רע"א 918/19 לאומי קארד בע"מ נ. אברהם אלעד גריינר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.1.2019 (ת"צ 24573-11-16, כבוד השופט י' קינר ), בגדרה נדחתה בקשת לאומי קארד בע"מ (להלן: לאומי קארד ) להגיש תצהיר משלים בתמיכה לתגובתה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגדה.

2.

בחודש נובמבר 2016 הגיש המשיב, אברהם אלעד גריינר (להלן: המשיב ), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד לאומי קארד (להלן: בקשת האישור ). לטענת המשיב, לאומי קארד פועלת שלא כדין בכך שאינה מוסרת ללקוחותיה הודעה מוקדמת על סיום התקופה שבה ניתן ללקוחות פטור מתשלום חודשי של דמי כרטיס, ועל כך שהם עומדים לשאת בחיוב זה (להלן: הודעה מוקדמת , תקופת פטור ו- דמי כרטיס בהתאמה ). בקשת האישור מבוססת על סעיף 5(ב) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 (להלן: כללי הבנקאות ), שלפיו תאגיד בנקאי " יודיע על שינויים הנוגעים לתנאי ניהול החשבון, לרבות על סיומן של הטבות שניתנו לתקופה העולה על 3 חודשים, שבועיים לפחות לפני מועד השינוי, או מועד סיום ההטבה, לפי העניין ..."; ועוד נטען בבקשת האישור, כי כתוצאה מהתנהלותה של לאומי קארד כאמור, נגרם לחברי הקבוצה נזק בגובה דמי הכרטיס שנגבו מהם ללא הודעה מוקדמת בתום תקופת הפטור.

בתגובתה לבקשת האישור טוענת לאומי קארד כי סעיף 5(ב) לכללי הבנקאות כלל לא חל בנסיבות המקרה; ואולם אף על פי כן, היא נוהגת לעדכן מיוזמתה את הלקוחות כל אימת שהיא מתחילה לגבות דמי כרטיס עם סיומה של תקופת הפטור – וזאת מטעמים של תודעת שירות גבוהה. עוד לגרסתה של לאומי קארד, אמנם בשלב מסוים חלה אצלה טעות אנוש נקודתית, שכתוצאה ממנה לא נשלחו הודעות מוקדמות ללקוחות החברים במועדוני הלקוחות של רשת "שופרסל" ורשת "יש"; ואולם על פי הנטען מדובר במספר מצומצם ביותר של מקרים, כך שבכל מקרה עלות ההליך הייצוגי עולה עשרות מונים על הנזק הנטען לקבוצה ואין כל הצדקה להמשיך בהליכים אלה.

3.

לדברי לאומי קארד, סמוך לאחר הגשת בקשת האישור תוקנה אצלה הטעות –וכבר בחודש נובמבר 2016 היא החלה למסור הודעה מוקדמת גם ללקוחות הנמנים עם מועדוני "שופרסל" ו-"יש"; ועוד נטען, כי בעקבות תיקון זה נוצרה "קבוצת השוואה", המאפשרת לבחון אם אמנם נגרם נזק כנטען בבקשת האישור. לגישת לאומי קארד, מאחר שנוצרו שתי קבוצות של לקוחות בעלי מאפיינים דומים (חברי מועדוני "שופרסל" ו-"יש"), כאשר חברי הקבוצה האחת קיבלו הודעה מוקדמת ואילו חברי הקבוצה השנייה לאו, ניתן לבחון אם משלוח הודעה מוקדמת השפיע בדרך כלשהי על דפוסי ההתנהגות של הקבוצה נושא בקשת האישור (למשל אם ביקשו לבטל את הכרטיס, להאריך את תקופת הפטור, או לקבל זיכוי עבור דמי כרטיס ששולמו). ועוד לדברי לאומי קארד, מההשוואה ניכר כי ההודעה המוקדמת לא חוללה שינוי כלשהו בהתנהלות הלקוחות – והמשמעות היא שלא קיים קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת של כללי הבנקאות לבין הנזק הנטען לקבוצה. על רקע הדברים הללו עתרה לאומי קארד לבית המשפט המחוזי לצירוף ראיה – והכוונה היא לתצהיר משלים שבו פירוט ממצאי ההשוואה שערכה לדבריה (להלן: בקשת הצירוף ).

4.

המשיב השיב לבקשת הצירוף וכן הוגשה תגובה לתשובה, וביום 4.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי על דחיית הבקשה; החלטה זו היא שעומדת במוקד ההליך דנן. נקבע כי צירוף התצהיר המשלים יביא לסרבול ההליך ולהתמשכות ניכרת של הדיון, וכל זאת שעה שאין הכרח להגיש את התצהיר דווקא בשלב האישור של התובענה כייצוגית. בית המשפט התרשם כי " לכאורה עיקר חשיבותו של התצהיר שמבוקש להגישו הוא לשלב הבא, של בירור התביעה, ככל ותאושר הגשתה כתביעה ייצוגית, וההשפעה שיכולה להיות לראיה זו היא לגבי היקף הקבוצה והיקף הנזק "; ובתוך כך הוברר כי מאחר שלאומי קארד תוכל להגיש את התצהיר המשלים במסגרת הדיון בתובענה לגופה (ככל שבקשת האישור תתקבל), הרי שאין בדחיית בקשת הצירוף משום פגיעה בזכויותיה.

