פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
5454/20
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלוני
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שניתן ביום 8.7.2020 על ידי השופט א'
יעקב בעמ"ש 33778-01-20
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט
א' יעקב ) שניתן ביום 13.7.2020 בע"ר 22003-07-20, ואשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הרשמת ש' גלר שניתנה ביום 8.7.2020 בעמ"ש (מחוזי מרכז-לוד) 33778-01-20, ואשר בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור מערבון ונקבע ערבון מופחת בסך 10,000 ₪ חלף 15,000 ₪.
הרקע לבקשה
2.
המבקש והמשיבה ניהלו ביניהם התדיינות בבית המשפט לענייני משפחה פתח תקווה (להלן: בית המשפט לענייני משפחה ). ביום 6.8.2019, כשלוש שנים מיום הגשת כתב ההגנה, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הצדדים יתייצבו לישיבת קדם משפט ביום 16.9.2019 בשעה 10:00. המבקש פנה בהמשך בבקשה נוספת לבית המשפט, בה ציין כי הוא מודע לדיון שנקבע ולמועדו. בהגיע יום הדיון, לא התייצבו המבקש ובא כוחו באולם בית המשפט בשעה היעודה, ומשכך, בחלוף כ-25 דקות מן השעה בה נקבע הדיון, ניתן נגד המבקש פסק דין במעמד צד אחד, בהיעדר התייצבות, אשר במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה ונקבע מנגנון לקבלת החלטות בענייני משמורת וסדרי שהות בנוגע לבנם הקטין של המבקש והמשיבה. כמו כן, השית בית המשפט לענייני משפחה על המבקש הוצאות בסך של 15,000 ₪ (להלן: פסק הדין ).
3.
ביום 24.9.2019 עתר המבקש לביטול פסק הדין בטענה כי מדובר בפסק דין פגום הנובע מהיעדר המצאה כדין למבקש או מפגם פרוצדורלי אחר ויש לבטלו בלא להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. לטענת המבקש, המבקש ובא כוחו התבקשו על ידי מזכירת בית המשפט להמתין מחוץ לאולם בית המשפט, וכאשר הם נכנסו לשאול לפשר העיכוב, גילו כי כבר ניתן פסק דין בעניינם. בהחלטה מיום 8.12.2019, בית המשפט לענייני משפחה (השופטת א' נוס ) דחה את הבקשה לביטול פסק הדין והשית על המבקש הוצאות ושכר טרחה בסך של 5,000 ₪. במסגרת החלטתו, קבע בית המשפט כי לא נפל כל פגם במתן פסק הדין וכי המחדל באי התייצבות המבקש באולם בית המשפט בשעת הדיון הוא מחדלו של המבקש. כמו כן, בית המשפט קבע כי המבקש טען טענות אשר הוכחו כבלתי נכונות, הן בנוגע לשעת הדיון כפי שהופיעה במערכת נט המשפט והן באשר לשעה בה נכנסו המבקש ובא כוחו לאולם בית המשפט.
4.
ביום 15.1.2020 הגיש המבקש הודעת ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. בד בבד, המבקש הגיש בקשה לפטור מאגרה מחמת היעדר יכולת כלכלית. בנימוקי הבקשה פירט המבקש את נסיבות חייו ואת מצבו הכלכלי הרעוע, וטען כי לנוכח העובדה שלא קיבל את יומו בבית המשפט, סיכויי הערעור גבוהים.
5.
ביום 24.5.2020, בע"ר 21040-03-20, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס ) את ערעורו של המבקש ופטר אותו מתשלום אגרה. בית המשפט הדגיש כי אין בפסק דינו כדי לקבוע ממצאים בשאלת העירבון. ביום 8.7.2020 בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הרשמת ש' גלר ) נעתר חלקית לבקשת המבקש לפטור מעירבון, וקבע כי על אף שסיכויי הערעור אינם גבוהים, הצליח המבקש להוכיח כי מצבו הכלכלי אינו שפיר, ומשכך, ועל מנת לאפשר למבקש לממש את זכות הגישה לערכאות, המבקש ישלם עירבון בסף מופחת. בית משפט קמא הורה על הפחתת העירבון, העומד על סך של 15,000 ₪, לסך של 10,000 ₪. על החלטה זו ערער המבקש.
