בע"מ 6001/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים וילנר, ג'יוסי ושרעבי) בעמ"ש 40465-03-14 מיום 19.6.14, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת מירז) בת"ע 5167-12-08 ובת"ע 5208-12-08 מיום 2.2.14. עניינה של הבקשה – התנגדות לקיום צוואה.

רקע

ב.

המנוח לקה בסוף חודש ינואר 2008 במחלה הגורמת לשיתוק איברים, אושפז בראשית חודש פברואר והועבר לבית חולים סיעודי "שוהם". ביום 16.5.08 נפטר. המשיבים 2-1 (להלן המשיבים ), הם הזוכים בצוואת המנוח יחד עם אחייני המנוח (להלן המבקשים ), הגישו בקשה לקיום הצוואה, שנחתמה ביום 13.4.08. המבקשים שהיו הנהנים היחידים בשלוש צוואות שקדמו לצוואה האחרונה, אשר נחתמה כחודש לפני פטירתו של המנוח, הגישו התנגדות לצוואה. לטענת המבקשים, המנוח חתם על הצוואה כאשר היה בעיצומו של התקף פסיכוטי שנמשך שלושה שבועות, וכי התרופות שקיבל השפיעו על שיקול דעתו.

ג.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין מקיף, השתכנע על יסוד חוות דעת מומחה רפואי מטעם בית המשפט – שסבר "חד משמעית" כי היה המנוח כשיר לעשות הצוואה – ועדויות נוספות, כי המנוח היה כשיר בעת עריכת הצוואה, וכי לא הוכחה פגיעה ביכולתו לשקול את הדברים ולהביע את רצונו. בית המשפט דחה את הטענה, כי מצבו הבריאותי של המנוח או נטילת תרופות פגעו ביכולתו לצוות ולא איפשרו עריכת צוואה, הן מהטעם שעריכת הצוואה היתה תהליך ארוך, בן מספר שבועות, ששיאו ביום החתימה, והן נוכח עדויות כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה גם ביום שבו נחתמה. הודגש, כי ב"תחילת חודש מרץ 2008, אין זכר להמשך תהליך פסיכוטי...". עוד נקבע, כי לא התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המנוח על ידי המשיבים, ולא הוכחה קיומה של תלות. צוין בהקשר זה, כי הגיונה של הצוואה "עולה עם סיפור חייו של המנוח. מלבד אחייניו, המנוח הקפיד לא להוריש דבר לשאר בני משפחתו, מאחר שלא קיבלו את שונותו המינית. המנוח הכיר תודה לחבריו

(המשיבים - א"ר) שסעדו אותו עם פרוץ המחלה ופקדו מדי יום את מיטת חוליו. לא הוכח כל מצב של המנוח ששלל ממנו את רצונו החופשי כאשר הצוואה אינה בעליל לטובת המבקשים (המשיבים- א"ר)" (הדגשה במקור-א"ר). לבסוף נקבע, כי הטענה שהמשיבים היו מעורבים בעריכת הצוואה, לא הוכחה, וכי לא נפלו פגמים בעצם עריכתה.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וקבע, כי מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה מעוגנות היטב בממצאים העובדתיים שקבע, וכי אין מקום להתערב בהן.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה יוצרת הלכה חדשה שלפיה נוטריון רשאי לאשר צוואה של אדם המאושפז במצב קשה במוסד רפואי, ובענייננו לאחר התקף פסיכוטי, ללא אישור רופא, בניגוד לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977; תקנה 4(ה) לתקנות אלה קובעת, ש"לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית...". נטען, כי עורכת הדין שערכה את הצוואה, היתה שותפה לקנוניה עם המשיבים, וכי עריכת "צוואה בעדים אינה פוטרת... מאישור רפואי". לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מערעורים

שהוגשו על החלטות ביניים: האחת, דחיית בקשה לפסילת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, שנחשף "לחומר אסור" וקיבל מעורכת הדין שערכה את הצוואה "'סיפור' חד צדדי ומוטה";

השניה, דחיית בקשה לקבוע כי הדיון יתנהל בדלתיים פתוחות. נטען, כי התעלמות מנושאים אלה "משמיטה את הקרקע מדחיית הערעור בזכות ללא דיון".

הכרעה

ו.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית החורגת ממחלוקת הצדדים ( רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו (3) 123, 128) . לא מצאתי כי הבקשה שלפנינו, על אף האדרת הרחבה שחפצים המבקשים להעטות עליה, באה בקהלם של אלה; זאת בפרט בהתחשב בכלל שלפיו לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בסוגיות שבעובדה ובממצאי מהימנות, קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי ( רע"א 6474/99

צוקרמן נ' פאלוך

(1999)

רע"א 3189/06

וולפינגר נ' ראובני

(2006) ; רע"א 5727/04

בן עמי נ' ברסלב (2004) ). הבקשה הנוכחית עניינה בראש וראשונה עובדתי, ואין מקום כי בית משפט זה ייכנס בנעלי הערכאה המבררת בנושא שגם עבר לנגד עינה של ערכאת הערעור. מעבר לכך, גם לעיצומם של דברים קשה להלום התערבות. המנוח ערך "צוואה בעדים" בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 הקובע, כי "צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת-ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור". בית המשפט לענייני משפחה התרשם, כי לא נפלו פגמים בעריכת הצוואה והוראות החוק, המבקשות להבטיח שהצוואה תבטא את רצונו האמיתי של המצוה, התקיימו. במצב זה, מסופקני באשר לטענת המבקשים, כי תקנות הנוטריונים בדבר אישור פעולה בפני נוטריון רלבנטיות בנדון דידן, אך משום שאחת מהעדות היא עו"ד-נוטריון, שהרי היא יכלה אף שלא להיות עורכת דין כלל, ועסקינן בדין ספציפי – חוק הירושה, תשנ"ה-1965 והוראותיו. לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו לטענות המבקשים באשר למומחה, ולא מצא כי נפל פגם בחוות דעתו או כי נפגע שיקול דעתו. כך גם באשר לפומביות הדיון, בית המשפט לענייני משפחה בחן ברגישות את טענות הצדדים ובא למסקנה כי דיון בדלתיים פתוחות עלול לפגוע בפרטיותם של המנוח והעדים הנוספים, לחשוף את נטיותיהם המיניות ולהרתיעם מלהעיד ולמנוע חשיפת האמת. אין מקום להתערב בכך. עיקר העיקרים: "מצוה לקיים דברי המת" (בבלי גיטין י"ד, ב') ועל בית המשפט להשתכנע ברצון המת ובאומד דעתו (סעיף 54 לחוק הירושה החל כמובן על פרשנות כל צוואה, כולל זו שבעדים לפי סעיף 20). משהשתכנע בית המשפט לענייני משפחה ונימק זאת בהרחבה, אין מקום להידרשות נוספת למחלוקת הצדדים.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.