רע"א 1992/19 לוטונט מועדון חברים בע"מ נ. עמית זילברג

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.2.2019, שהתקבלה במסגרת דיון בתובענה ייצוגית שמתנהלת נגד המבקשים, המשיבים 6-3, והמשיבה 7 (שצורפה כצד שלישי) (יכונו יחד: הנתבעים ), בטענה כי אלה אחראים למשלוח "הודעות זבל" אסורות על פי דין (השופט מ' רניאל , ת"צ 44664-03-15) (להלן: הבקשה ו- ההחלטה , בהתאמה).

2.

בראשית הדברים יצוין כי זוהי בקשת רשות ערעור השמינית שהוגשה עד כה על החלטות שנתקבלו במסגרת ההליך; והשישית מביניהן שהוגשה על ידי המבקשים דנן (או חלקם). בנסיבות אלה, אינני רואה מקום לחזור על התשתית העובדתית והשתלשלות העניינים כפי שתוארה בהרחבה בהחלטות קודמות. לענייננו יש לציין כי רק לאחרונה, ביום 22.11.2018, ניתן על ידי פסק דין בשלוש בקשות רשות ערעור שהוגשו על ידי חלק מהנתבעים בהליך (בהם המבקשים) שבמסגרתו הוריתי על ביטול החלטות של בית המשפט המחוזי שנגעו למחיקת כתבי הגנה של חלק מהנתבעים (לרבות המבקשים); ובה בעת נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא להחליף את התובעים המייצגים ובאי הכוח המייצגים (רע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' זילברג ).

בעקבות פסק הדין, בישיבה מיום 23.12.2018 ובהחלטה שניתנה בו ביום, הודיע בית המשפט המחוזי לצדדים כי ההליך חוזר לשלב קדם המשפט – אף שפרשת התביעה ביחס למבקשים עמדה לפני סיום; ובהתאם התיר בית המשפט הגשה של בקשות בעלות אופי מקדמי. ויוער כי עד לאותה עת, פרשת התביעה התנהלה רק כלפי המבקשים, שכן כתבי ההגנה של הנתבעים הנוספים נמחקו. בקשות כאמור הוגשו מטעם המשיבים 1 ו-2 (להלן: התובעים ), ומכאן ההחלטה שבמוקד הבקשה שלפניי. במסגרת ההחלטה נעתר בית המשפט לבקשת התובעים למנות בודק שיעריך את גודל הקבוצה המיוצגת, ואולם דחה את בקשתם למנות לתפקיד עורך דין מטעמם. בהתאם נדחתה בקשתם החלופית של התובעים, להגיש חוות דעת בנושא כמות "הודעות הזבל" ומספר הנמענים, בנסיבות שבהן הוחלט למנות בודק שיבחן את הסוגיה; ואולם הותר לתובעים להגיש חוות דעת להערכת היקף הנזק הנטען, כנגד תשלום הוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים. כן נדחתה בקשת התובעים למתן צו לקבלת מידע מחברת "פרטנר", מן הטעם שלא מוצתה האפשרות לקבל את המידע באמצעות פנייה ישירה לחברה.

3.

הבקשה שלפניי סבה בעיקרה על ההיבט העקרוני והכללי שלכאורה נשקף מן ההחלטה. המבקשים טוענים כי ההחלטה מאפשרת לתובעים לנהל את התביעה מחדש, ובכך לטענתם הוחזר ההליך לנקודת ההתחלה אף שחלפו ארבע שנים מעת הגשתו. לדבריהם מדובר בהחלטה שרירותית, מנוגדת לדין ובלתי מנומקת, המשקפת את הטייתו של בית המשפט לטובת התובעים. עיקר טרוניית המבקשים מופנית לכך שההחלטה מאפשרת לתובעים לחזור בהם מהצהרת "אלו עדיי", שלטענתם ניתנה עוד ביום 26.3.2018, ולמעשה לנהל בשנית את פרשת התביעה. כאן המקום לציין כי אף שההחלטה מונה תשעה עמודים, טענות המבקשים מתפרשות על פני לא פחות מ-26 עמודים עמוסים לעייפה, היקף שאינו מתקבל על הדעת בכל קנה מידה סביר.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא להידרש לתשובת המשיבים. נקודת המוצא לדיון היא שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בדבר אופן ניהול ההליך, ובכלל זאת כאשר מדובר בהחלטה שעניינה הגשת חוות דעת או מינוי בודק. בהתאם, הלכה מושרשת היא שערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות אלא במקרים חריגים ומצומצמים (רע"א 195/18 בן פורת נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ , פסקה 4 (23.1.2018); רע"א 7637/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' יניב , פסקה 7 (29.10.2017)); ולא מצאתי כי המקרה דנן נימנה עימם.

כפי שצוין, עוד ביום 23.12.2018 ניתנה החלטה מפורשת מאת בית המשפט המחוזי שלפיה " לאור החלטת בית המשפט העליון, אנו חוזרים לשלב קדם המשפט "; וזאת חרף התנגדותם של המבקשים והמשיבה 7. בית המשפט ציין בהחלטתו זו כי על אף שככלל אין לחזור לקדם משפט לאחר תחילת שמיעת הראיות, המקרה הנדון הוא כזה שנדרש להפעיל שיקול דעת ולחרוג מכך. ניכר כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור, שנעתרה לחלק מבקשות התובעים לעניין מינוי בודק והגשת חוות דעת – אינה אלא יישום של ההחלטה מיום 23.12.2018; ומשלא השיגו על אותה החלטה, שניתנה לפני למעלה משלושה חודשים, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

הנה כי כן, בשונה מאופן הצגת הדברים בבקשה, עניינה של ההחלטה מתמצה בבקשות הממוקדות שנתבקשו על ידי התובעים, שכאמור עניינן במינוי בודק והגשת חוות דעת. מכיוון שמדובר בנושאים שבליבת שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, אינני רואה מקום להתערב בסמכויות המסורות לבית המשפט בנדון; וממילא לא מצאתי כי נפל בהחלטה פגם המצדיק לשנות ממנה. למעלה מן הצורך יוער כי הדברים אמורים גם בנוגע להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.12.2018 להורות על חידוש ההליכים המקדמיים. כך, בנסיבות המיוחדות שנתהוו בתיק שלפיהן חלק מכתבי ההגנה נמחקו ובסופו של יום הורתה ערכאת הערעור להשיבם על כנם; וייאמר, כי כך נעשה לבקשת מרבית הנתבעים, ובכללם המבקשים. יצוין בנקודה זו וכפי שאף בית המשפט המחוזי העיר בהחלטתו מיום 23.12.2018, כי העובדה שההליך הוחזר לשלב המקדמי אין משמעה מתן היתר לתובעים לנהל בשנית את פרשת התביעה כלפי המבקשים – וניהול הדיון נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

5.

משאלה פני הדברים, בקשת רשות הערעור נדחית.

באחרית הדברים אוסיף כי נראה שגם בקשה זו מצטרפת למסכת של הליכי סרק שבה נוקטים הצדדים, בהם המבקשים, שדומה שכל מטרתה לסרבל ולהאריך את ההליך הייצוגי – ויש להצר על כך. הדברים קיבלו ביטוי בפסק דיני מיום 22.11.2018, אולם נראה כי דבריי נפלו על אזניים ערלות. בנסיבות חריגות אלה, ובפרט לנוכח היקף הבקשה שלפניי, שקלתי להטיל על המבקשים הוצאות לטובת אוצר המדינה (בהינתן שלא נתבקשה תגובה מאת המשיבים) – ולא בלי התבלטות החלטתי זו הפעם שלא לעשות כן.