רע"א 2103/16 אלון אינטרייד בתי קפה בע"מ נ. ויקי פדלון

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור ) מיום 16.2.2016 בת"צ 8840-11-13 בה התקבלה בקשת המשיבים לזימון עדים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו נגד המבקשת.

1.המבקשת היא חברה המפעילה רשת בתי קפה הפזורים ברחבי הארץ. ביום 5.11.2013 שודר במסגרת תכנית הטלוויזיה "כלבוטק" בערוץ 10 תחקיר עיתונאי בו נטען כי המבקשת מטעה את לקוחותיה לחשוב כי מוצרי המזון הנמכרים בבתי הקפה שבבעלותה הם טריים על אף שאינם כאלה (להלן: התחקיר ). במסגרת התחקיר הוצגו סרטונים שצולמו על ידי תחקירני "כלבוטק" (להלן: התחקירנים ) מהם עולה לכאורה כי עובדי המבקשת שינו את תאריכי הייצור המופיעים על מוצרי מזון שנמכרו בבתי קפה שבבעלותה על מנת להציגם כטריים. ביום שלאחר שידור התחקיר הגישו המשיבים שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת (ת"צ 8789-11-13 ות"צ 8840-11-13) בהן הסתמכו, בין היתר, על ממצאי התחקיר על מנת לטעון כי המבקשת מטעה את לקוחותיה בקשר לטיבם ואיכותם של המוצרים הנמכרים בבתי הקפה שבבעלותה, אך זאת מבלי שצירפו לבקשות האישור תצהירים מאת התחקירנים או כל אדם אחר אשר היה קשור להכנת התחקיר. הדיון בבקשות האישור אוחד וביום 1.12.2014 הגישו המשיבים בקשה מאוחדת לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת שהתבססה אף היא, בין היתר, על ממצאי התחקיר ואשר אף אליה לא צורפו תצהירים מטעם התחקירנים או אנשים אחרים שהיו מעורבים בהכנת התחקיר. בתשובתה לבקשת האישור טענה המבקשת כי טענות המשיבים נסמכות באופן בלעדי על תחקיר עיתונאי אשר אינו יכול לשמש כראיה, ובתגובה לכך טענו המשיבים כי אין מניעה להתבסס על האמור בתחקיר וממילא יובאו התחקירנים שהשתתפו בהכנתו לעדות. בהמשך לכך, בדיון שהתקיים בבקשת האישור ביום 1.2.2016 עתרו המשיבים לזמן את התחקירנים לעדות, וביום 16.2.2016 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה בקבעו כי:

בקשת האישור מפנה לכתבת התכנית כלבוטק. די בכך, גם מבלי להיזקק לתצהירי התחקירנים, כדי להצדיק שמיעת עדותם או אישורם את ביצוע הכתבה. כמובן שהמשיבה [המבקשת] תוכל לחקור אותם בחקירה נגדית על מנת להזים את האמור והנראה בכתבה.

2.בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משקיבל את בקשת המשיבים לזימון התחקירנים לעדות. לטענתה, נוכח העובדה שטענות המשיבים נסמכות באופן בלעדי על האמור בתחקיר ועל הסרטונים שצילמו התחקירנים שהשתתפו בהכנתו, היה עליהם לצרף תצהירים מטעמם לבקשת האישור, ומשלא עשו כן לא היה מקום לאפשר להם לתקן את מחדלם במועד מאוחר יותר. המבקשת מוסיפה וטוענת כי התנהלותם של המשיבים אינה מתיישבת עם חובתם של תובעים ייצוגיים להציג תשתית ראייתית נאותה בתמיכה לטענות המועלות על ידם בבקשת האישור, וכי החלטתו של בית המשפט קמא אינה מתיישבת עם ההלכה לפיה רק במקרים מיוחדים יתאפשר לתובעים ייצוגיים שאינם מצרפים ראיות מהותיות לבקשת האישור להשלים את שהחסירו בהמשך ההליך. לבסוף, טוענת המבקשת כי החלטתו של בית המשפט קמא מביאה לכך שהמשיבים נחשפו לטענות ההגנה שלה לפני שהביאו את מלוא ראיותיהם, ולפיכך מדובר בהחלטה אשר הופכת את סדר הבאת הראיות בהליך ופוגעת באורח מהותי בזכויותיה הדיוניות. מטעם זה, סבורה המבקשת כי החלטתו של בית המשפט קמא אינה מסוג ההחלטות המנויות בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ).

