בע"מ 5850/01 אהובה יצחק נ. מדינת ישראל

ביום 28.8.2001 ניתנה בהליך שבכותרת החלטה בה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בו נדחה ערעור שהגישה לאחר שהורשעה בדין.

ביום 13.2.2014 הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי לחסות את ההחלטה הנזכרת (ויצוין כי הבקשה הובאה בפניי ללא התיק עצמו, שכן התברר כי זה בוער), בציינה כי מדובר באירוע שאירע לפני שנים וכי בעצם פרסום שמה יש כדי לפגוע במצבה הבריאותי והנפשי.

ההחלטה שניתנה בהליך זה אכן מפורסמת באתר הרשות השופטת תוך ציון שמה של המבקשת, וזאת בהתאם לכלל הנוהג עימנו לפיו "הכלל הינו כי הדיון הוא פומבי. מניעת פרסום היא חריגה ואפשרית במקרים מיוחדים המצדיקים זאת" (ע"א 4362/99 טייב נ' עיתון כל העיר (4.7.1999). כן ראו הוראות סעיפים 68 ו-70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984; בג"ץ 5770/05 ויזל נ' מפכ"ל המשטרה (9.8.2005)).

במקרה דנן לא הצביעה המבקשת על עילה בדין המצדיקה להיעתר לבקשתה לחסות את ההחלטה או את שמה, וודאי שלא לאחר שההחלטה מפורסמת ממילא תקופה ארוכה (וראו והשוו בג"ץ 2691/10 פלוני נ' שר הפנים (12.5.2013)). כמו כן עיון בהחלטה שניתנה בהליך זה מלמד כי אין היא כוללת מידע או נתונים המצדיקים הטלת חסיון.

אשר על כן ובהעדר כל עילה מבוררת בדין להיעתר לבקשה, הבקשה נדחית.