6.
ביום 13.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יעקב ) את ערעורו של המבקש. בית משפט קמא התחשב במצבו הכלכלי של המבקש, אך לצד זאת קבע כי לנוכח מחדל אי ההתייצבות של המבקש על אף שהייתה הזמנה כדין, סיכויי הערעור נמוכים. כמו כן, ציין בית המשפט כי המבקש לא שילם הוצאות משפט במספר הליכים בעבר, ועל כן קבע כי החלטת הרשמת בדין יסודה ודחה את ערעורו של המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
7.
המבקש טוען כי מצבו הכלכלי רע ואינו מאפשר לו לעמוד בתשלום עירבון, וכי הוא הציג תשתית ברורה המלמדת על כך. המבקש מוסיף כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים. כמו כן, מעלה המבקש שלל טענות הנוגעות להליכים המשפטיים שהתנהלו ועודם מתנהלים בין המבקש לבין המשיבה. יוער כי טענות אלו ראוי שתתבררנה בהליך הערעור בבית המשפט המחוזי.
8.
המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר לא נתן משקל ראוי למצבו הכלכלי הקשה של המבקש ולהשלכותיו על זכותו לקבלת יומו בערכאת הערעור. עוד טוען המבקש כי החלטת השופט א' יעקב
(מחוזי מרכז-לוד) בעניין פטור מעירבון לא ייחסה משקל הולם לקביעת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת
ח' קיציס ) בעניין פטור מתשלום אגרה. לטענת המבקש, בפסק דינה של השופטת ח' קיציס שבגדרו התקבל ערעור המבקש על החלטת הרשמת בעניין האגרה, נקבע כי הכנסתו מבוססת כולה על קצבת המוסד לביטוח לאומי ועל כן הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה. המבקש טוען כי החלטה זו מהווה שיקול התומך גם בקבלת פטור מעירבון, שכן אם לא כן, לא יוכל המבקש לממש את זכותו לפנות לערכאת הערעור ולקבל את יומו בבית המשפט.
9.
המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי סיכויי הערעור נמוכים. לטענת המבקש, בשל הפגמים שלשיטתו נפלו בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה פתח תקווה, ובשל העובדה כי לטענתו לא זכה לקבל את יומו בבית המשפט במשך ארבע שנים, סיכויי הערעור גבוהים.
10.
כמו כן, המבקש טוען כי הגוף הקובע את סכומי הערבונות הוא "פורום נשיאי בתי המשפט המחוזיים" וכי לא הואצלו לגוף זה סמכויות מכוח דין, ומשכך, ההנחיה באשר לסכום הערבונות איננה חוקתית. נטען כי קביעת סכומי עירבון גורפים וקבועים מבלי להתחשב בזהות המערערים ובמצבם הכלכלי מהווה חוסר סבירות ומונעת את מימוש זכות הגישה לערכאות על ידי מי שידו אינה משגת.
דיון והכרעה
11.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.
12.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי אשר דן והכריע בערעור על החלטת רשם של אותו בית משפט, הינה בקשה ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 407א ), ובר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (ראו, למשל: רע"א 5755/19 אפרים דור נ' מי לוד – תאגיד המים והביוב של לוד , פסקה 2 (5.12.2019)).
13.
לא מצאתי כי החלטותיהן של הערכאות קמא מעוררות שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש מטעמי צדק וכדי למנוע עיוות דין.
14.
באשר לטענות הסובסטנטיביות שהועלו על ידי המבקש, כאמור לעיל, דינן להתברר לגופן במסגרת ערכאת הערעור ולא לפניי.
15.
משכך, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 407א.
16.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות; בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש, ולחגים הבאים עלינו לטובה, לפנים משורת הדין, הנני נמנע מלחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
ניתנה
היום, ג' בתשרי התשפ"א (21.9.2020).
ש ו פ ט