בע"מ 5582/14פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 37859-07-14, כב' השופטים מ' ברנט, ו' פלאוט ו- צ' ויצמן ), אשר קיבל באופן חלקי את ערעורה של המשיבה ושינה את תנאי חזרתה להולנד של המשיבה עם ביתם הקטינה של הצדדים. ברקע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תמ"ש 22891-01-14, כב' השופט ב' יזרעאלי ), בגדרו התקבלה תביעת המבקש להורות על השבת ביתם הקטינה של הצדדים להולנד בהתאם להוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג ), אשר אימץ את האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים –

1980 (להלן: האמנה ) .

עניינה של הבקשה הנידונה היא שלושה מהתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. האמת תיאמר, ניתן היה לדחות את הבקשה הואיל והיא אינה עונה על אמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לד' אמותיהם, והיא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכה ציבורית שלא נידונה בעבר על ידי בית משפט זה. עם זאת, בכדי לקדם את אחת ממטרות האמנה – יישום פסק הדין בדבר החזרת קטין למקום מגוריו הרגיל בהקדם האפשרי והנעת גלגלי מנגנון האמנה – מצאנו לנכון לקבוע את העניין לדיון בפני מותב תלתא. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר (ויובהר כי לא עיינו בחומר שנטען לגביו שלא התקבל במהלך הדיון על ידנו) – החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

2.

ה תנאי הראשון שנקבע בסעיף 61א לפסק הדין הוא הפקדת סכום של 175,000 ₪ לצרכים שנמנו שם, כגון מדור עבור ביתם הקטינה והסדרת שהות המשיבה בחודשיה הראשונים בהולנד. המבקש טוען כי הסכום גבוה מדי בנסיבות העניין. מנגד, טוענת המשיבה כי מדובר בסכום סביר, ובכל מקרה הסכים המבקש בעבר, במהלך דיון בפני בית המשפט המחוזי, להפקיד סכום שאף עולה עליו. בתגובה לכך ענה המבקש כי הסכמתו ניתנה במסגרת הצעת פשרה, אשר היטיבה עימו במובנים אחרים. לגישתו, משהמשיבה דחתה את ההצעה, הסכמתו אינה מחייבת אותו. דעתנו היא כי בנסיבות תיק זה, ומבלי להידרש לסוגיות העקרוניות העולות מקביעת תנאי כגון דא להשבת קטינים למקום מגוריהם הרגיל לפי חוק אמנת האג – יהיה נכון להעמיד את שיעור ההפקדה על סך 125,000 ₪. פרט לכך, תנאי זה נותר בתוקפו בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי.

ה תנאי השני שנקבע הוא כי: "משמורתה הזמנית של הקטינה נקבעת בידי [המשיבה] עד למתן החלטה אחרת ע"י בית המשפט ההולנדי. עד למתן החלטה אחרת שתינתן ע"י בית המשפט ההולנדי לא יתקיימו הסדרי ראיה בין [המבקש] לקטינה" (סעיף 61ב לפסק הדין). לא מצאנו מקום להתערב בתנאי זה בנסיבות העניין. יחד עם זאת, יודגש כי אין בקביעה זו בכדי להביע כל עמדה בדבר סוגיית המשמורת הקבועה או המשכה של המשמורת הזמנית. סוגיה זו תידון ככל הנראה בפני בית המשפט המוסמך בהולנד (וראו בהקשר זה את סעיף 16 לחוק אמנת האג).

לפי ה תנאי השלישי , שנקבע בסעיף 61(ד) לפסק הדין, על המבקש להמציא אישור בכתב מהרשויות המוסמכות בהולנד, לפיו עם חזרתה להולנד היא לא תיעצר או תיאסר, ואישור זה ייבחן על ידי הרשות המרכזית בישראל. לטענת המבקש, אין בכוחו לחייב את רשויות התביעה ההולנדיות בנושא האמור. לכך נשיב, ומבלי לקבוע מסמרות עקרוניות בעניין, כי ניתן להתקדם בנתיב דומה לכך שנפסק בעניין בע"מ 5690/10 פלונית נ' פלוני (18.8.2010). בהתאם, מצאנו להורות כי בנסיבות תיק זה ניתן להסתפק בשליחת מכתב מטעם המבקש לרשות המוסמכת בהולנד, לרבות רשויות התביעה, לפיו הוא אינו מעוניין, ואין לו כל רצון לפעול לקיומם של הליכים פליליים כנגד המשיבה. כמו כן אינו חפץ בכך שהמשיבה תיעצר או תיאסר, וכי הוא מבקש שיינתן משקל מרבי לעמדתו זו. בדומה, יודיע כי אין בכוונתו להגיש כל תלונה כנגד המבקשת בסוגיית החטיפה.

3.

הערעור מתקבל באופן חלקי כאמור. כל צד יישא בהוצאותיו.