בע"מ 5557/18 פלוני נ. פלוני

1.

במסגרת ערעור שהוגש על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן פסק דין, המאשר את הסכמות הצדדים ונותן להן תוקף של פסק דין. בין יתר ההסכמות המנויות בפרוטוקול הדיון נכתב "האיזון בין הצדדים בכלל הרכוש ייעשה עם צאתה של האישה לפנסיה". לאחר שהמשיב הגיש בקשה למתן פסיקתא התברר כי הצדדים חלוקים בשאלה האם "כלל הרכוש" כולל גם את הפנסיה של המבקשת ורכיבים דומים. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכמות לחתום על הפסיקתא המבוקשת נתונה בנסיבות העניין לבית המשפט לענייני משפחה, ולא לבית המשפט המחוזי, אך לנוכח המחלוקת בין הצדדים הוסיף והבהיר כי "כלל הרכוש" כולל גם את הפנסיה של המבקשת והרכיבים הדומים. על הבהרה זו הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור, כשלצידה בקשה לעיכוב ביצוע.

לטענת המבקשת, הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי להסכמות הצדדים סוטה מכוונתם, כפי שהיא עולה מטענות הצדדים, פרוטוקול הדיונים בבית המשפט המחוזי ומכלול הנסיבות.

2.

בפתח הדברים יוער כי סיווג ההחלטה מושא הבקשה מעורר מורכבות מסוימת. בית המשפט הבהיר מיוזמתו נקודה בפסק דינו שהייתה שנויה במחלוקת פרשנית בין הצדדים, תוך דחיית בקשה למתן פסיקתא. סדרי הדין אינם מכירים, על פני הדברים, בהליך של "הבהרת פסק דין", מלבד הליך של בקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שעניינו בקשה הבהרה מטעם רשם ההוצאה לפועל. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה, למעשה ובנסיבות מסוימות, בצורך לתת החלטות מבהירות, ואם כך נוצר הצורך לסווג החלטות מבהירות לצורך השאלה האם הערעור עליהן הוא ברשות או בזכות, ולקבוע מהו סד הזמנים לנקיטת הליכים ערעוריים שונים (ראו למשל רע"א 2393/17 ארנון נ' פיוטרקובסקי (25.02.2018)). אף יש שהציעו לראות בבקשה – שהתקבלה או שנדחתה – למתן הבהרה כמעין בקשה לתיקון טעות סופר לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו למשל ע"א 7479/09 סגל נ' עמותת ישיבת השרון , פסקה 5 (21.11.2010)). כך או אחרת, בין אם מדובר בפסק דין – ובענייננו פסק דין בגלגול שני שאין זכות לערער עליו – ובין אם מדובר בהחלטה אחרת, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. זאת, גם אם הייתי מניח שאמות המידה לביקורת הערעורית הן אלה של "גלגול שני", דהיינו על החלטה אחרת.

נוסח הסכמת הצדדים בהליך קמא התייחס, מבחינה לשונית, לכלל הרכוש, לרבות הפנסיה ויתר הזכויות הסוציאליות. מיקוד העניין הוא בסעיף 8 להסכמות הצדדים בהליך קמא, שקיבלו תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי. הסעיף קובע, כאמור, כי "האיזון בין הצדדים בכלל הרכוש ייעשה עם צאתה של האישה לפנסיה". הלשון וההקשר של ההסכמה מלמדים כי כלל הרכוש כולל את הפנסיה ויתר הזכויות הסוציאליות. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי סוגיית מועד איזון זכויות הפנסיה של המבקשת – עם צאתה לפנסיה או עם צאתו של המשיב – הייתה שנויה במחלוקת מרכזית בין הצדדים והועלתה הן על גבי הכתב והן בדברי בא כוחה של המבקשת בעל פה. בנסיבות מעין אלה, ניתן היה לצפות כי אם זכויות אלה אינן נכללות ב"כלל הזכויות", המאוזנות במועד צאתה של המבקשת לפנסיה – ייכתב הדבר במפורש. עולה כי פשט הלשון עולה בקנה אחד גם עם הנסיבות החיצוניות להסכמה. חיזוק נוסף לתוצאה זו הוא שכך סבר, כאמור, גם בית המשפט המחוזי, שאת הצעתו הסכימו הצדדים לקבל. הנה כי כן, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בדבר פרשנות פסק הדין נטועה היטב בתשתית שהוצגה, ואין עילה להתערב בה לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, לרבות אמות המידה להתערבות בהחלטה אחרת.

יובהר כי ההחלטה מושא הבקשה למתן רשות ערעור מעוררת שאלות משפטיות ביחס למהותה ולטבעה של פסיקתא. איני קובע עמדה באלה, משלא הועלו טענות בעניינים אלה ומכיוון שאין הם נדרשים להכרעה בשאלה שפרשה המבקשת. בנושא של הסמכות בין הערכאות לא אביע עמדה, שכן בפועל בית המשפט המחוזי נתן מעין פסיקתא בנושא מסויים . העיקר הוא בכך שעל פני הדברים – כאמור לעיל – פרשנות ההסכמה תואמת את הנסיבות ואת מסקנת בית המשפט המחוזי. צא ולמד כי דין הבקשה להידחות לאו דווקא לגוף הדברים, אלא לנוכח אי-הצגתה של הצדקה להעניק רשות ערעור.

3.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.