פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1162/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
אייל אשכנזי
נ ג ד
המשיבה:
JAMES RICHARDSON PROPIETARY L.T.D.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל
אבי
ב-יפו בת"צ 10828-06-13
שניתנה ביום 19.1.2015 על ידי כב' השופטת צ' צפת
בשם
המבקש:
עו"ד
רענן בשן
בשם
המשיבה:
עו"ג
הלנה ביילין; עו"ד נתי אגמון
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו (כב' השופטת צ' צפת ) מיום 19.1.2015 בת"צ 10828-06-13 בה נדחתה בקשת המבקש להוספת ראיה בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש.
1.
המבקש הגיש ביום 5.6.2013 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי היא מטעה את לקוחותיה לחשוב כי במהלך חג הפסח לא נמכרים בחנויותיה בנמל התעופה בן גוריון (להלן: החנויות ) מוצרי חמץ. הטעיה זו, כך נטען, מביאה לכך שלקוחות רבים של המשיבה רוכשים בלי משים בחנויותיה מוצרים שאינם כשרים לפסח בניגוד לצו מצפונם. בתשובתה לבקשת האישור טענה המשיבה, בין השאר, כי מאחר וחנויותיה פתוחות גם בשבת לא קיימת אצל קהל לקוחותיה ציפייה כי יהיו כשרות לפסח. ביום 9.6.2014 התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור שבסופו העניק בית המשפט קמא לצדדים שהות לשקול הצעה שהעלה לסיום ההליכים בתיק. לטענת המבקש, בדיון זה ציין בית המשפט קמא כי נוכח העובדה שחנויות המשיבה פתוחות בשבת ייתכן ולא קיימת ציפייה מצד הציבור כי במהלך חג הפסח ימכרו בהן אך ורק מוצרים כשרים לחג, אולם הערה זו לא נרשמה בפרוטוקול. ביום 2.9.2014 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי לא הצליחו להגיע להסכמות בנוגע להסתלקות המבקש מבקשת האישור ולפיכך הם מבקשים להמשיך בהליכים. ביום 30.11.2014, כעשרה ימים לפני מועד הדיון שנקבע לחקירת המצהירים בתיק, הגיש המבקש בקשה להוספת סקר צרכנים ממנו עולה לטענתו כי שיעור משמעותי מקרב הלקוחות שביקרו בחנויות המשיבה במהלך חג הפסח סברו כי נמכרים בהן אך ורק מוצרים כשרים לחג (להלן: הסקר ).
2.
בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש להוספת ראיה בקבעו כי:
1.הכלל הוא [כי] ניתן להגיש ראיה לאחר הגשת הבקשה לאישור רק במקרים חריגים. לא זה המקרה בענייננו.
2.הבקשה הוגשה כ 10 ימים לפני המועד הקבוע לשמיעת חקירת המצהירים ודי גם בכך כדי לדחותה. לטענת המבקש, הוא אינו סבור כי בשלב בקשת האישור עליו להביא ראיות בנוגע לגודל הקבוצה ועל כן סקר הצרכנים, אותו מבוקש להגישו כראיה, נערך רק לאור הערת ביהמ"ש בק.מ. אינני מקבלת טענה זו שכן השגות לגבי הקבוצה הועלו בכתב התשובה ובכל מקרה מאז קיומו של קדם המשפט ועד הגשת הבקשה חלפו חמישה חודשים.
3.מעבר לצורך - מהפן המהותי - מקובלת עלי עמדת המשיבה על פיה אין בסקר הצרכנים שהגשתו מבוקשת בכדי להועיל שכן השאלה היא האם הנוסעים בימי הפסח שביקרו בחנות המשיבה הוטעו לחשוב שמוצריה כשרים לפסח.
הבקשה לפיכך נדחית.
3.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט קמא והוא טוען כי הצורך בהגשת הסקר נולד בעקבות ההערה שהשמיע בית המשפט בדיון המקדמי שהתקיים ביום 9.6.2014 ולפיכך לא נפל כל פגם בעובדה שלא צירף אותו לבקשת האישור. אשר לעובדה שלא צירף את הסקר סמוך לאחר הדיון טוען המבקש כי הדבר נבע מכך שבאותו זמן ניהלו הצדדים מגעים לפשרה. עוד טוען המבקש כי הוא אינו נדרש להביא ראיות בנוגע לגודל קבוצת התובעים אותה הוא מייצג ואף מטעם זה הוא לא נדרש לצרף את הסקר לבקשת האישור. לחלופין טוען המבקש כי אף אם היה עליו לצרף את הסקר לבקשת האישור, בנסיבות המקרה דנן קיימת הצדקה להתיר לו לצרפו גם לאחר מועד זה. נטען כי הסקר שצירופו מתבקש נדרש על מנת לפרוש בפני בית המשפט את מלוא יריעת המחלוקת ולאפשר בירור אמיתי ומלא של הסוגיות בהן חלוקים הצדדים. עוד נטען כי אין בצירוף הסקר משום שינוי או הרחבת חזית וכי צירופו לא יכביד על ניהול ההליכים בתיק או יגרום נזק כלשהו למשיבה. בנוסף טוען המבקש כי ישנו אינטרס ציבורי חשוב לבירור מקיף ומלא של הטענות שהעלה בבקשת האישור אשר יפגע במקרה שלא תאושר הגשת הסקר. המבקש מוסיף וטוען כי בניגוד להחלטות של הערכאה הדיונית לקבל בקשה להוספת ראיה שההתערבות בהן
מצומצמת, במקרה בו נדחית בקשה להוספת ראיה, ראוי כי מרחב ההתערבות של ערכאת הערעור יהיה גדול יותר. בנסיבות אלו, ונוכח העובדה שבקשת האישור אינה בקשת סרק, טוען המבקש כי יש להתיר לו את הגשת הסקר שצירופו התבקש.