3.במענה לבקשת רשות הערעור טוענים המשיבים כי מתקיימים במקרה דנן כל התנאים להורות על זימונם של עדים בהליך לאישור תובענה ייצוגית וכי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. עוד טוענים המשיבים כי המבקשת אינה חולקת על ממצאי התחקיר ולפיכך זימון התחקירנים לעדות לא יפגע בזכויותיה הדיוניות. כמו כן נטען על ידי המשיבים כי העובדה שלא צורפו תצהירים מטעם התחקירנים לבקשת האישור נבעה מכך שבמועד הגשתה לא היה בכך צורך, ורק לאחר שהתברר כי המבקשת לא צירפה לתגובתה תצהירים מטעם בעלי תפקידים רלבנטיים לא היה מנוס מזימון התחקירנים לעדות. לבסוף, טוענים המשיבים כי העיכוב בהגשת בקשת הזימון נבע מן העובדה שהצדדים ניהלו ביניהם מגעים לפשרה ואין לזקוף לחובתם את העובדה שביקשו לזמן את התחקירנים לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות בהליך.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אקדים ואומר כי יש טעם לפגם בהתנהלותם הדיונית של המשיבים במקרה דנן. כפי שפורט לעיל, המשיבים הגישו בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת בהסתמך על תחקיר עיתונאי יום אחד בלבד לאחר שידורו מבלי שצירפו אליהן ראיות כלשהן אשר בכוחן לתמוך ברמה הנדרשת את הטענות שהועלו בו. גם לאחר שהדיון בבקשות האישור אוחד והוגשה בקשת אישור מתוקנת המשיבים לא טרחו לצרף תצהירים מטעם התחקירנים או כל אדם אחר שהיה הקשור בהכנת התחקיר, וזאת אף שחלק ניכר מטענותיהם מבוסס עליו. התנהלות מעין זו אינה ראויה לעידוד שכן היא אינה מתיישבת עם החובה המוטלת על תובעים ייצוגיים ובאי כוחם לתמוך את בקשת האישור בתשתית ראייתית מוצקה (ראו: רע"א 1162/15 אשכנזי נ'

JAMES RICHARDSON PROPIETARY L.T.D. , בפסקה 6 (3.5.2015)). יפים לעניין זה דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.2007) אשר קבע כי:

לאור חשיבותה של התובענה הייצוגית והשפעתה על הציבור המיוצג ועל הגופים הנתבעים, יש לשרש את התופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שמוגשות ללא תשתית ראייתית ראויה, כגון בקשות המוגשות על בסיס כתבה בעיתון ותו לא [...]. אין להתיר ניסיונות ליצוק תוכן לבקשות נבובות לאישור תובענה ייצוגית תוך כדי הליך האישור. על כן, ככלל, אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן, בשקידה ראויה, להגישן יחד עם הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (שם, בפסקה 8).

מטעמים אלו אני סבורה כי לא היה מקום לאפשר למשיבים להשלים את שהחסירו בעת פתיחת ההליך ולהיעתר לבקשתם לזמן את התחקירנים לעדות. עם זאת, החלטתו של בית המשפט הנה " החלטה בעניין הזמנת עדים ", כאמור בסעיף 1(5) לצו בתי המשפט (לעניין תחולתו של צו בתי המשפט על הליכי תובענה ייצוגית ראו: רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע (5.6.2013)) ועל כן, היא נמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור. מטעם זה בלבד, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אין צו להוצאות.