:

בקשת האישור ). במסגרת בקשת האישור התבקשה השבה של תמורת כרטיסי הנסיעה שנרכשו על ידי לקוחות החברה בימי השביתות (ובכלל זה כרטיס בודד, כרטיס הלוך ושוב וכרטיס "חופשי-חודשי"), וכן התבקש פיצוי בגין הנזקים שהשיבושים בשירותי החברה הסבו לחברי הקבוצה שביקש לייצגה (עלויות הסעה חלופית, אובדן זמן, איחורים ועוגמת נפש).

הצדדים חלוקים, בין היתר, על אודות היקף התפרשותה של בקשת האישור. לטענת החברה, בקשת האישור מתייחסת רק לימי שביתה שבהם לא סופקו שירותי הסעה כלל, בעוד במועדים שנמנו בבקשת האישור דווקא ניתנו שירותי הסעה חלקיים. המבקש מצידו מדגיש כי בקשת האישור מתייחסת לימי שביתה שבהם לא סופקו שירותי הסעה על ידי החברה, בין אם באופן מוחלט ובין אם באופן חלקי. בתום דיון מקדמי בבקשת האישור שהתקיים ביום 4.5.2017, קבע בית המשפט המחוזי כי על החברה להגיש תצהיר שיבהיר באיזה מהימים הנקובים בבקשת האישור התקיימו עיצומים חלקיים. תצהיר כאמור הוגש מטעם מנכ"ל החברה; ובהמשך לכך הגיש המבקש בקשה לזמנו למתן עדות – הן בנוגע לתצהיר שהגיש כתמיכה לתגובת החברה לבקשת האישור, והן בנוגע לתצהיר שבו פירט באיזה מהמועדים שנמנו בבקשת האישור אכן התקיימו עיצומים חלקיים. בין לבין הגיש המבקש בקשה להוספת ראיות שעניינן קנס שהוטל על החברה על ידי משרד התחבורה בגין שביתת עובדים ופרסום של החברה על אודות נושא ההשבתות.

3.

בהחלטה מיום 10.12.2017 נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשה לחקירת המצהיר מטעם החברה, וקבע כי תתאפשר " חקירה

קצרה של המצהירים רק בשאלת מהות ההשבתה (מלאה או חלקית)" (ההדגשות במקור-ע'ב'). יוער בהקשר זה, כי אמנם בקשת המבקש התייחסה רק לחקירת המצהיר מטעם החברה, ואולם משבית המשפט קבע כי תתאפשר חקירה קצרה של "המצהירים", לא מן הנמנע כי החקירה תתנהל כלפי מצהירי שני הצדדים. למען תהא התמונה שלמה יצוין כי במסגרת החלטה זו אף התקבלה בקשת המבקש להוספת הראיות.

המבקש אינו משלים עם ההחלטה וטוען כי היא התקבלה ללא הנמקה. עוד טוען המבקש כי ההחלטה מונעת ממנו לחקור את המצהיר מטעם החברה בשאלות עובדתיות שליבונן חיוני לצורך הכרעה בבקשת האישור. בנוסף, המבקש סבור כי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות שעה שמיקד את גדר המחלוקת בשאלה אם בימים שצוינו בבקשת האישור התקיימה שביתה מלאה או שמא חלקית; בעוד בקשת האישור עצמה הוגשה בגין ההשבתות שאירעו בחברה, בין אם ההשבתה הייתה חלקית ובין אם מלאה.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף, בלא צורך בקבלת תשובת המשיבה. הבקשה נסבה על " החלטה בעניין הזמנת עדים, סדר שמיעת עדים, ושאלות המוצגות לעדים לרבות קבלה או דחייה של התנגדות בעניין זה [..] " – החלטה שלגביה נקבע כי לא תינתן רשות ערעור (סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו ); רע"א 2103/16 אלון אינטרייד בתי קפה בע"מ נ' פדלון , פסקה 4 (22.5.2016)).

אמנם, ברע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , פסקה 12 (8.12.2015) נקבע כי מקום שבו ההחלטה נושא הבקשה לוקה בהעדר הנמקה כלשהי, הצו אינו מקים "מחסום בלתי עביר" מפני מתן רשות ערעור. עם זאת הובהר כי היעדר הנמקה הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק למתן רשות ערעור בסוגי ההחלטות המנויות בצו; וכי על המבקש לקבל רשות ערעור להוסיף ולהראות ש" מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך וכי ייקשה להעמיד את פגם אי ההנמקה על תיקונו אם יידחה הערעור לסוף ההליך ". עוד צוין כי במקרה שבו ערכאת הערעור תסבור כי יש ליתן רשות ערעור על החלטה מהסוגים שנמנו בצו שאינה מנומקת, הסעד היחיד שאותו יוכל המבקש לקבל הוא ביטול ההחלטה והחזרתה לערכאה הדיונית למתן הנמקה.

ענייננו אינו בא בגדר מקרים אלה. אכן החלטת בית המשפט המחוזי להגביל את היקף חקירת המצהירים, בלתי מנומקת; ואולם ניתן להבין את ההחלטה על רקע המחלוקת העובדתית שהתעוררה בין הצדדים – האם במועדים שצוינו בבקשת האישור אירעה השבתה אצל החברה; ואם מדובר בהשבתה מלאה או בעיצומים חלקיים. יוסף, כי סוגיה זו עמדה במוקד הדיון המקדמי בבקשת האישור שהתקיים ביום 4.5.2017, עד שבסיומו של הדיון הורה בית המשפט על הגשת התצהיר הנוסף מטעם החברה שיבהיר את הנושא; ולכך מתקשרת החלטת בית המשפט המחוזי להגביל את החקירה, וזאת גם אם בגדרי בקשת האישור פעורה בין הצדדים "מחלוקת עובדתית ענפה" כלשון המבקש. ויוטעם, כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בניהול ההליך שלפניה, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. ההחלטה שבה עסקינן היא בליבת הסמכות הדיונית-ניהולית הנתונה בידי בית המשפט המחוזי. ובמיוחד אמורים הדברים שעה שעסקינן בהליך ייצוגי ובשלב של בקשת האישור, שאז הכלל הוא שבית המשפט רשאי להחליט בבקשת האישור על יסוד החומר שהוגש לו ותו לא " או, אם ראה בכך צורך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם " (תקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). עוד יוער, כי טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בטיב ההחלטה – ההחלטה לצמצם בשלב זה את חקירת המצהירים אינה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות של ממש לתוצאות ההליך, ודומה כי העדר ההנמקה לא יפגע באפשרות הצדדים להשיג עליה משיגיע ההליך לידי סיום.

בהינתן כל האמור, אין מקום למתן רשות ערעור והבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.