4.
מנגד טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט קמא בדחותו את בקשת המשיבה לצירוף הסקר. נטען כי מתן רשות לצרף ראיה חדשה שלא צורפה לבקשת האישור תינתן במקרים חריגים בלבד ובמקרה דנן לא מתקיימות נסיבות המצדיקות מתן רשות כאמור. לטענת המשיבה בקשת האישור שהגיש המבקש היא בקשה לקויה ונעדרת כל תשתית ראייתית שתתמוך בטענות המועלות בה ובנסיבות אלו הבקשה לצירוף הסקר היא בבחינת מקצה שיפורים שנועד לתקן בדיעבד את הפגמים שנפלו בה. כמו כן, נטען על ידי המשיבה כי הבקשה לצירוף הסקר הוגשה בשיהוי ניכר וזמן קצר לפני חקירת המצהירים בתיק ואף מטעם זה צדק בית המשפט קמא משהחליט לדחותה. עוד טוענת המשיבה כי אין בסקר, גם אם יוגש, כדי לסייע למבקש שכן מדובר בסקר שנערך בקרב הציבור הכללי ואינו מייצג את עמדת קבוצת התובעים הרלבנטית.
5.
דין הבקשה להידחות. לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בשאלה האם להתיר או שלא להתיר צירופן של ראיות חדשות במסגרת הליכים לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 9421/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' ברוט
(13.2.2011) (להלן: עניין פרטנר ); רע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר (30.3.2015), פסקה 8 (להלן: עניין יוניון מוטורס ) ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא במקרה דנן. הן בהליך בבית המשפט קמא והן בבקשת רשות הערעור הדגיש המבקש כי הבסיס לטענתו לפיה המשיבה מטעה את הציבור הוא כי " קיימת ציפייה לכך כי המוצרים הנמכרים בחנות המשיבה יהיו כשרים לפסח " (פסקה 10 לבקשת האישור) וזאת מן הטעם ש" אופייה המיוחד של חנות המשיבה, מביא את הלקוח להניח כי המוצרים הנמכרים בחנותה כשרים בכלל ובוודאי שלפסח " (פסקה 56 לתשובת המבקש לתגובת המשיבה לבקשת האישור). בדיון המקדמי בבקשה מיום 9.6.2014 שב המבקש והדגיש את מרכזיותה של הציפייה הנטענת מצד לקוחות המשיבה לצורך ביסוס טענתו כי המשיבה מטעה את קהל לקוחותיה, באמרו כי: " התביעה שלנו מבוססת על שני דברים – פעם אחת על הציפייה, הציפייה נובעת מזה שיש חנות מרכזית שהיא כמו כל סופר גדול בארץ, הציפיה של הציבור שלא נמכרים שם מוצרים שאינם כשרים לפסח " (עמ' 1, ש' 11-9 לפרוטוקול הדיון).
6.
עינינו הרואות - טענת ההטעיה שהעלה המבקש כלפי המשיבה נסמכת על דבר קיומה של ציפייה מצד הציבור לכך שהמשיבה תמכור בחנויותיה במהלך חג הפסח אך ורק מוצרים כשרים לחג ועל כן, מדובר בטענה מרכזית אשר לגביה היה עליו להציג לכתחילה ביסוס ראייתי מתאים. לא ניתן על כן לקבל את טענתו של המבקש כי הצורך בהגשת הסקר נולד בעקבות הערה כלשהי שהשמיע בית המשפט בדיון במקדמי (שאינה מתועדת בפרוטוקול). הלכה היא כי על בקשה לאישור תובענה ייצוגית להיתמך בתשתית ראייתית מוצקה (ראו, עניין פרטנר ) וככלל, אין להתיר ניסיונות ליצוק בדיעבד תוכן לבקשות אישור שהוגשו ללא תשתית מתאימה (ראו, עניין פופיק , בפסקה 8). עוד נפסק כי מקום שבו המבקש לא צירף לבקשת האישור ראיות בתמיכה לטענות המועלות בה אף שבשקידה ראויה היה בידו לעשות כן, ידרשו טעמים כבדי משקל להתיר לו לתקן את מחדלו במועד מאוחר יותר (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.2007)), וככל שמחדלו של המבקש באי צירוף הראיה גדול יותר כך תהיה הנטייה להיעתר לבקשת הצירוף קטנה יותר (ראו והשוו, רע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' פופיק (7.9.2008), בפסקה 2; ועניין יוניון מוטורס , בפסקה 9). בענייננו, כאמור, מדובר בראיה אשר לטענת המבקש תומכת באחת הטענות המרכזיות שהועלו בבקשת האישור, שלא הייתה כל מניעה לצרפה לבקשה במועד שבו הוגשה. זאת בהבדל ממצבים שבהם נדרש, למשל, הליך של גיל וי ועיון במסמכי המשיב על מנת שניתן יהיה להציג ראיות מהותיות מסוימות התומכות בהליך (ראו לעניין זה רע"א 3489/09
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ
(11.4.2013), בפסקה 44 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז ). יתרה מכך, המבקש הגיש את הבקשה לצירוף ראיה זמן רב אחרי הגשת בקשת האישור ובשלב מתקדם יחסית של ההליך, בלא שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת. בנסיבות אלו כולן, צדק בית המשפט קמא משלא התיר למבקש לצרף את הסקר ואין מקום להתערב בהחלטתו.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה 8,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
ניתנה היום, י"ד באייר התשע"ה (3.5.2015).
ש ו פ ט ת