לאומי קארד אינה משלימה עם החלטה זו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, הערכאה הדיונית נדרשת לרדת לעובי הקורה ולבחון כבר בשלב בקשת האישור, אם הונחה תשתית ראייתית הולמת להוכחת עילת התביעה הנטענת; וכאשר מדובר בעילה נזיקית, כבענייננו, ברי כי יש לבחון גם את התקיימותו של יסוד

הקשר הסיבתי ושגה בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי ניתן להותיר בחינה זו לשלב הדיון בתובענה הייצוגית גופה. ועוד באותו עניין, נטען כי בית המשפט לא דק פורתא בהבחנה המקובלת בפסיקה בין ראיות ל גובה הנזק, לבין ראיות ל עצם קיומו של נזק; ולכך שאף שניתן לדחות הבאת ראיות לעניין גובה הנזק לשלב הבא של הדיון, אין מקום לעשות כן בנוגע לראיות לעצם קיומו של נזק – וגם בשל כך לא היה מקום לדחות את בקשת הצירוף.

טענה נוספת שמשמיעה לאומי קארד, היא שמטבע הדברים יש לה אינטרס משמעותי להביא לדחיית ההליך הייצוגי נגדה כבר בשלב האישור, ומשכך העובדה שבאפשרותה להגיש את התצהיר המשלים בשלב הבא של ההליך אינה יכולה לשמש כנימוק ראוי לדחיית בקשת הצירוף. לעומת זאת, השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשות להוספת ראיות דווקא תומכים לעמדת לאומי קארד בקבלת בקשת הצירוף: התצהיר המשלים דרוש לבירור האמת ולמיצוי זכויותיה המהותיות של לאומי קארד; הבקשה הוגשה בשלב מוקדם יחסית של ההליך; אין לייחס ללאומי קארד "אשם" לכך שהתצהיר לא צורף לכתחילה לתגובה לבקשת האישור; וצירוף התצהיר צפוי לייעל את בירור המחלוקת שבמוקד בקשת האישור.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה מטעם המשיב.

נקודת המוצא לדיון היא שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם להתיר צירופן של ראיות חדשות במסגרת הליך לאישור תובענה כייצוגית, אם לאו (ראו: רע"א 4992/14 פישמן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (17.8.2015); רע"א 9421/10

חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' ברוט

(13.2.2011)). מדובר בעניין המצוי בליבת הסמכות הדיונית הנתונה לערכאה המבררת, והלכה מושרשת היא שערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות אלא במקרים חריגים ומצומצמים ( רע"א 195/18

בן פורת נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ , פסקה 4 (23.1.2018); רע"א 7637/17

נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' יניב , פסקה 7 (29.10.2017)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלה.

כידוע, כתבי טענות בבקשה לאישור תובענה כייצוגית יש לתמוך בתשתית ראייתית מוצקה (ראו למשל:

רע"א 8562/06

פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.2007)). לעמדת לאומי קארד יש לאפשר לה להוסיף את התצהיר המשלים בתמיכה לעמדתה בבקשת האישור, מאחר שמדובר בראיה שטרם באה לעולם בעת שבה הוגשו כתבי הטענות; ומכיוון שהתצהיר המשלים דרוש על מנת להוכיח שעילת התביעה הנטענת בבקשת האישור אינה מתקיימת, וזאת בשל העדר קשר סיבתי בין הפרת כללי הגילוי לבין הנזק הנטען לחברי הקבוצה. ואולם בית המשפט המחוזי, לאחר שנתן דעתו למכלול נסיבות ההליך שלפניו, הגיע לכלל מסקנה שאין להיעתר לבקשת הצירוף – וזאת מאחר שהתצהיר המשלים אינו חיוני להגנתה של לאומי קארד בשלב הנוכחי של ההליך; כי ממילא ניתן יהיה להגיש ראיה זו בשלב הדיון בתובענה גופה (ככל שתאושר כייצוגית); וכי צירוף הראיה צפוי לגרום לסרבול ולעיכוב ההליכים בבקשת האישור. לא מצאתי כי נפל פגם בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט, אף לא בנימוקי החלטתו.

הצדק עם לאומי קארד, כי מצופה מהערכאה הדיונית שכבר בשלב האישור תבחן את התשתית הראייתית שעליה נסמכת הבקשה ( רע"א 6567/97 בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת , פ"ד נב (2) 713, 720 (1998)). ואולם בד בבד נהוג להתייחס לשלב האישור כאל "פרוזדור" המוביל אל "הטרקלין", וההלכה היא שיש להיזהר מפני הפיכתו של שלב האישור ל"מושב של קבע" ( רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ , פ"ד מט (5) 774, 787 (1996); כן ראו: רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר , פסקה 16 (28.10.2018)). בבואו לאזן בין שני הכוחות הללו, שלעיתים מושכים לכיוונים מנוגדים, שקל בית המשפט המחוזי שיקולים רלוונטיים והגיע לתוצאה שאינה מצדיקה התערבות. ויובהר, כי לנוכח טיבה של הראיה העומדת על הפרק, וקיומה של אפשרות להגישה בשלב הדיון בתובענה גופה (אם תאושר כייצוגית), אין כל חשש לפגיעה בזכויותיה של לאומי קארד.

6.

התוצאה היא שאני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.